ערך השולחן חושן משפט חלק ג שפט

קמא דבתרא אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא ולא איפשיטא אפילו הכי לאו כל החזקות שוות אלא איכא חזקה אלימתא דאמרי' לה אפי' במקום מגו וכו' וכן כ' המ"מ בפ"א מהל' מלוה בשם הרמב"ן ע"ש וכ"כ עוד הרשב"א בתשו' ח"ד סי' י"ט כמ"ש דבריו בסימן ע"ט דין י"ד ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' הובא בש"מ לכתובות סוף דף ח"י ע"ש וה"נ חזקה זו דאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בגדול אמרינן לה אפילו (א"ה עכ"מ והדבר מובן): סימן מ"ח

דין א' שכיון שנמחל שעבודו וכו' הש"ך הוכיח דשטר הוי חספא בעלמא ואם אמר פרעתי נאמן וכבר הוכיח כן הב"ח בתשו' סימן ל"ד עש"ב וכן משמע מדברי הרמ"ה בפ' ח"ה סי' מ"ט ונו"ן ע"ש

דין א' שכיון שנמחל שעבודו וכו' הש"ך הוכיח דאינו גובה אפי' מב"ח דהוי כמלוה ע"פ וכן משמע מדכ' הב"ח סימן זה שכ' דאפי' בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכת"י פשיטא דאינו גובה בו ממשעבדי וכן כתב הריב"ש בתשו' סי' שפ"ב עיין שם וכבר הוכיח כן הב"ח בתשו' סי' ל"ד ומזה למד לכת"י דנמחל שעבודו עש"ב וכ' הרדב"ז חלק שני סי' שס"ד על אשה שמחלה כתובתה ורצה הבעל להחזירה דצריך לכתוב לה כתובה חדשה דהוי שטר שנמחל שעבודו דמ"ל נמחל שעבודו ע"י פירעון או ע"י מחילה ואם לא כתב לה כתובה אחרת אסור להשהותה דכמי שאין לה כתובה דמי ואם קנו ממנו קנין חדש על כל תנאי כתובה הא' הו"ל שטר מוקדם ופסול ולדידן דקי"ל כהרי"ף והרמב"ם דגובה מבני חרי מותר להשהות אלא דחיישי' לפסידא דלקוחות וכותבי' בכתובה הזמן שהחזירה עיין שם: סימן נו"ן

דין א' הג"ה ואם נכתב שובר משום אדם וכולי ה"ד מי שידוע ששטר זה היה כבר בידו אבל כשאין ידוע ששטר זה היה כבר בידו אלא שב לב"ד עם הלוה ואמר שטר כזה הי"ל על לוה זה ואבד וכ' לי שובר לא מהני ה' צ"ץ סימן יו"ד ע"ש: סימן נ"א

א' דין א' ואינו יכול לומר פרעתי וכו' עיין בהסמ"ע וז"ל הרשב"ש סימן תקכ"ו והרשב"א כ' בתשו' שדברי הרמב"ם אינם אלא כשאמר העד בפני הלוהו ולא זזה ידי מידו ועדיין לא פרעו והוא אומר כן הוא שלויתי ממנו אבל פרעתיו נמצא שזה מחוייב להכחיש העד כדין שבועת עד א' שנשבע להכחישו ואינו יכול לישבע שהרי הוא מודה לדבריו שלוה ולא זזה ידו מתחת ידו הילכך משלם א"נ שהיתה המלוה לזמן ועדיין לא נשלם הזמן והוא מודה בזה וכיון דמודה לדברי העד ולא עביד איניש דפרע בגו זמניה נמצא מחוייב שבועה שא"י לישבע ומשלם עיין שם ועיין להרשב"א סימן ו' וסימן תקס"ד שכ' בשם המפרשים דאם עד א' קנה ממנו וחתם היום והעד האחר קנה ממנו וחתם למחר אינו גובה מנכסים משועבדים לפי שכשהעיד הא' הוי סהיד חד דלית ליה קלא והשני כשחותם הו"ל כמו חד סהיד דלית ליה קלא עיין שם ועיין בב"י

ב' דין ב' הרי זה נשבע להכחיש את העד וכו' אם יש עד א' שלוה ועד השני אינו מכחיש לעד הא' אלא שאינו זוכר נראה ברור דאין כאן אלא עד א' וישבע להכחיש את העד ויפטר דאותו שאומר איני זוכר כמאן דליתיה דמי כאומר איני יודע ה' כנה"ג בתשו' סי' קמ"ח וסי' ק"ן ע"ש וכ"כ ה' בני אהרן סי'

ג' נראה דטוענים ליורשים וללקוחות כן הרשב"ש סי' ו' וסימן רפ"ג עיין שם

ד' נאמן בשבועה וכולי פי' בשבועת היסת כמבואר בתשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י סימן ס"א וכן פסק הב"ח ועיקר הש"ך ע"ש מיהו הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף וצ' ובח"ג סי' מ"ב ובח"ד סימן רי"ב סיים שזה כדעת הגאונים שהסכימו בהוציא עליו כת"י דנאמן לומר פרעתי אבל י"א דאפי' כשהוציא עליו כת"י אינו נאמן לומר פרעתי משום דא"ל שטרך בידי מ"ב ולזה דעתי נוטה עיין שם וכן מצאתי להרמ"ה בפ' י"נ בסי' קכ"א שכ' וז"ל דא"כ שבועת ע"א היכי משכחת לה לימא מגו דיכול לומר פרעתי ומפטר לגמרי דהא אפי' אסהידו ביה תרי דלוה מדאוריית' מהימן לומר פרעתי בלא שבועה כי טעין לא לויתי נמי ליפטרי משבועה אלא לאו ש"מ לא אמרי' מגו לאפטורי משבועה ואף על גב דמשכחת לה דקובע זמן לחבירו ולא עבר הזמן וכו' א"נ בעד א' בשטר וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דעד א' בשטר אינו נאמן לומר פרעתי והוא אזיל לטעמיה דס"ל דבכת"י נמי אינו יכול לטעון פרעתי כמ"ש בפ' ג"פ סי' ס"ה וכן כתב הטור בשמו סימן ס"ט עיין שם אם כן דעת הרז"ה והרמ"ה והרשב"א דבכת"י אינו נאמן לומר פרעתי כ"ש בשטר בעד א' והרמב"ן ס"ל דבשטר בעד א' אינו נאמן לומ' פרעתי מה"ט דשטרך בידי מ"ב אבל בכת"י נאמן לומר פרעתי משום דמשמע לאינשי דלזכרון דברי' בעלמא פן ישכח א' מהם סך המעות הוא שכותבים כן ולכך לא חשש להניחו בידו כמ"ש הב"י עיין שם איברא דרשב"ם בפ' ח"ה דף מ' גבי הודאה בפני שנים ובסוף בתרא בד"ה ה"ג וכו' ס"ל בכת"י דאינו נאמן פרעתי ובדף קס"ה גבי שטר בעד א' כ' דיכול לומר פרעתי ואין המלוה יכול לטעון ללוה היה לך לקרוע שטר שבידי כיון וכולי עיין שס וכבר כתבתי בסימן ס"ט דס"ל דשטר בע"א גרע מכת"י כמ"ש המ"מ בפי"ד מה' מלוה שכן מוכח בפ"ק דגיטין דלענין גט עדיף כת"י מחתימת ע"א בלא כת"י עיין שם אבל הרמ"ה והרשב"ש ס"ל דעד א' בשטר דמי לכת"י ואינו נאמן לומר פרעתי ועיין בתשו' הרשב"ש סימן תק"ד וסימן תקכ"ו

דין ג' וי"א שדינו כשטר וכו' הש"ך סי' נ"א הסכים דכ"ע מודו בזה וכמ"ש מרן בבד"ה הרי הוא כחרם הוא לענין שאינו תשוב שטר לגבות בו ואע"פ שיש עידי מסירה הוי כשטר שיש בו עד א' שמשביעין אותו ומ"ש בש"ע וי"א וכו' לפי שהסברא א' לא הזכיר מזה כלום כתב דינו של בה"ג בל' וי"א וכו' ע"ש וכה"ג כ' ה' בית דוד חא"ח סי' ת"ט וסימן תע"א דלא קי"ל כסתם אלא כשכתב מרן בפי' הדבר שחולקים עליו ע"ש אבל בספר עה"ש חא"ח סימן ק"ם כתבתי סתירה לזה ממ"ש מרן שם סי"א שכ' ויש מי שאומר וכו' והוא הראב"ד אבל הרמב"ם חולק ובודאי אין דעתו לפסיק כהראב"ד נגד הרמב"ם וכ"ש בנטי' דנקטי' לקולא בפלוגתא דרבוותא עיין שם וכן ראיתי לה' כנה"ג תי"ד סימן קס"ד הגב"י אות ח' דלא הזוכר שם בפי' הפרט שחולקים עליו וכ'