ערך השולחן חושן משפט חלק ג שפז

אפילו עומד וצווח

ד' דין ו' אף על פי שהוא מקויים צריך וכו' ואפילו בב"ד קבוע צריך קיום הרשב"ץ חלק ראשון סי' קע"ג עיין שם ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י

ה' דין ז' שיבאו העדים החותמים וכו' ישראל שהיה חתום בשטר ונתמומר ואין מי שיעיד על כת"י כותב המומר חתימת ידו בבית דין ומדמו לה דלא חשיבא עדות כדלקמן סי"ג הריטב"א וה"ה לגזלן שבשעה שחתם לא היה גזלן וכן שאר פסולי עדות הרדב"ז בתשו' חלק שלישי סימן ת"ס עיין שם:

ו' הג"ה וי"א דאפי' לא קרא ערער וכו' כ"כ הרא"ש ותלמידי הר' יונה הובא בס' א"ז דהא דאמרי' וקרא עליו ערער אורחא דמילתא נקט וכו' וז"ל הרשב"א בתשו' חלק שני סימן שמ"ח וי"ל עוד דהא דקתני בריית' משטר שקרא עליו ערער לרבותא נקטינן דאע"ג דקרא עליו ערער אם הוחזק בב"ד מקיימין ממנו וה"ה דבשלא קרא עליו ערער הוחזק בב"ד בעי' לעולם והגי' הנכונה שכתובה בספרים לפנינו קרא עליו ערער והוחזק בב"ד אי לא הוחזק בב"ד לא וכו' עכ"ל ועיין בהש"ך

ז' דין ל"ד הג"ה ואם אין עדים דמכירים וכולי כ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' ת"ס עיין שם

ח' (א"ה זה שייך לסימן מ"ו דין ל"ה חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו וכו')

שאלה על שטר וז"ן הודה פ' וכולי שנטל מיד פ' כך ארבע מאות גרושוש מטבע כסף שהם שלש מאות מנכסיו ומאה מנכסי מלוג של אשתו וחתמו בו שני עדים ואחר כך א' מהעדים החתומים כ' בצדו שט"ס וצ"ל להפך ג' מאות מנכסי מלוג של אשתו ומאה מנכסי הבעל וחתם יורנו המורה:

תשובה לכאורה נראה דהעדים החתומים על השט' ועדיין השטר בידם אם יכול לחזור תלוי במחלוקת שכתב מרן הב"י סימן מ"ו גבי חתם בשטר שלא נעשה חתנו ואח"ך נעשה חתנו דאחרי' יכולים להעיד על חתימתו לפי שהעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וכיון שבשעה שחתמו כשרי' היו הו"ל כאילו קבלו בית דין עדותם באותה שעה וכו' ולפי דעת הרי"ף בפ"ד אחין נ"ל דהיינו דוקא כשהשטר יוציא מיד אחרים אבל כשיוציא מיד העדים לא הוי כמי שנחקרה עדותם ואם בעת שמוציאים השטר הם קרובי' שטר פסול וכן כת' בסימן מ"ו סל"ה ויש מי שאומר וכולי וכתב הסמ"ע ס"ק פ"ז דס"ל דביוצא מתחת יד העדים לא אמרינן לענין שום דין דהו"ל כנחקרה עדותם בבית דין עיין שם ואם כן הכא נמי אם עדי השטר תחת ידם יכולי' לחזור ולהגיד מה"ט דלא אמרי' כנחקרה עדותם בבית דין אבל הרב נמקי יוסף בפרק ד' אחין הכרית דהתם דוקא דאינו ראוי ליתנו לבעל דבר להיות בידו לראייה לא חשיב שטר אבל כל שראוי ליתנו לבעלי' אפילו הוא עדיין ביד העדים חשיב שטר וכ"כ הרמב"ן מלחמות שם ובס' הזכות סימן נ"ד כתב על הראב"ד כמדומה בעיני שה' לשון הלכות הוא מפ' שכן דעת רבי' הגדול בודאי שהרי וכו' עיין שם וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחי' שם אם כן כל שטר שראוי ליתנו לבעליו אפילו עדיין ביר העדים חשיב שטר וכמי שנחקרה עדותם בבית דין דמי ומ"ש הרי"ף דאי בעו כבשו ליה לשטר וכו' כבר כתב מהרשד"ם חא"ה סי' א' דבשאר שטרו' כיון שחתמו ע"מ ליתנו ביד בעלי השטר והוי כמי שנחקרה עדותם בב"ד אין לחשוד אותם שיכבשו השטר שיעידו עליו עיין שם ואם כן אפילו עדיין ביד העדים ולא הוחזק בב"ד אינם נאמנים ודוקא עד אחד החתום בשטר יכול לחזור ולא הוי כנחקרה עדותו בבית דין כמ"ש הריב"ש בסימן קכ"ז ופסקו מור"ם בסימן מ"ו עיין שם בהסמ"ע אבל נים שחתמו אין אחד מהם יכול לחזור לסתור עדותו אפילו במגו דלא עדיף מאם אמרו שהיה שטר אמנה דאפילו אין כתב ידם יוציא ממקום אחר אין נאמני' וכן כתב הרשב"א בתשוב' חלק רביעי סימן רל"ו על שטר שכתוב בו בלא שום תנאי ושיור בעולם ואין כתב ידם יוציא ממקום אחר ועכשיו אמרו העדים כת"י הוא זה ותנאי דברינו וכו' ואמרת כי לדעתך אינם נאמנים כיון דמכחשי' שטרא תשובה כדין אמרת היותר הוא זה משט' אמנה כי יותר אלו מכחישי' עדותם לגמרי ומשימי' עצמם רשעים ומעידים עדות שקר שכבר העידו שהיו דבריהם לי שום תנאי ואם כן עכשיו שאמרו שהיו דבריהם תנאי עדות שקר מעידים בעצמם עכ"ל וכן כתב הרשב"ץ וכן דעת ר' ירוחם נתיב ב' סח"ב וכתב מהריב"ל ח"ג סי' ס"ג דסבירא ליה דאם כתו' בשטר בלא תנאי וכו' אפי' כשאין כתב ידם יוציא ממקום אחר אין העדים נאמנים והדין נותן דאין אדם משי' עצמו רשע ואפי' במגו אינם נאמנים לומר שחתמו שקר אבל בעה"ת נראה לכאורה דסבירא ליה דאם אין כת' ידם יוציא ממ"א נאמנים לומ' תנאי היה אפי' כתוב בשטר בלא תנאי וכו' ע"ש ואפשר דגם בעל התרומות דחולק דשטר שמפורש בו בלא תנאי וכו' ס"ל דבתנאי שעבוד חיילי במקצת ול"ד לאמנה כמ"ש הרב שפתי כהן בסי' מ"ו ס"ק ק"י עיין שם אבל לסתור עדותם ממש לכ"ע אפילו אין כתב ידם יוציא ממ"א אין נאמנים במגו ואם כן הכא נמי אף על גב דאיכא מגו דהיו יכולים לקרוע השטר ולכתוב אחר בהפך כיון דהשתא מיהא השטר מכחישים אין נאמנים וכה"ג כ' מהרימ"ט חלק ראשון סימן ק"ט עיין שם והרשב"א בתשוב' חלק שלישי סימן י"ג כתב וז"ל ראובן משכן בית לשמעון לזמן ידוע וקנו מידו והלך לו שמעון למדינת הים וכתבו העדי' שלא יהא רשות ביד המלוה לכוף את הלוה לפדות המשכונה ומסרו השטר למלוה ולא הרגיש בטעות זה ואחר זמן מצא המלוה שלא היה בו זמן ואמר לעדים וכו' והעדי' הודו לו וכו' תשובה עדים אלו כיון שהם זוכרים שטועים כותבי' לו שטר אתר כתקנו דכל שטעו אע"פ שמסרוהו למלוה לא עשו שליחותם וכו' ואפי' היה הלוה כאן ויצא שטר זה בבית דין והלוה מכחיש את העדים קרוב אני לומר שהעדים נאמנים אף על פי שכת"י יוציא ממקום אחר מפני שאין מפורש כאן שלא יהא רשאי לכופו לעולם אלא סתם אמרו שלא יהא רשאי לכופו ואלו העדי' מבררי' הם ולא עוקרים את השטר ולא חוזרים בעדותם אלא שמבררים במה שאמרו לא יוכל לכופו תוך זמן פ' היה התנאי ומכל מקום אפי' לכשתמצא לומר שאינם חוזרים ומגידים ואילו הלוה כאן ומכחישם אינם נאמנים ה"מ כשיצא השטר והוחזק בבית דין והלוה כופר במה שהעדי' מעידים עכשיו לפי שהבי"ד מסופקים בדבר ואינן רשאי' לדון מן הספק כנגד מ"ש בשטר אבל עד שלא יצא השט' והוחזק בבית דין העדים שיודעים האמת ומכירי' בטעות לא עשו שליחותם חוזרים וכותבי' ומתקנים הטעות ועושי' עכשיו שליחותם וכו' והגע עצמך דל שטרא מהכא מי לא מסהדי הני סהדי בעל פה שתנאי היה ביניהם לפרעו בזמן פ' ומהמני' להו כל שלא הוחזק השטר בבית דין והכא נמי ל"ש עכ"ל הרי דס"ל דהא דאין העדי' יכולי'