ערך השולחן חושן משפט חלק ג שפו

דס"ל דאפילו טענה שהעדים מכחישים אותו עליה נאמן ונראה דס"ל דלא קי"ל כר"י דאמ' בפ' מי שמת דגבי אמנה אינו נאמן לרבנן דהוי כמגו במקום עדים וכבר הוכיח הרמ"ה בפ' מ"ש בסימן קל"ז עש"ב וה' נתיבות משפט שם כ' דהפוסקי' ס"ל דהתם דאמרי' דמודו רבנן דאין צריך לקיימו אפילו טען פרעתי אינו נאמן אבל למ"ד דנאמן לומר פרעתי הכא נמי נאמן לומר אמנה ורשב"ם שפי' דוקא באמנה אינו נאמן דהוי מגו במקום עדים וכו' חולק על הפוסקים עיין שם וליתא דאפי' ר' יוחנן מחלק הכי לא קיימא לן כוותיה כמ"ש הרמ"ה

והב"ח הק' דהא קיי"ל דעדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים אפי' אין כתב ידם יוציא ממקום אחר לפי שאין אדם משים עצמו רשע והכא נמי אינו נאמן מה"ט ותי' דעדים דוקא אבל לוה דלא עבד מעשה אין משים עצמו רשע ועוד את"ל דמשים עצמו רשע מ"מ כיון דמפסיד מעותיו נאמן בטענתו במגו דלא גרע מטוען רבית הוא דנאמן במגו עיין שם אבל התו' בפרק האשה שנתארמלה בד"ה אר"נ וכו' כ' וז"ל באין כת"י יוציא ממקו' אחר איירי וכו' וק' דאמאי לא מהימני במגו דהא ר"נ גופיה אית ליה לעיל מגו לפסול השטר דקאמר וכו' דמהימן לומר פרע במגו דמזוייף וכל שכן עדים וכו' ותי' ר"י דה"ט במודעה הואיל ומודים שהשטר נכתב ונמסר כהלכתו שוב לא אתי ע"פ ומרע לשטרא אפי' במגו וכו' ואמנה נמי וכו' והא דנאמן לומר פרוע במגו דמזוייף התם לא מרע לשטרא כלל וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאין חי' בין לוה לעדים ולר"ג דעדים שאמרו אין נאמנים כל שכן לוה דאינו נאמן במגו וכתב מהראנ"ח בחי' שם דהא דאמרי' לעיל לעולם דקאמר לוה וכדר"י וכו' המ"ל דאפי' מ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו מודה באמנה דלא מרע לשטרא אלא משום דרב גופיה סבר בהדיא דאין צריך לקיימו אפי' בטענת פרוע דלא מרע לשטרא קאמר הכי עיין שם ונראה דס"ל דאין חי' בין לוה לעדים ולר"נ דעדים שאמרו אמנה אין נאמנים כ"ש לוה דלא מרע לשטרא ואינו נאמן אפי' במגו

ובעל התרומות שנ"א גבי מלוה שאמר שטר אמנה שאינו נאמן במקום שחב לאחרים כתב בשם הראב"ד דה"ט דאינו נאמן במגו דיכול למחול משו' דמרע לסהדי דאשקרא חתימי ומ"ל לשקר במקום עדים לא אמרי' שכל ישראל בחזקת כשרות הם עומדים עי' שם ולכאורה נראה דהכא נמי דהלוה נאמן במגו מה"ט מיהו י"ל כמ"ש התוס' במתני' וז"ל וא"ת למה אין נאמנים והא מגו במקו' עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכולי וי"ל כיון דהצריכו חכמים קיום הכא לא חשיב קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאינהו גופייהו אמרי תכ"ד קטני' או אנוסי' היינו אבל לקמן חשבי' להו כשני עדים כיון דכבר מקויים הוא שכתב ידם יוציא ממקום אחר עכ"ל ואם כן א"ל בלוה שמודה בשטר וטוען אמנה כיון דלא נתקיים השט' אלא על פיו נאמן במגו ולא חשיב מגו במקום עדים ודוקא התם בשטר מקויים אין המלוה נאמן במקו' שחב לאחרים כיון דכבר מקויים הוא הוי מגו במקום עדים דאינו נאמן להחזיק העדים פסולים

מיהו בפ' הכותב ומבואר בסימן פ"ד ס"ד וז"ל הפוחת שטרו וכו' נפרע שלא בשבועה כיצד היה שטרו אלף זוז וטען הלוה פרעתיך כולו והמלוה אומ' לא נתפרעתי כלום אבל אינך חייב לי אלא ת"ק ומה שנכתב אלף אמנה היתה בינינו וכו' וכ' הסמ"ע דדוק' בעדי' שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים משום דאמנה לא ניתנה ליכתב שמא יטרוף בו מלקוחות ולא הו"ל לחתמו אבל כאן העדים לא ידעו מזה והמלוה נאמן במגו ואין זה מגו להוציא כיון דשט"ח בידו עכ"ל הרי (א"ה עכ"מ והשא' קרוע והדבר מובן)

ב' דין ד' הג"ה וכן המנהג פשוט וכו' עי' בב"י שכ' ואנו לא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן גם הרדב"ז בתשו' חלק שני סימן שס"ח כתב דראוי לבטל המנהג זה מיהו אם באו התובע והנתבע לפני הרב לקיים את השטר ונתקיים לפניו ולא ערער מסתברא לי דהוי קיום ושוב אינו יכול לערער שהרי קבלו דלא עדיף מכל דיני ממונות עיין שם

ג' הג"ה קיום שטרות דרבנן וכו' כ' הגמ"ר בקידושין ד' תרס"ז ע"ג דאם העדים קיימי ואומרים לא חתמנו שטר זה או שאינם קיימים ובעל דבר אומר שהוא פסול צריך קיום אפי' מדאורייתא הסמ"ע ס"ק ט' ונראה לי ראיה דבסוף פרק הזורק דף פ"א עמוד שני גבי גט מקושר דבן ננס אומר הכל משלימין עליו ורע"א אין משלימין עליו אלא קרובים הראוים להעיד במ"א ואמרינן אמר ר"י לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד אבל תרי לא דילמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר ואי ס"ד דמדאורייתא אפילו העדים אומרים לא חתמנו או בעל דבר אומר שהוא פסול אין צריך קיום אלא מדרבנן אם כן היכי פסלינן תרי קרובים משום דילמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר הא הו"ל גזירה לגזירה כיון דמדרבנן הוא דצריך קיום אלא ודאי היכא דבעל דבר מערער או שהעדים קיימים ואומרים מעולם לא חתמנו בגט זה בעי קיום מדאורייתא ונראה שזהו שדקדק רש"י שם וז"ל דילמא אתי לקיומי היום ולמחר אם יקרא עליו ערער לפוסלו ויבאו לבית דין ואין העדים לפנינו ויבאו עדים מן השוק שיכירו ג' מן החתימו' הללו ויקיימנו בכך ושמא לא יכירו אלא חתימת ב' הקרובים וא' מן הכשירים וב"ד אינן יודעים שהם קרובי' ויקיימוה בעדות פסולה עיין שם

ובפרק הגוזל ומאכיל דקי"ב ע"ב אמרינן אמ' רבא הילכתא מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד ואפי' עומד וצווח וכ' התוס' פ"ה אם עדיו מבקשין לילך למ"ה ואין נראה לר"י דאם כן אמאי נקט קיום שטרות הא קבלת עדות אמרינן נמי לעיל דבכה"ג מקבלין שלא בפני בע"ד ונר' לר"י דבכל ענין קאמר דמקיימין דקיום שטרות דרבנן ועדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואין צריך קיום ומדרבנן הוא דצריך קיום והילכך מקיימי' שלא בפני בעל דין עיין שם הרי בהדיא דסבירא להו להתוספות דקיום שטרות דרבנן אפי' עומד וצווח דמזוייף הוא ואפ' דרש"י לשיטתיה אזיל דס"ל דבעומד וצווח דמזוייף צריך קיום מדאורייתא כמ"ש ולהכי אוקמא בעדיו מבקשין לילך למ"ה וז"ל הרא"ש בתשוב' בשמים ראש סי' יו"ד ומה ששאלתני לפרש לך הא דאמרי' בפ' הגוזל ומאכיל הילכתא מקיימי' את השטר שלא בפני בע"ד ואפי' הלה עומד וצווח ופירש"י אפילו עומד וצווח מזוייף הוא אין חוששין והקשית מאי אפילו הוא זה הל זה ענינו של קיום השטר שלא יועיל טענתו מזוייף הכי פירושו לא מיבעיא כשלא צווח לוה דמקיימין ואין חוששי' למה שיבא אח"ך ויטעון מזוייף ונ"מ ליתמי ואפי' לדידיה לא מהימי' ליה דפרעו במגו דמזוייף כולי האי אלא צווח מזוייף נמי לא מהני אי נמי אפי' טען אתרי הקיום לא צריך להשמיעינו אלא אפי' כבר צווח מזוייף והשתא הלך לו מקיימין עכ"ל ולפי דברי התוס' אתי שפיר הא דקאמ'