ערך השולחן חושן משפט חלק ג שפה

כיון דבהודאת לוי אין לו עדים על עיקר ההלואה אע"פ ששמעון הודה לו אין הודאתו כלום לחוב שיש לו חוב בעדים וכן כתב המ"מ על הרמב"ם שכ' הודה לאחר בחוב אחר וכו' כשאין שם עדי הלואה וכו' משמע דאם יש עדי הלואה אע"ג דיכול לומר פרעתי כיון שהודה לו דותה אף מלוה בשטר המאוחר ונראה דס"ל דלא חיישי' לקנוניא אלא דוקא כשיש ספק בהלואה אבל כל שיש עדי הלואה כיון דברי בחיובא אפי' יכול לומר פרעתי אין טועני' לבטל השטר שמא פרע אבל הש"ך סי' צ"ט סק"ג כ' דל"ד דה"ה כשיש שם עדי הלואה והלוהו סתם שיכול לומ' פרעתי לאפוקי אם הלואה תוך זמנו או שא"ל אל תפרעני אלא בעדים ע"ש

דין י"ז יכול לחזור בו עיין לה' קול אליהו חלק שני סימן ג' שהביא ראיה לדברי הרמב"ן דאינו יכול לחזור בו מאותה ששנינו בפ' ואלו מגלחין אין כותבין שט"ח במועד ואם אינו מאמינו מותר וא"א דמצי למיהדר ביה המלוה היאך התירו אם אינו מאמינו ניחוש דילמא כי הדר אתי השט"ח בידו הדר ביה אלא ודאי דלא מצי הדר ביה עש"ב ואינה ראיה דבפסחים דף צ"א תנן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורי' אין שוחטין עליו בפני עצמו ואמרי' בגמרא ל"ש אלא בית האסורים דגוים אבל בית האסורים דישראל שוחטין עליו בפני עצמו כיון דאבטיחוהו מפיקי ליה דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ע"ש וה"נ כיון דאבטח ליה מותר לכתוב משום שארית ישראל וכולי: סימן מ"א

א' דין ג' ואפי' נאבד בעדים וכו' הכנה"ג אות ך' כתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ח סי' ל"א כ' דהא דאין כותבין בשטרי ההלואה היינו כשאינו ידוע לעדי' אבל כשידוע לעדים שאבד כותבין לו שטר אחר כמו בשטרי מו"מ וכו' הרי דאפי' שטרי ההלואה כשאבד בעדי' כותבי' אלא שיש לחלק בין שהשטר יוציא מידי המלוה ליוציא מיד אחר וההיא דכלל ס"ח יש להעמידה כשהשטר יוציא מיד אחר עיין שם ואין צריך שהרי הרא"ש בתשו' כלל צ"ד כתב וז"ל ורשב"ם דקדק מל' הברייתא דקתני מי שבא ואמר אבד שט"ח דמשמע ע"פ דבורו אין כותבין הא אם יש עדים כותבין ולפי הדקדוק יש לפרש מאי אבד אבד באור כדהוה בעי למימר בפ"ב דכתובות אי לאו דפריך לאו היינו נשרפה וכו' עיין שם אם כן ברייתא מיירי בנשרף או נקרע וז"ל הרא"ש כלל ס"ח ולא מבעיא זה שנכתב בטעות אלא אפי' נכתב כדין ובא ליד המלוה וידעו העדים שנקרע או נשרף ולא נפרע כותבין למלוה שטר אחר כדאיתא בפ' ג"פ ת"ר מי שבא ואמר אבד שט"ח וכו' והא דאין כותבין בשטר הלואה היינו כשאין ידוע לעדים אבל כשידוע לעדים שאבד כותבי' לו שטר אחר כמו בשטר מו"מ ולא אמרינן עשו עדים שליחותן כ"ל דקדק וכתב וידעו העדים שנקרע או נשרף וכולי דאלו אבד אין כותבין שמא ימצאנו ויגבה בו פעם אחרת אלא דוקא אם נקרע או נשרף כדתניא מי שבא ואמר אבד שט"ח וכולי דאבד באור קתני וה"ד כשאין ידוע לעדים אבל כשידוע לעדים שאבד היינו אבד באור כותבין לו שטר אתר ולא אמרי' עשו עדים שליחותן ושוב ראיתי למהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ל"ה שכ"כ עיין שם ומהריב"ל חלק שלישי סימן ק"ח כ' דאין להוכיח מדברי הרמב"ם והמ"מ דסבירא להו דאבד בעדים לא מהני אלא דוקא נשרף בעדים דאל"כ מנ"ל דבריית' איצט' לאשמעי' דאפי' היה החוב בתוך הזמן חיישי' אימא דלא אתא לאשמעי' אלא דאפילו אבד בעדים לא מהני דמצי למימר וכו' עיין שם ואין צריך דאפשר דהרמב"ם והמ"מ ס"ל כהרא"ש דלשון הברייתא דקתני מי שבא ואמר אבד שט"ח וכו' משמע על פי דבריו אין כותבין הא אם יש עדים כותבין (א"ה עכ"מ): סימן מ"ג

א' דין ז' אלא מב"ח וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן שס"ד כת' וז"ל ואם קנו מידו קנין חדש על כל תנאי כתובה הא' הו"ל שטר מוקדם דפסול משום פסידא דלקוחות וכולי ואנו אין לנו אלא דברי הרי"ף והרמב"ם ורש"י שאמרו דגבי מב"ח וכו' עיין שם ונראה דס"ל דשטר שנמחל שעבודו היינו הקנין הא' אבל אם חזר וקבל קנין יכול לחזור וללוות בו

ב' דין כ"ט עד שיעברו רוב הימים וכולי הרי"ף בתשו' סי' קכ"ז כתב דרואים כמה ימים בין פסח לעצרת וחולקים אותם הימים ושוהה המלוה מחציתם וגובה וטעם זה ממ"ש רז"ל חד בשב' וכולי עיין שם: סימן מ"ו

א' דין א' או אמנה וכו' מהרימ"ט ח"א סי' ס"ב הוכיח דמגו דמזוייף לא מהני במקום עדים מדאמרינן בפ' מי שמת במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליו ערער וכו' ואם אמר שטר אמנה אם יש עדים הלך אחר העדים ואם לאו הלך אחר השטר ומוקמי' לה אפילו לרבנן דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו הכא אין צריך לקיימו דמגו במקום עדים לא אמרי' דאנן סהדי דאינו שטר אמנה דעדים אשטר אמנה לא חתמי עיין שם וכבר תמה ה' נתיבות משפט דקפ"ח ע"ג דבפ' האשה שנתארמלה גבי האומר שטר אמנה אינו נאמן מוקמי' לה כגון דאמר לוה וכמ"ד מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו משמע דלמאן דאמר דצריך לקיימו נאמן ג"כ לומר אמנה וכ"כ הרמב"ם ובעל התרומות והטור עש"ב וז"ל הרשב"א במיוחסות סי' צ"ז ראובן שהוציא על שמעון כת"י בנאמנו' שהוא חייב לו ואין כת"י יוציא ממ"א וטען שפרע אם נאמן אם לאו תשוב' מדעתי שהוא נאמן ויש לי ראיה ממודה בשטר שכתבו דקי"ל שצריך לקיימו וכו' וה' בעל העיטור וכולי ואם עלה בדעתו שהפרש בין זו לשטר דעלמא דאלו בעלמא אע"פ שהשטר כשר מ"מ לפריעה קאי ואין העדים שבשט' מכחישים אותו שלא פרע אף וכו' הא' אין בה ממש שאין כאן עדים כלל מכחישים דבריו עד שיודה הוא ומפיו אנו חיים בעדות הנאמנות הילכך הוא שאסר הוא שהתיר ואלו לדברי הרב אם בא לעקור עיקר העדות במגו אינו נאמן וכעין מגו במקום עדים וליתא דהא בהדיא אמרי' בפ' האשה שנתארמלה האומר שטר אמנה הוא זו אינו נאמן וכו' ואוקי לעולם דקאמר לוה וכדרב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו אלמא למ"ד בעלמא צריך לקיימו הכא נאמן אף על גב דאיכא עדים דמכחשי' ליה דהא בעיקר מלוה פליג' ופלוגתא דר"מ ורבנן באנוסים היינו בעיקר המלוה וכו' עכ"ל וכן כתב בתשו' חלק שני סימן ר"ן עיין שם הרי