ערך השולחן חושן משפט חלק ג שסח

הוא וכו' אלא משכחת לה דאקני ליה מטלט' אג"מ דסגי ליה בשטר גרידא וכיון דאי כפל למיקנא מניה מילתא יתירתא קעביד ליה ולאלומי לקנייניה קמכוון לאקנויי ליה גופ' מהיום וכולי עכ"ל מבואר דס"ל דהקנין לא מהני אלא בקרקע דנקנה בשטר ובמטלטלי' אג"מ דסגי להו בשטרא והקנין לא צריך לגופיה אלא להקנות לו מעכשיו אבל אם הקנה לו מטלט' בקנין ולא אג"ק לאח' מיתה לא קנה ומהר"ם מפדווא סי' נ"ב הוכיח כן מדברי רשב"ם והרמב"ם והטור עיין שם ועיין בתשו' מהר"ב אשכנזי סוף סימן ט"ו אבל מדברי הרי"ף בתשוב' סימן כ"ה משמע דקנין מהני למטלטלין אפילו לא הקנה אותם אג"ק וכן משמע מתשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י סי' נ"ד והיא בחלק שלישי סימן ס' דהקנין הוי מעכשיו אפילו צריך לגופיה עיין שם:. ד' הג"ה בכותב לו לאחר ל' יום וכולי האחרונים תמהו מדאמרינן בפרק מי שאחזו בגט על תנאי אם לא אבא עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש התירוה לינשא משום דס"ל כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו והתם הזמן צריך לבאר מאימת מתחילין הי"ב חדש ואפילו הכי אמרינן זמנו וכו' וה' פני משה חלק ראשון סי' ל"ד הוסיף וז"ל ודכוות' ק"ל בדברי ה"ה בפ"ח מה' גירושין שרצה לחלק כדעת הרמב"ם לענין דינא ולומר בע"כ לא ס"ל לר"י זמנו וכו' אלא דוקא היכא שמזכיר מיתה וכו' והרי בקיאות זה דפרק מ"ש דמיירי בגט על תנאי דאם לא אבא עד י"ב חדש ולא הזכיר שום מיתה ואפילו הכי התירה ר"י נשיאה עיין שם ותמהני עליו שלא זכר מה שסיים המ"מ וז"ל וליכא מאן דאמר הכי אלא ר"י נשיאה דאמר לעיל התירוה לינשא אף על פי שמת בתוך הזמן ואע"פ שאמרו בגמ' דס"ל כר"י לאו למימרא דר"י נמי ס"ל כוותיה אלא דר"י נשיאה ס"ל בהא כר"י בעלמא וכולי ועל דר"י נשיאה כבר אר"י דלא הודו לו כל סייעתו וכו' עיין שם הרי שכ' דר"י נשיאה סבירא ליה דאפילו בכה"ג אמרינן זמנו וכולי ולא קי"ל כוותיה ונראה דהכא נמי א"ל לדעת הרמ"ה דלא אמר ר"י זמנו וכולי אלא בנותן לאחר מיתה ולא בלאחר ל' יום כיון דהזמן צריך לגופיה ור"י נשיאה סבירא ליה דאפי' בכה"ג אמרינן זמנו וכו' ולא קי"ל כוותיה ושוב מצאתי למהראנ"ח חלק שני סימן צ"א תי' כן עיין שם אבל הרמ"ה עצמו בפרק י"נ סימן קע"ז ק"ל מההיא דפ' מי שאחזו ותי' וז"ל שאני התם דהאי תנאה די"ב חדש לא כתיב בגויה דגיטא אלא ע"כ הוא דמתנה בשעת נתינה ול"ל דכתוב זמנו דשטרא לברורי מניה מילתא דלא מיבררא מגופיה דשטר' וכו' (א"ה עכ"מ והשאר קרוע)

ה' כתב הרשב"ש סי' שס"א וז"ל שאלו היתה מתנה ולא נתנה אותה עד שתמות ולא אמרה מעכשיו ולאחר מיתה אינו כלום כדעת הרא"ש שכתב בנדרים פרק השותפין גבי אי הואי בריה צורבא מרבנן הדר סודרא למאריה וכ"נ שהיא סברת הרשב"א אלא שכ' שלא כ"כ הרמב"ם אבל בהקדש לא צריך מעכשיו כדאית' בנדרים וכתב שם הרשב"א דהאומר סלע זו לצדקה לאח' ל' יום אף על פי שלא אמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט וכו' עיין שם ודבריו תמוהים שהרי כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מכירה והביאו הטור ס"ס קצ"ז דהאומר לחבירו משוך בהמה זו ולא תהא קנויה לך אלא לאחר ל' יום לא קנה וכו' עיין שם ואם כן הכא נמי במתנה שלא נתן עד לאחר מיתה לא קנה גם להרמב"ם וכבר ה' עצמו בסימן קי"ד באחד שכתב לבן אשתו מתנה אם תמות בחייו הביא ההיא דקני על מנת להקנות דלהרמב"ם אין צריך מעכשיו וכ' וז"ל אבל מ"מ לא מפני כך נאמר כן בכל ענין אלא כמו זה שהקנה לבנו עתה שיזכה לבן בנו כשיהיה ת"ח שהרי זה הבן זכה מעכשיו וכו' אבל אם זה הבן לא זכה מעכשיו אף בן הבן לא זכה א"כ מעכשיו צריך שהרי האומר לחבירו קנה פרה זו לאחר ל' יום לא קנה וכו' עיין שם מיהו תימא עליו דמתנה לאחר מיתה אפילו לא אמר מעכשיו אם יש קנין קנה כדאמרי' בפ' י"נ ול"ד לאומר לחבירו קנה פרה זו לאחר ל' יום וכבר כתבתי בזה בסי' ר"ן דין ט' בתשו' שם

גם מה שסובר הרב דבהקדש אין צריך מעכשיו ואפי' אמר לאחר מיתה קנה כאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום ק' דמעכשיו ולאחר מיתה גופא מהיום ופירא לאחר מיתה ובהקדש לאחר מיתה אי הוי כמעכשיו ולאח' מיתה כבר כ' הרשב"א בתשו' סי' תקס"ג ופסקו רמ"א בסימן רנ"ז דבהקדש א"א לפ' גופא מהיום ופירא לאח' מיתה דהוי אוכל פירות משל הקדש ומצאתי להרשב"א חלק רביעי סימן קע"ג שכתב וז"ל דברי מקדיש זו לא נתבררו לי מתוך שאלתך אם הקדיש נכסיו מעכשיו אם לא יהא לו בן זכר או אם הקדיש נכסיו לכשיפטר אם לא יהא לו בן זכר אם הקדיש נכסיו מעכשיו אם לא יהא לו יורש זכר הרי זו אסור בנכסים אלו מעכשיו וכו' אבל אם לא אמר מעכשיו אלא לכשיפטר אין הקדש חל אלא עד שיפטר ומסתברא שניזון מהם כל ימי חייו שלא הקדיש זה אלא מה שישאר אחריו וכו' עיין שם משמע דס"ל דלא חל ההקדש מעכשיו אלא עד שיפטר

ו' כתב הר"ן בפ"ד דנדרי' וז"ל ומהא שמעי' האומ' סלע זו לצדקה לאחר ל' יום דלא מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי אבל הרשב"א כת' דאפשר דהיינו דוקא לבר פדא דס"ל דקדושת דמים לא פקעה בכדי אבל לרבא ואביי וכו' האומר הרי זו עולה לאחר ל' יום יכול לחזור בו ופלוגתא בירושלמי עיין שם וז"ל הרשב"א בתשוב' חלק שלישי סימן קכ"ב וכדגרסי' בירוש' דקידושין פ' האומר ר"א בשם ר"י הרי זו עולה לאחר ל' יום ומכרה בתוך ל' יום הרי זה מכורה הקדישה הקדש וכו' ר' בון בר' חייא בעי קומי ר' זעירא תמן איתמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכא אתמר הכי א"ל תמן באומר מכבר הכא באומר לאחר ל' יום וכו' ואף על גב דאיכא התם בירוש' מ"ד משמיה דר"י מכרה בתוך ל' יום אינה מכורה הקדישה לא קדשה ולא אמר לאחר ל' יום אלא ששיר גיזה ועבודה אנן לא קי"ל הכי אלא כמ"ד מכרה מכורה מכמה טעמים חדא דמשמע בגמרי' בפ' דאומר דלכ"ע אתי מעשה ומבטל מעשה כי הא ועוד דבמכירה מיהא ר' זעירא ור' אבהו דאמר משמיה דר"י אם מכרה מכורה הו"ל תרי לגבי מ"ד משמיה דר"י אינה מכורה ואין דבריו של א' במקום שנים וההיא דפ"ד דנדרים לק"מ דהתם הוא משום דלא אתי דבור ומבטל דבור דהקדש דאלים כמעשה דמסירה וכולי עכ"ל הרי דפליגי אמוראי אליבא דר"י דר' אבהו משמיה אמר מכרה מכורה ואמורא אחר אמר משמיה אינה מכורה וקיי"ל כר' אבהו ור' זעירא דהוו תרי לגבי חד וה' קרבן העדה על הירוש' בפרק מי שאחזו הביא הירושלמי דקידושין וכ' עליו אך ק' והא תרווייהו ר' אבהו בשם ר"י ונ"ל לומ' מימרא הא' בדלא אמר מעכשיו וסיפא בדאמר מעכשיו ואם כן אין ראייה משם וצ"ל דגי' הרשב"א אמורא אחר בשם ר"י ותרווייהו בדלא אמר מעכשיו מיהו פשט' דסוגי'