ערך השולחן חושן משפט חלק ג שסז

סימן רנ"ח

א' דין א' כיון שכתוב בו זמן וכולי דעת הר"י והרשב"א דלא אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו אלא כשכתבו הוא או צוה לעדים לכותבו וכן כתב מהריק"ו שורש צ"ד ומרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן ע"ח עיין שם ה' גנת ורדים כלל ה' סי' יו"ד עיין שם ודלא כמהרימ"ט ח"א סי' מ"ו עיין שם וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סימן ר' דדוקא אם ידעי' שצוה לכותבו ומן הסתם לא עיין שם ומהר"ב אשכנזי בסוף סימן ט"ו דקדק כן מדברי הרמב"ם שכת' שאלו היה בדעתו לקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן וכו' אלמא משום דהוא כתב הזמן או שצוה לעדים לכתוב הזמן הוא דמוכיח הזמן משום יתורא דל"ל לכתוב אבל אם העדים כתבו הזמן מעצמם וכו' עיין שם אבל מדברי הרמ"ה בפ' י"נ סימן קע"ז שכתב דר"י סבירא ליה דילמא זמן לטופסא בעלמא הוא דאכתיב ולא מדעתיה דנותן אכתיב והו"ל זמן ספק וכולי עיין שם נר' דלר' יוסי אפילו לא ידעי' אמרי' זמנו של שטר וכולי וכן הסכים ה' משפט צדק חלק שני סימן י"ז דאם צוה לכתוב שטר כיון שנהגו לכתוב זמן והוא לא מיחה דעתו ליתן מהיום וכ"כ מרן בתשו' עיין שם וכה"ג כתב מהר"ם בתשו' הארוכות סי' תתקע"ו גבי קנין בב"ד חשוב וכתבו בשוקא וכו' כתבתי דבריו בסימן רמ"ב עש"ב

והטור סימן ע"א כתב וז"ל שטר שיש בו נאמנות ואין עדי השטר בפנינו וטען הלוה כי לא נכתב הנאמנות בציוויו וכו' אינו נאמן וכו' אבל אם היו העדים בפנינו ומעידים שלא כתבוהו בצווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרא כמו שרגילי' הסופרים לכתוב בכל השטרות וכו' אין סומכין על הנאמנות וכו' ובמקו' שנהגו ושלא לכותבו אלא בצווי הלוה כשמצוה הלוה מועיל בלא קנין עכ"ל ומרן הב"י תמה ממ"ש בסי' ס"א תשו' הרא"ש דכל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות וכו' כל מי שמקנה בסודר שיכתבו כמנהג המדינה ואין צריך לפרש וכו' ותי' דבעל התרומות מיירי כשאינו מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות והרא"ש מיירי כשהוא מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות א"נ הרא"ש מיירי כשאין כאן העדים שיעידו שלא כתבו בצווי הלוה ע"ש אם כן אם אין עדי' כאן שיעידו שלא כתבו בצווי לכ"ע מסתמא אמרי' שצוה כן לעדים אבל אם באו העדים והעידו שלא צוה להם לכתוב כן לתי' א' אם המנהג פשוט לכתוב זמן בכל השטרות וצוה לכתוב שטר אין צריך לפרש ואם אין המנהג פשוט לא וכ' ה' מקור ברוך סי' מ"ה דמרן בס' הקצר תפס תי' זה והביאו ה' כנה"ג שם ואפש' דגם בתי' ב' מודה דאם המנהג פשוט אפילו באו עדים והעידו שלא צוה מהניא אלא דמוקי דברי הרא"ש אפי' כשאין מנהג פשוט לכתוב כן ומהרב"א סי' כ"ה ומהרח"ש ח"ב סימן ט"ז דחו דברי מרן דלשון הטור סי' ע"א משמע דאפי' מנהג פשוט לכתוב כן קאמר וכן לדעת הרא"ש כיון דאין צריך לפרש שיכתבו הנאמנות אפילו אמרו העדים שלא צוה להם לכתוב מאי הוי לכן תי' דהרא"ש מיירי כשיודע הלוה שכותבין כן אבל בעל התרומות מיירי באדם שאינו יודע נוסח השטרות מיהו מהרח"ש כתב עוד דלא כתב בעל התרומות אלא גבי נאמנות דוקא שהוא תנאי ואינו מלשון השטר אבל בשאר לשון השטר מודה דכותבין בלא צווי הלוה וכשנטל הקנין ע"ד שיכתבו שטר בלשון הרגילי' לכתוב בשטרות ע"ש וא"כ בזמנו של שטר לכ"ע אמרי שצוה לכתוב

ומצאתי להרי"ף בתשו' סימן רכ"ח שכ' וז"ל אם יצא לפני ב"ד שטר שיש בו נאמנות ועדי השטר אין מצויים וכבר נודע מנהג המקום שהסופרים הם כותבים נאמנות ע"ד שופרא אף אם לא נתפרש זה דעת הקנין וכולי ואין עדי השטר מצויים שנשאל אותם אם נתפרש הנאמנות בעת הקנין וכו' תשובה העדי' אין רשאים לכתוב נאמנות בשטר אלא אם כן נטלו רשות וכו' ואותם שכותבי' נאמנות ואין שואלים ללוה אין סומכי' ע"ז הנאמנו' אלא כותבים על אותה עדות אם נתברר בפי' סומכים עליה ואם לאו תבטל עכ"ל משמע דאפי' המנהג ידוע ופשוט לכתוב נאמנות לא אמרינן אם אין עדי השטר מצויים שנשאל אותם בטל הנאמנות ולא אמרי' דסתם קנין שיכתבו כמנהג המדינה ואין צריך לפרש וכו'

ב' כתב מהרימ"ט סי' צ"ו וז"ל ומה שפקפקו עוד בצואה זו לפי שכתוב בו זמן והיה זה וכו' וקי"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר וכולי הא ליתא דזמנו של שטר מוכיח לפרש את הסתום אבל לא לסתום את המפורש שכתב בה מצוה מחמת מיתה דמשמע שלא קנה אלא לאחר מיתה ועוד לא אמרו שהזמן מוכיח אלא לקיים בו את השטר ולא לבטלו וכו' עיין שם ודבריו תמוהים דר"י בכותב נכסיו לאחר מיתה אמר דזמנו של שטר מוכיח אלמא אפי' במפרש לאחר מיתה אמר הכי ומהריק"ו שרש צ"ד שכ' גבי אני מניח דלא אמרינן זמנו וכולי דגרע מאומר ינתן לפלוני לאתר מיתה דהתם כיון שהזכיר לשון מתנה, וכתב זמן בשטר רוצה לומר מעכשיו תתחיל המתנה עיין שם ועוד דא"כ שכיב מרע שצוה לכתוב שטר ולא פי' מחמת מיתה אמאי לא קנה דאין שטר לאחר מיתה הו"ל לקיים השטר ונימא דזמנו של שטר מוכיח דמהיום קאמר מיהו כבר פירש"י בכתובות דכ"ה דה"ד בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה דדעתיה לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה אבל שכיב מרע אין דעתו ליתן בחייו כלום ע"ש והר' יונה הובא בש"מ לכתובות שם ובבתרא פ' מי שמת הוסיף וז"ל ועוד דזמן שכתוב במתנת שכיב מרע אינו מוכיח עליו שיקנה מהיום שאינו אלא לגרוע כח מקבל המתנה דאי הדר יהיב לה שיזכה האחרון וכו' וכן כתב הנ"י בפ' מי שמת עיין שם אם כן בכל מתנת שכיב מרע אפילו לא פי' מחמת מיתה לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח אפילו לקיים השטר וכן שכיב מרע שנתן בקנין לא קנה לדידן מטעם דאין קנין לאחר מיתה ולא אמרי' דהקנין הוי מעכשיו מה"ט דשכיב מרע אין דעתו ליתן בחייו וה' פני משה ח"א סי' צ"ד כ' מתנת בריא שנתן לאחר מיתה אפי' בקנין סודר לא קנה ותמה עלו מהרימ"ט ח"א סימן ס"ז עיין שם ודבריו תמוהים דהא קי"ל דכל קנין הוי מעכשיו ואפי' אמר לאח"מ הוי מעכשיו ולאחר מיתה ומצאתי בתשו' הגאונים ח"ב שער ג' סי' וז"ל וששאלתם הכותב נכסיו לבנו (אמר המגיה עד כאן מצאתי והשאר קרוע)

ג' דין ב' וכן אם יש בו קנין וכולי כתב הרמ"ה בפרק י"נ סימן קע"ח וז"ל א"ל בהקנא' אין צריך כיון דקרקע נקנה בשטר וטרח למעבד מילת' יתירתא למיקנא מניה ש"מ לאקנויי ליה גופא מהיו' קאתי וכ"ת התינח קרקע דהוה סגי ליה בשטרא אלא מטלט' דלא סגי להו בשטר במאי קני להו וכיון דצריך קנין למקני מטלטלין אשתכח דקנין גופיה לאו מילתא יתירת'