ערך השולחן חושן משפט חלק ג שסה

או חובות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כדין בעל בנכסי אשתו וכולי עיין שם וה' בית יהודה ח"א בא"ה סי' כ"ח כ' דמהיום ולאח"מ לא שייך אלא בנותן קרקע הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה עיין שם וכן מצאתי להרשב"ש סימן קי"ד שכתב וז"ל ואם כתב בו מעכשיו אינו אלא מעכשיו ולאחר מיתת האם ולא קנה שום גוף עדיין שאינו קרקע שנתן לו שנאמר גופא מהיום והפירו' לאחר מיתה עיין שם ותמהני שנעלם מהם תשו' מהר"ם והנ"י דאין חילוק בין מקרקעי למטלטלין באומר היום ולאח"מ ודברי התוס' ביבמו' דצ"ג בד"ה קנוייה וכו' וז"ל וא"ת אמאי לא קני לר"י בר"ה אפי' בר"ה או ברשות המקנה כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה ושמא במהיום ולאח"מ משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום וכולי אלא אפי' במטלטלין שייך גוף מהיום ופירות לאח"מ וכן ראיתי להרשב"א סי' קל"ג שכ' דגוף המעות קנוי לו מעכשיו ויכול הוא לומר שינתנו ביד שליש או ע"י ערב אי שיקנו בהם קרקע וכו' ע"ש

ז' נסתפק ה' מוצל מאש סימן כ"ה במוכר לחבירו שתי אילנות בתוך שדה ואין לו קרקע ללוקח ובא בעל הקרקע והקדיש את השדה מי אמרינן כיון שהקדיש הקרקע הוקדש גם הפירות אע"פ שאינם שלו דאל"כ נמצא דיניקי משדה הקדש א"ד לא חל ההקדש אפי' על הקרקע כיון שהפירות אינו יכול להקדיש שאינם שלו גם הקרקע אינו מוקדש מה"ט ונר' להביא ראייה ממ"ש הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות מכירה וז"ל מה בין מוכר שדה לפירות למוכר לזמן קצוב שהמוכר לפירות איני יכול להרוס ולבנות וכו' והמוכר לזמן קצוב יכול וכו' וא"א דיכול להקדיש בעל הקרקע את הקרקע למה לא כתב הרמב"ם גם כן נפקותא זו דהמוכר לפירות יכול להקדיש השדה שהרי היא שלו והמוכר לזמן קצוב אינו יכיל להקדיש שעתה אינו ברשותו עיין שם וליתא שהרי לא כתב הרמב"ם גם כן דהמוכר לפירות יכול למכור וליתן השדה שהרי היא שלו והמוכר לזמן קצוב אינו יכו' למכור אפי' אמר לכשאקחנה וכו' כיון דגוף ופירות ביד לוקח ואף על גב דא"ל דלא מיירי אלא במה ששייך לגבי לוקח אם יכול להרוס ולבנות וכולי אבל מה שלא שייך גבי לוקח אלא לגבי מוכר אם יכול למכו' לא מיירי אבל לגבי הקדש נ"מ נמי לגבי לוקח דאם הקדיש המוכר אינו יכול לאכול הפירות כמ"ש ה' שם מ"מ אכתי יכול להקדיש כל השדה חוץ ממקום היניקה דאם שייר מקום היניקה מותר דדוקא הקדש סתם דאסור

ח' כת' הרשב"ש סי קל"ה באשה שכתבה חצי נכסיה שימצאו לה אחר מיתה לבתה מהיום ולאחר מיתה ומתה הבת והניחה בן שכתב דלא זכה הבן בנכסי הזקינה מפני שכתוב מהיום ולאחר מיתה ובפ"ק דמציעא אמרינן איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דלא זכה עד לאח"מ וכן כתב הרמב"ם וכולי עיין שם ודבריו תמוהים דמהיום ולאחר מיתה זכה בגוף מעכשיו ואם כן זכתה הבת בגוף ובנה יורשה כמ"ש הטור דאם מת הבן בחיי האב יורשיו עומדים במקומו לירש מתנתו וכן כת' רשב"ם והתוספו' דאפילו ר"י דאמר קנין פירות הוי כקנין הגוף מודה דאם מת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב דיחזרו ליורשי הבן וגם הרמ"ה בפרק י"נ סימן קע"ט דס"ל דלר"י לא יחזרו ליורשי הבן מכל מקום לר"ל דקי"ל כוותיה דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף יחזרו ליורשי הבן עיין שם ולכאורה נראה דהיינו דוקא בבנו דדעתו קרובה אצל בנו ולא באחר והוא הדין לבת בין הבנים וכהאי גוונא קי"ל דאם מת האב והניח פירות מחוברים לקרקע הרי הן של בן לפי שדעתו קרובה אצל בנו משא"כ בכות' לאחר כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' זה והכא נמי א"ל דבבנו זיכה לו הגוף מהיו' מה"ט ולא לאתר וכן ראיתי למהריט"ץ סימן נ"א שהוכיח מדברי הרמב"ם דמחלק כן עיין שם ובבתרא דקל"ז דאמרינן ומודה רשב"ג שאם נתן במתנת שכיב מרע לא עשה כלום כתב רשב"ם וז"ל כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום והשני מוציא אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנה דשתי מתנות הללו שוות כדאמרי' לעיל איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכולי עכ"ל וא"א דמהיום ולאחר מיתה קנה הגוף מהיו' והפירו' לאחר מיתה אם כן כבר זכה בגוף מחיים ואמאי לא אמר כלום ומוכח שם אפילו הגוף לא קנה אלא נראה דס"ל דדוקא בנו זיכה לו הגוף אבל לא באחר ועי' בה' כנסת הגדולה הגב"י אות ג' שחי' כן וכת' שכ"נ דעת רב עמר' אבל הר"ם ריקאנטי סי' תתקכ"ט כ' בשם הרי"ף דאפי' כתב לאחר מהיום ולאחר מיתה אם מת המקבל יורשיו עומדים במקומו עיין שם וכבר הרב פרח מטה אהרן חלק שני סימן א' דחה חילוק זה עיין שם גם מצאתי להרשב"ש סי' ק"ץ במתנה דמהיום ולאחר מיתה לבת יורשת שכתב דהוי מתנת שכיב מרע ואמרינן בה ירושה אין לה הפסק ודקדק מדלא כתב הרמב"ם ולא זכה בפירות עד לאחר מיתה שהיה משמע מלשונות אלו שקנה הגוף מעכשיו קנין גמור ולא כתב אלא בלשון הזה ואינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מיתה משמע שאף הגוף לא זכה בו עד לאחר מיתה א"כ הרי היא כמתנ' שכיב מרע ממש ולא כמתנת בריא עיין שם הרי דאפי' בבת יורשת ס"ל דלא זכה בגוף ולכך אם מת הבן ואחר כך מת האב לא יחזרו ליורשי הבן כיון דלא זכה הבן אפילו בגוף עד לאחר מיתת האב ובשטה מקו' לקמא דף פ"ח עמוד שני כתב וז"ל הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה ר"ל שיקנה לו הגוף מהיום והפירות לאח' מיתה כך צריך לפרש לפי גדולי הדורות בפ"ק דמציעא שסוברים דאף בשטר שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה אם רצה לחזור חוזר עד שיזכיר שם גופא מהיו' ופירו' לאח' מיתה ולדעתי אין צריך שאף במהיום ולאחר מיתה אינו יכול לחזור וכו' הרב המאירי עיין שם הרי שכ' דגדולי הדורות סבירא להו דסתם מהיו' ולאחר מיתה הוי כמתנת שכיב מרע דיכול לחזור וז"ל בעל העיטור דצ"ו איזהו מתנת בריא שהיא כמתנ' שכיב מרע דלא קנה עד לאח' מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ואי כת' הכי גופא קני מעכשיו ופירא לאח' מיתה וכך השיב ר' משולם בר קלונימוס ואיכא מ"ד ה"ק ליה מהיום אני נותן לך ואם ארצה לחזור בי אחזור ואם לאו יהא שלך מהיום ולאחר מיתה עכ"ל משמע דאיכא מ"ד ס"ל דסתם מהיו' ולאתר מיתה פי' מהיום אם לא אחזור בי ובזה ניחא מה שתמה מרן הב"י על הטור שכ' דין זה דגופא קני מהיום והפירות לאחר מיתה בשם הרמב"ם דהא ליכא מאן דפליג עיין שם דהרי מדברי בעל העיטור והרב המאירי נראה דאיכא מאן דאמר דסתם מהיום ולאחר מיתה לא קנה הגוף מהיום ויכול לחזור ומ"מ תימא על הרשב"ש שדקדק מלשון הרמב"ם דלא זכה בגוף עד לאח' מיתה שהרי הטור העתיק לשון הרמב"ם אף ע"פ שקנה הגוף מחיים אינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מית' וסיים לפיכך הגוף קונה מיד ואינו יכול לחזור בו והפירו' לאחר מיתה עיין שם וכן כתב מרן בבד"ה בא"ה סימן