ערך השולחן חושן משפט חלק ג שסד

היה יכול לחזור בו כיון דבריא ודאי דאינו יכול לחזור וי"ל דמתנה מהיום ולאחר מיתה היא ואם לא מת אין מתנתו כלום עיין שם הרי דסבירא ליה דמתנה מהיום ולאח"מ הוי כמתנה שצריכה קנין להקנות לו אג"ק והתוס' דקי"ג בד"ה וכולי גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה וכו' כתב וז"ל ולא מיירי במתנת שכיב מרע דהא לא הוו דבריו ככתובים וכמסורים אלא מדרבנן אלא מיירי כשנותן בקנין גמור במתנת בריא מעכשיו אם ימות וקרי לה נחלה לפי שהיה כעין נחלה שאינה קונה אלא לאחר מיתה וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דמתנת שכ"מ דרבנן אבל מתנה דמהיום אם מתי הוי מתנת בריא דאורייתא והר"י א"ז הובא בחשו' הרא"ם חלק שני סימן ל"ה כתב דיש להעמידה במתנת שכיב מרע במקצת דהיא דאורייתא א"נ בלא קנין וכמ"ד דמתנת שכיב מרע דאורייתא אבל קיום שטרות דרבנן אפשר דכשר בלילה וכו' עיין שם ונראה דהתוס' אזלי לשיטתם שכתבו בדף קמ"ז בד"ה מנין וכו' דלכ"ע לאו מן התורה אלא אסמכתא בעלמא ע"ש אבל א"ז סבירא ליה דר"ש סבר דמתנת שכ"מ דאורייתא

ד' כתב מהראנ"ח סי' ע"ז על מתנה מהיום ולאח"מ שכתב בה ולא יהא רשאי לשלוח יד בהם בחיי הנותן וז"ל ואף על גב שכ' שלא יהא רשאי לשלוח בהם יד בחייה אין זה מריע כח המתנה כלל דמדינא נמי הכי הוי ככותב נכסיו לבניו מהיום ולאחר מיתה שאין הבן מוכר הנכסים ול"ל כיון דמדינא הכי הוי ולא היה צריך הדבר לאומרו אם כן לטפויי אתא להריע כח המתנה ולסתור מה שכבר עשה וכו' עיין שם וכה"ג כ' הרשב"ש סימן ג' באשה שנתן לה בעלה קרקע והתנה עליה שלא תמכרנה אלא ברשות' וז"ל ומה שהתנה עליה שלא תמכור אלא ברשותו אינו מבטל המתנה כל זמן שלא מכרה בחייו ומה שהתנה עליה כך אפי' לא התנה הדין הוא כך וכו' עיין שם ואפשר דלישנא יתירא לטפויי דאפי' עבר ומכר אין מכירתו מכיר' (א"ה עכ"מ והשאר קרוע)

ה' דין ג' עבר האב ומכר מכורים וכולי לענין מה שיש לו בה והוא קנין פירות ואע"פ שמכר בטעות שהרי נתכוון למכור גוף ופירות מעכשיו שכל המוכר דבר אע"פ שהמכירה אינה לענין מה שמכר מ"מ הרי היא מכורה לענין מה שיש לו בה ה' המאירי הובא בש"מ לקמא דף פ"ט עיין שם וכתב מהריט"ץ סי' קס"ז דאפילו מכר לו בדייה גוף הקרקע קנה הפירות ע"ש והנ"י פי' אם ירצה הלוקח דאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח דכיון דמכר סתם גוף ופירות משמע והוי מקח טעות וכו' משמע דאם רצה הלוקח קונה הפירות ואין המוכר יכול לבטל המקח ומהריב"ל חלק ראשון סי' ס"ב כתב דה"נ המוכר יכול לבטל המקח דלא מצינו שהקונה לא יקנה והמוכר ימכור והביאו ה' כנה"ג עיין שם ולא זכר דמהריב"ל עצמו חלק שני סימן ל"ז ס"ל דהלוקח יכול לחזור ולא המוכר וה' בני יעקב דצ"ו ע"ב הק' על מהריב"ל חלק ראשון מ"ש מכל מקח טעות דאם רצה המתאנה אין המאנה (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואח"כ מצאתי וא"נ אלא וכולי) ואין נראה אלא כדעת ה' המאירי וכה"ג כ' הרמב"ם בפכ"ט מה' מכירה דקטן שקנה קרקע אם רצה יקיים המקח ואין המוכר יכול לבטל עיין שם במ"מ וכ"כ בפ' ל' המוכר שמכר קרקע או מטלט' וזכה אחר ללוקח שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה אם רצה הלוקח אין המוכר יכול לחזור בו וכו' אלמא אפי' ביד הלוקח לבטל המקח אם רצה לקיים אין המוכר יכול לבטל וכבר כתבתי בסימן קצ"ה דלא סגי בשתיקה לקיים המקח עש"ב אבל הכא אם רצה הלוקח קנה הפירות משעה א' דפשיטא דאין המוכר יכול לבטל וה' מח"א ה' זכייה סימן א' כ' דגם מהריב"ל לא אמר אלא במוכר ולוקח אבל במתנה לא שייך ה"ט דניחא ליה למקבל בכל דהו ואם לא קנה כולו יקנה מקצתו כמ"ש המרדכי בפ' המוכר את הבית עיין שם ונ"ל ראייה מדין שט"ח במתנה כשמסרו ולא כתב דקנה הנייר משא"כ במכר כמ"ש הריטב"א וכתב הש"ך סי' ס"ו סק"ו ודבריו נכונים דבשלמא במכר כיון דודאי לא קנה אדעתא דנייר אם כן המקח טעות ובטל לגמרי גם הנייר לא קנה דאין קנין לחצאין אבל במתנה כל מה שנותן לו מתנה הוא עיין שם והכא נמי דכוותא וכה"ג כתב מהראד"ב בס' לחם רב סימן כ"א גבי דבר שאינו מסויים דיש חילוק בין מכר למתנה עש"ב אבל יש לפקפק בזה שהרי כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן שט"ו וז"ל ועוד אטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מידו אדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפי' ר"י בסוף הגוזל קמא דהתם לאו בדעתיה דלוקח תליא מילתא אלא בדעתא דמוכר נמי ומוכר לא מקני ליה אדעתא דהכי הילכך לא שום וכו' בכה"ג במכר וכן במתנה נמי תליא בדעתא דתרווייהו אי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא יהיב ליה הילכך לא תליא בדעת הנותן לחודיה אלא אף בדעת המקבל מתנה וכו' עכ"ל אלמא מתנה נמי תליא בדעת המקבל נמי כמו דמכר

ו' כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ל' בא' שאמר מהיום ולאחר מיתתנו תטול בתו חלק כא' מן הבנים וז"ל והיורשים ישאו ויתנו בנכסים ויהיה הריוח שלהם עד מות אמם שהרי כיון שכתב בשטר המתנה מהיום ולאחר מיתה הוי פי' גופא מהיום והריוח אחר מיתתנו ועד אותה שעה כל הריוח ליורשים ואין לחלק בין ל' מהיום ולאחר מיתה בין מקרקעי למטלטלי' כמו שהוכחנו מדברי ר"י בשמעתא דשדה זו שאני לוקח קנויה לך מעכשיו וכו' אע"פ שהיורשים יש להם כח לישא וליתן בנכסים והריוח שלהם עד מות אמם מכל מקום אין להם למכור וליתן בנכסים ואם מכרו ונתנו מכרן ומתנתם בטלה כמו שהאב אינו יכול למכור עד שימות וכו' ואם פשעי בנכסים ונאבדו חייבי' באחריותן דלא גריעי משומר חנם מיהו בגניבה ואבידה ואונסי' פטירי אע"ג דהריוח שלהם לא הוו כמו לוה דחייב באונסים דלכאורה איהו גופיה כל זמן שהוא חי והריוח שלו אינו חייב באונסים שהרי אינו לוה אלא נתן מתנה ושייר לעצמו הפירות שלענין הפירות לא יצא מעולם מרשותו הכא נמי שייר הפירות לבניו ולא הוו לוים וכו' ומ"ש דהיורשים אין להם כח ולא למכור ולא ליתן ולא לפשוע בהם אין להק' כיון שכתוב בשטר שתי לשונות המכחישים זה את זה הלך לאחר פחות שבלשונות דמהיום ולאח"מ משמע גופא מהיום ובתר הכי כתוב שיוותרו אחר מיתתנו משמע שלא נתן לה נכסים דהשתא אלא הנותרים לאחר מיתת שניהם ואם כן אם קדמו הבנים ומכרו מה שמכרו מכרו וכולי הא ל"ק כמ"ש אדוני דכיון שאני יכול לקיים שתי הלשונות יש לקיים והריני יכול לפרש שיוותרו על מזונותיהם וכו' א"נ נ"ל שיוותרו שלא יופסדו בגניבה ואבידה או באונסים א"נ נ"ל דע"כ שיוותרו דקאמר לא בשביל להשליט את בניו למכור וליתן עד מיתת שניהם דמדקאמר שיוותרו לנו ולא ליורשינו דקאמר כדאמרי' בפ' האומר וכו' עכ"ל והנה מ"ש דאין חי' בין קרקעי למטלטלי ז"ל הנ"י בפ' י"נ וכל שנתן נכסיו מהיום ולאחר מיתה ויש שם מעו'