ערך השולחן חושן משפט חלק ג שסב

שכתב ולד קדשים לא ינק מאמו אלא מבהמה אחרת חול וכולי דסבירא ליה דאינו יכול להתנות כן וכן מבואר מדברי הרמב"ם בפי' המשנה עש"ב ואפילו נימא דחזרה הוי דאדם מוציא דבריו לבטלה לרבנן כיון דלא מהני חזרה בהקדש ממ"נ חל הקדש בין אם תנאה הוי או חזרה וא"ת דאמרינן בפ' האומר באומר הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל יום דרב מספק"ל אי תנאה הוי או חזרה הוי והא בקידושין קי"ל דתכ"ד לאו כדבור דמי ולא מהני חזרה כמו שפסק הרמב"ם ומרן בא"ה סימן ל"ח סל"ד ומשמע שם דמקודשת ודאי מדאוריית' כמ"ש ה' בית שמואל שם ואם כן ממ"נ מקודשת לא' כבר תי' הרשב"א שם בחי' בפ' האומר דהתם קודם נתינת המעות אמרה לשון זה דיכול לחזור עיין שם אב בל בהקדש דאמירתו לגבוה כמסירה מיד ואמר מעכשיו חל ההקדש ואינו יכול לחזור ובזה ניחא הא דתניא בקידושין די"ג משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום שמקודשת לא' דלרב דמספק"ל אי תנאה הוי אי חזרה א"ל דמיירי אחר נתינת המעות דלא מהני חזרה והרשב"א בחי' שם כ' דע"כ מיירי בפי' דאמר מעכשיו אם אין אני חוזר בי מכאן ועד ל' יום ע"ש וכן צ"ל לדעה רשב"ם בפ' י"נ שכ' דהא דאמרינן דתכ"ד לאו כדבור דמי בקידושין חומרא דרבנן וספק מקודשת היא עיין שם ואם כן ברייתא אפי' אחר נתינת מעות לא אתי שפיר דאם הוא חזרה קידושין שני חיילין מדאורייתא ומדרבנן הוא דחיישי' לקידושי' א' והיכי קתני שמקדושת לא' אלא ע"כ באומר בפי' מעכשיו אם אין אני חוזר בי עד ל' יום ואם כן ההיא דאומר הרי זה הקדש מעכשיו (א"ה עכ"מ והש"ר קרוע ואח"ך מצאתי גם הר"ן וכולי)

גם הר"ן הובא בש"מ סוף פ' המוכר את הבית כתב וז"ל ואס"ד וכולי פי' אי אמרת בשלמא דלא שייר אתי שפיר אף על גב דמדינא מצי לשיורי אילנות גביה כל זמן שיתקיימו וכדאמרי' בהדיוט אפילו הכי כיון שאין לו קרקע ולכשימות יחזו' הקרקע להקדש מחזי כאלו ינקי משדה הקדש ומ"ה יהיב דעתיה לאקדושי עם הקרקע וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דמדינא יונקים האילנות כל זמן שיתקיימו ומדרבנן הוא דאסור כנראה כאלו ינקי משד' הקדש ואפילו הכי אמרינן דעתיה מהאי טעמא שהקדישו עם הקרקע ואם כן הכא נמי אם הקדש מהיום והפירו' לאחר מיתה אין לבטל הקדש דחל מדאורייתא משום איסו' דרבנן דנראה כאלו יונק משל הקדש וכן נראה לכאורה דהא קיימא לן דאם אמר לא' קנה דקל חוץ מפירותיו שייר לעצמו גם מקום הפירות דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר כדאמרי' בפ' מ"ש וכמבואר בס"ק סי' ר"ט ע"ש והכא נמי באומר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה הוי כאלו שייר לעצמו בהדיא מקום היניקה וכן כ' המבי"ט חלק שני סימן ק"ח באחד שהקדיש קרקע הגוף מעכשיו והפירות לו ולבנותיו כיון דאמרי' דשייר לעצמו בעין יפה כאלו שייר מקום הפירות הכא נמי לבנותיו והביאו הרב כנסת הגדולה בסי' ר"ט אות ס"ח ע"ש,

מיהו אפשר דהרמב"ם סבירא ליה כהרשב"א דבאומ' במהיום ולאחר מיתה בוי"ו הוא דיש לספק אי תנאה הוי אי חזרה הוי במתנה גוף מהיום והפירו' לאחר מיתה וזה לשון הרמ"ה בפרק י"נ סי' קע"ז וכת' מכדי דכי היכי דמספק"ל גבי גט בין תנאה לחזרה גבי מתנה נמי איכא לספוקי בין פירא לחזרה ואם כן מ"ש גבי גט דחיישינן לחזרה ומ"ש גבי מתנה דלא חיישינן לחזרה וכו' אלא מסתברא דה"ט דגבי גט מספק"ל טפי משום וכולי דלאחר מיתה לא משמע תנאה דלא אשכחן לישנא דתנאה אלא באם או בעל מנת והא דמספ"ל וכו' אי תנאה הוי מדאמרי' מהיום ולאחר מיתה בוי"ו מוסי' על ענין א' דאי חזרה הוא ל"ל מוסיף וכו' אבל לגבי מתנה ליכא ספק דלישנא דלאחר גבי פירא לישנא דמעלי' הוא ואמטו להכי סמכי' עליה ולא חיישי' לחזרה דאם כן לא הוה אומר ולאחר בוי"ו אלא מדקאמר ולאחר בוי"ו שמע מינה וי"ו מוסיף על ענין א' ולתרוויהו איכוון מהיו' לגופה ולאחר מיתה לפירא וליכא ספיקא עכ"ל ונראה דס"ל דדוקא באומר מהיום ולאחר מיתה בוי"ו לא חיישי' לחזרה האבל אם אמר מהיום לאחר בלא וי"ו גבי גט ודאי חזרה הוי ולא תנאה משום דלא משמע תנאה ולא אשכחן לישנא תנאה אלא באם או בעל מנת ולא מספק"ל אי תנאה הוי אלא באומר ולאחר בוי"ו אבל לגבי מתנה אם אמר מהיום לאחר מיתה בלא וי"ו ספיקא הוי אם הוא חזרה הוא גופא מהיום ופירות לאחר מיתה וכן כתב ר' בצלאל בתשו' סימן ט"ו דצ"ב ע"ג דבאומר לאחר מיתה בלא וי"ו הוי חזרה עיין שם ומהרימ"ט ח"א סימן מ"ו כ' בשם מהר"ם עטיאש דמהיום לאחר מיתה חזרה הוי הרב חלק עליו והביאו הרב כנסת הגדולה בסי' רנ"ח אות כ"א עיין שם ומהרימ"ט חא"ה סי' ט"ל כ' לשיטתו דהא דמספ"ל בתנאה משום דחזרה לא שכיחא בתוך כדי דבור עיין שם ואלו ראה דברי הרמ"ה לא היה חולק מיהו דעת מהר"ש עטיאש דגם במתנה ודאי הוי חזרה אבל הרמ"ה נראה דסבירא ליה דהוי ספק אם חזרה או גופא מהיום והפירות לאחר מיתה ונפקא מינה אם תפסה ה המקבל ין מוציאין מידו מספ' דשמא גופא מהיום ופירות לאחר מיתה קאמר וזכה המקבל ואם כן אפשר דדוקא נקט הרמב"ם אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר שלשים יום בלא וי"ו ראם אמר מעכשיו ולאחר שלשים יום לא אמ' כלום משום דכל הנותן מהיום ולאחר מיתה קיימ"ל גופא מהיום ופירות לאחר מיתה אבל גבי הקדש כיון דאסור לינק משל הקדש בטל כל הקדש כדעת הרשב"א ואם כן אם שחטו בתוך שלשים יום מותר ואם הקדישו למזבח מוקדש אבל מעכשיו לאחר שלשים יום בלא וי"ו הוי חזר' ואין חזרה בהקדש אפילו בתוך כדי דבור וכן ראיתי לה' שמחת יום טוב סימן ע"ה שכת' דבדוקא נקט הרמב"ם מעכשיו לאחר שלשים יום בלא וי"ו משום דקי"ל דהאומר מעכשיו ושלשים יום ספק תנאה ספק חזרה הוא והכ"נ מספ' אזלינן לחומרא דאפשר תנאה הוי ואינו יכול לחזו' ואם שחטו אסור דבדאורייתא אזלי' לחומרא ומהאי טעמ' אם הקדישו למזבח אינו מוקדש דמסתמא מיירי במקדיש שור ב"מ לב"ה דאפילו נאמר דחזרה הוי וחל קדושת מזב' עליו אינו אלא קדושת דמים לכך אשמעי' דאפילו אמר מעכשיו לאחר שלשים יום דודאי חזרה הוי הדין כן משו' דלא מהני חזרה בהקדש אפילו תכ"ד עש"ב

והנה מ"ש דמספק אזלינן לחומרא ואם שחטו אסור ליתא דבספק הקדש מוקמינן הנכסים בחזקת הבעלים כדקיימא לן בבעיא דשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ועמד קולא דיכול לחזור כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסימן ר"ן ס"ג עיין שם וכבר כתב הרשב"א בתשו' סי' תרנ"ו דגם הפוסקים שם לחומרא היינו משום דההקדש ודאי אלא שאנו מסופקי' לכשיעמוד אם חוזר בו אם לאו אבל בספק אם חל ההקדש כלל אין מוציאין ממון מחזקת הבעלים עיין שם ואם כן לדעת הפוסקים התם לחומר' משום דההקדש חל בודאי והכא נמי מספק כיון דודאי