ערך השולחן חושן משפט חלק ג שסא

אמרי' מצוה לקיים דברי המת הכא נמי לימא מצוה לקיי' דברי המת שאני התם דלא לאקנויי ליה מידי מעלמא קאתי אלא למיפטרא ממילתא דמחייב' בגוה קאתי וכל כה"ג איתיה נמי בבריא אפי' בדבר שאין בו ממש מ"ד אשבועה דאף על גב דלית בה ממש מהני קנין למיפטר מינה עכ"ל מבואר דס"ל דדבר שאין בו ממש ודבר שלא בא לעולם לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ושאני קורת רוח דאיתיה נמי בבריא

י"ט דין כ"ד תנו חלק לפלוני מנכסי וכו' הרא"ש כתב בשם רשב"ם דמספק"ל אי חלק חצי או חלק כל דהו לכך חולקים מספק דקיימא לן כסומכוס דממון המוטל בספק חולקין ור"י פסק דהלכה כרבנן דהמוציא מחבירו עליו הראייה וכו' וכן פסק רב אלפס כרבנן דסומכוס והא דפשיט גמר' בעין ממילתא דסומכוס לאו מטעם סומכוס אלא מטעם משום דחלק סתם משמע רביע וכולי וכן כתבו התוס' בבתרא דל"ה בד"ה ומ"ש וכולי עיין שם אם כן דעת רשב"ם והרי"ף והתוס' חלק סתם משמע רביע אלא שכ' רשב"ם שמא יותר מרביע עיין שם להרי"ף והתוס' דנקט רביע בדוק' וכן כתב הרמ"ה בפרק המוכר את הבית סי' כ"ו שאין דרך בני אדם לומר חלק סתם על פחות מרביע וכולי ולא משום ממון המוטל בספק הוא וכולי דאם כן הוא דינא למיהב ליה טפי מרביע דהא ברירא לן דאין ליה למשקל חלק כל דהו ואי במילתא דפלגא הוא דמספק"ל וכי שקיל בההוא ספיקא אשתכח דקא שקיל יותר מרביע אלא טעמא דמילתא משום דחלק סתם אין פחות מרביע וכו' עכ"ל וראב"ן דק"ה ע"ג כתב וז"ל האומר תנו חלק לפלוני בכור סומכוס אומ' אין פחות מרביע המקבל מתנה אומר חצי תן ל' חלק א' משני חלקים והיורש אומר לא נתן לך אלא חלק כל דהו פלגא שקיל יורש דהא מודי ליה מקבל מתנה ואידך פלגא מוטל בספק דשמא חלק אחד משני חלקים קאמר כדטען מקבל מתנה ושמא חלק כל דהו כדטען יורש לכך אמר סומכוס דשקיל רביע של כל דבור דהוא החצי החלק שחולקי' עליו סומכו' לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין ובכי האי ספק לא פליגי רבנן עליה דסומכוס כדפי' ריב"ק וכו' עכ"ל ונר' דס"ל דטעמא הוי ממון המוטל בספק ואפילו הכי אינו נוטל אלא רביע כדק' משום דמקבל מתנה מודה בחצי שהוא של יורש וחצי אתר שהוא ספק חולקין אותו ורבנן מודו לסומכו' בספק כזה כמ"ש דף פ"ז ע"ש הטעם: סימן רנ"ה

א' דין ג' אבל חולה שהקדיש וכולי בשעה שהקדיש וכו' עיין במגדל עוז שהעתיק דברי מהר"י הלוי שפי' דבשעה שהקדיש אמר כן דאל"כ הא מ"ל אם שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו אם יכול לחזור וקי"ל תיקו חומרא לתובע וקולא לנתבע ואינו יכול לחזור אם כן אם אמר תנו אין נותנין ומה שהק' הש"ך דאפילו את"ל אינו חוזר א"ש דברי רב הונא דודאי אם בא לחזור אינו יכול אבל הוא אינו חוזר אלא שאומר מנה לפ' בידי וזה לא הקדישו מתחלה ואדרבא התו' ושאר פוסקים הק' תפשוט מהכא דאינו חוזר דאם יכול לחזור מאי איריא דנאמן משום דאיני עושה קנוניא על הקדש תפ"ל דבלא"ה נאמן שהרי יכול לחזור עיין שם לק"מ דכשאין למלוה שטר היא דקאמר מהר"י הלוי דאם אמר תנו אחר הקדש אין נותנים דכיון דאין הנכסים שלו דכבר זכה ההקדש ואינו יכול לחזו' בו ודאי דאינו נאמן לחוב להקדש: סימן רנ"ז

א' דין א' הג"ה המקדיש קרקע וכולי כן הוכיח הרשב"א ח"א סי' תקס"ג מס"פ המוכר את הבית דלא אפשר שיהא הנוף להקדש והפירו' לחולין ע"ש והרמב"ם בפ"ו מה' ערכין כ' וז"ל האומר שור זה הקדש לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' יום הרי זה מותר בהנאה הקדישו למזבח הר"ז מוקדש אבל אם אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום ושחטו בתיך ל' יום הרי זה אסור בהנאה וכולי וכ' המח"א בהגהותיו דס"ל דלא כהרשב"א שכ' דאם הקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דלא הוי הקדש ובפי' אמרו בירושלמי פ"ג דקידושין הקדיש לאחר ל' יום אר"י שייר גיזותיה ע"ש וליתא דז"ל הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קכ"ב ועוד דהא דאמרי' בירושלמי ליידא מי לא אמר לאחר ל' יום לשייר לו גיזה ועבודה נ"ל דהא לאו כגמרי' דכל שהקדיש גופא מהשתא א"א לשייר חלבו ויניקה וכו' בגר' בשלהי המוכר את הבית וכולי ואס"ד שיור שייר אמאי מדנפשייהו קא ינקי כלומר אא"ב לא שייר קרקע שפיר דאע"ג דקונה אילנות בשל חבירו דלא קנה קרקע אפ"ה יש לו לקיימם שם כל ימי האילנות דמדינא יניק בקרק' של מוכר במקדי' אי אפשר משום דכל השדה להקדש א"א לשייר בו יניקה לאילנות של הדיוט אא"כ שייר בגוף הקרקע וא"א יש לו בגוף הקרקע מדנפשייהו קא ינקי אלמא אליבא דגמרי' א"א לשיר להיות מוקדש מעכשיו לעולה ושיהיו חלבו וגיזותיו ועבודתו לחולין עכ"ל הרי שהרשב"א דחה הירושלמי מגמרי' דס"פ המוכר את הבית ועוד דמ"ד בירושלמי דאם הקדיש לאחר ל' יום שייר גיזותיה קאמר דאם מכרה בתוך ל' יום אינה מכורה הקדישה לא קדשה והרמב"ם פסק דאם שחטו בתוך ל' יום מותר הקדישו למזבח הרי זה הקדש אם כן סבירא ליה כמ"ד בירושלמי התם דאם מכרה מכור הקדישה קדשה וכבר כ' הרשב"א בתשובות שם דקי"ל הכי משום דרב זעירא ור' אבהו דאמרי הכי משמיה דר"י הו"ל תרי לגבי מ"ד משמיה דר"י אינה מכורה ואין דבריו של א' במקום שנים ועוד דבגמ' דפ' האומר משמע דלכ"ע אתי עשה ומבטל מעשה כי הא ועוד דא"א לשייר גיזה ועבודה עש"ב ונראה דמה"ט פ' הרמב"ם באם אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' יום אסור בהנאה משום דלא שייך לפ' גוף מהיום ופירות לאחר ל' יום דא"א לשייר בהקדש אלא תנאה הוי או חזרה והכי אמרינן בירוש' פ' מי שאחזו דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום בהקדש לכ"ע אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכתב ר' בצלאל בתשובו' סימן ט"ו משום דלא מהני חזרה בהקדש ולכ"ע תנאה הוי ולא חזרה עיין שם ונר' דסבירא ליה כיון דחזרה לא מהני בהקדש אמרינן דתנאה הוי ולא חזרה משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמ"ש מהראנ"ח חלק שני סימן ל"ז דכל שאנו יכולים לפ' דברי האדם בל' המועיל אפילו רבנן מודו דאין אדם מוציא דבריו לבטלה עיין שם וה"נ כיון דבהקדש לא מהני שיור ולא חזרה אמרינן דתנאה הוי ושוב ראיתי להרב כנה"ג בתשו' סימן קצ"ה שכתב שהמקדיש מעכשיו ולאחר מיתה מפ' מהיום לענין שלא יוכל לחזור בגוף אבל הפירו' לא הקדיש עד לאחר מיתה דתנאה הוי והביא ראייה מדברי הרמב"ם בפ"ו מה' ערכין אלא שהוכיח אח"ך מדברי הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה