ערך השולחן חושן משפט חלק ג שנט

בעי' תנאי כפול אלא דוקא התם משום שהיה בדעתו לכך וכל שדעתו לכך אפי' בבריא לא בעי' תנאי כפול כמו שהכריחו התוספות שם וכן כתב הרשב"א בחי' בפ' מי שאחזו וז"ל שאלו בתוספות וכולי ועוד דמתנת שכיב מרע דקי"ל אם עמד חוזר ואע"פ שכתב בה קנין דאומדי' דעתו שלא צוה אלא על דעת וכולי מכל מקום אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכו' וי"ל דטפי עדיף גילוי דעת וכולי עיין שם הרי דס"ל דאפי' בשכ"מ בעי' תנאי כפול אלא דטפי עדיף גילוי דעת מתנאי שלא כתקנו וה' קהלת יעקב דקפ"ח תמה על הרמב"ן מדאמרינן בפ' מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט וכולי ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעי' תנאי קודם למעשה וכולי הרי דבשכ"מ בעי' משפטי התנאי ושמא דבגט משום איסור ערוה החמירו לכתחי' עיין שם ולק"מ דדוקא לגבי ממון אמרינן תקנו משום שלא תטרף דעתו אבל באיסורא לא וכן נראה מדברי הרא"ש והטור ומרן סימן רמ"א סי"א שכתב ראובן נתן ממונו לשני בניו וכולי וכתב הסמ"ע סקכ"ד דמיירי בשכ"מ דאפילו נתן בלשון מתנה הוי ירושה ואין לה הפסק א"כ הכא נמי לא אמרינן דיצאה המתנה מיד בנו זה שבטל התנאי לכך הוצרך לומר דשאני הכא דנתבטלה המתנה מעיקרא וכאלו לא יצא מיד אביו מעול' כמ"ש מהרימ"ט סי' מ"ח דמיירי בשכ"מ עיין שם ואפ"ה כתב דבעי' משפטי התנאים וכן כתב הרב תורת חסד סינון רמ"ד וה' קהלת יעקב שם אלא דבדברי הרא"ש והטור אינו מוכרח דאפשר דמיירי בנותנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק כמ"ש מהרשד"ם ומהר"י הלוי הביאם הכנה"ג בסימן רמ"ח אות ז' עיין שם וכן נראה מדברי מהר"ם אלשיך סימן ה' כמ"ש מהרימ"ט שם ואם כן אפשר דמודה הרא"ש והטור בשכ"מ דאין צריך משפטי התנאים אבל מרן שפסק בסי' רמ"ח דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק במתנה אלא בשכ"מ והכא העתיק דברי הרא"ש דנתבטלה המתנה מעיקרא ונשארת ביד אביו וכולי משמע דמיירי בשכ"מ דאמרי' ירושה אין לה הפסק לכך איצטריך לה"ט ואפ"ה כ' בד"א וכולי אם כן ס"ל דגם בשכ"מ בעי' משפטי התנאים כנ"ל

י"ב כתב ה' לחם רב סימן רי"ד בשכ"מ שאמר שבתו תנשא לבן שמעון ותהיה לה חולק נחלה כא' מבניו הזכרים דלא הוי תנאי עיין שם אבל הרשב"ץ חלק שלישי סימן קל"ב כ' דאם אמר תנו לבני כו"ך וישא בת פ' או לבתי כו"ך ותנשא לבן פ' הרשות בידם לישא או שלא לישא ואם אמר פ' לפ' ויטול כך וכך זכו אם לא קיים דבריו לא יטול כלום וכולי ע"ש הרי דס"ל דגם באומר שבתו תנשא לפ' ותטול כו"ך הוי תנאי

י"ג דין ט"ו שהרי לא אמר סתם וכולי ואם אמר סתם אפילו אמר תנו לה לינשא בהם לא הוי כאומ' לכתובתה הרמ"ך בש"מ למציעא

י"ד דין ט"ז אבל האומר תנו ר' זוז לפ' וכו' כ"כ הריטב"א והרשב"א ועיין בתשוב' הרשב"א ח"א סי' תתקצ"ג וח"ב סי' שט"ו אבל מהר"ם בתשוב' הארוכות סימן תתקס"ז כתב וז"ל דבר פשוט כביעתא בכותחא שהאשה גובה כתובתה מאותן מעות שהשליש ראובן ביד שמעון ואמר תנם לבני בנישואין ובריא היה ראובן באותה שעה ושוב מת ראובן ומת בנו קודם הנישואין הרי לא זכה בהם הבן מעולם באותם מעות ולא יצאו מרשות ראובן וכולי שלא רצה שיתנו לו אלא בשעת נישואין ואם כן אם באו לידו קודם נישואין היה צריך להחזיר שלא יצאו מרשות ראובן מעולם וכולי ולפי מה שחי' הע"ש בין אומר לנדונייתא או בנדונייתא עיין שם אין מהר"ם חולק על הרשב"א והריטב"א באומר תנו בנישואין לא זכה אבל הסמ"ע והש"ך הסכימו דהחי' בין אמר תנו או לא אמר תנו דתנו אפי' בנדונייתה זכה

ט"ו דין י"ח בין אמר מנה סתם וכולי כ' המ"מ בפ"י מה' זכייה דאפשר דכיון דקי"ל דלמנה קבור לא חיישינן ודאי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ושוה קאמר עיין שם והכנה"ג הגב"י אות י"ג תמה על המ"מ ועל הרשב"א סימן תר"י דהא מחלוקת ר"מ ורבנן בריש ערכין ובידאי דהלכה כרבנן דסברי אדם מוציא דבריו לבטלה וכן פסק הרמב"ם פ"א מה' ערכין וא"ל דנהי דבבריא אמד"ל אבל בשכ"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה דומיא דאמרינן אין אדם משטה בשעת מיתה אבל א"א דלא עדיף שכיב מרע מהקדש ב"ה דרבנן סבירא להו אמד"ל עיין שם וא"ל דלא פליגי רבנן אלא במעריך פחות מבן חדש דלא מתקני' לישני' מערך לדמים וכן כתב הריטב"א בחי' לכתובות פ' אע"פ גבי מקדיש מעשה ידי אשתו וכולי וז"ל אבל אי טעמא דר"מ משום דנעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהם אפשר דהילכתא כוותיה ואע"ג דלא קי"ל כוותיה במעריך פחות מבן חדש התם הוא שאתה משנה לשונו מערך לדמי' אבל הכא כי אמר שהוא מקדיש מעשה ידי אשתו י"ל דה"ק שהוא מקדיש אותם כדין חכמים וכדין תורה דהוי כאלו אמר יקדשו ידי לעושיהם וכולי עיין שם הרי דלה"ט דר"מ משום דנעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהם קי"ל כוותיה ודוקא במעריך פחות מבן חדש לא קי"ל כוותיה משום דמשנה לשונו מערך לדמים ואע"ג דלמסקנא דטעמא דר"מ משו' דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קי"ל כוותיה ומקדיש מעשה ידי אשתו לא חל אא"כ פי' יקדשו ידי לעושיהם או באומר שהוא מקדיש כדין תורה ותקנת חכמי' נראה משום דצריך לתקן לשונו אבל שכיב מרע שאמר מנה לפ' אמרינן דאין אמד"ל ושוה מנה קאמר וכה"ג כתב מרן הב"י גבי שכיב מרע שאמר ידור פ' בבית זה זכה בשם הר"ן וז"ל ומהא שמעינן דלא מתקני' לישניה דשכ"מ אלא דייני' ליה כבריא ולא אמרינן וכולי הבית לדירה וכולי לפירות קאמר הילכך שכיב מרע שאמר תנו שט"ח לפ' לא קנה וכולי אבל ראיתי להרמב"ם בפ"י מה' זכייה שכתב וכן אם אמר תנו שטר פ' לפ' זכה במה שיש בשטר וכו' וא"ל לקיים דבריו דכל שכ"מ שמתחיל הדבר כדרך שיש לו להתחיל אע"פ שלא גמרו אנו גומרין את דבריו וכדאמרינן דשכ"מ שאמר כתבו גט לאשתי כתבו ותנו קאמר וכו' אבל שכ"מ שאמר ידור פ' בבית זה וכו' אין לנו לפרש לשון אחר לגמרי כדי שתתקיים כוונתו וכו' עיין שם ואם כן הכא נמי מקדיש מעשה ידי אשתו אין לנו לפ' לשון אחר כדי שתתקיים כוונתו דומיא דידור פ' בבית זה דלא אמרי' בית לדירה קאמרי' וה"נ לא אמרי' יקדשו ידי לעושיהם קאמר ואפשר דלמאי דאמרי' דטעמא דר"מ נעשה כאומר יקדשו ידי לעושיה' ה"ד בהקדש משו' אין אדם מוציא דבריו לבטלה דה"נ אמרי' אין אדם משטה על ההקדש כמ"ש הרדב"ז ח"א סימן קע"ו ע"ש ואפשר דה"נ שכיב מרע שאמר ידור פ' בבית זה אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה ובית לדירה קאמר וכדאמרינן אין אדם משטה בשעת מיתה ורב נחמן דאמר שכ"מ שאמר ידור פ' בבית זה לא אמר כלום ס"ל כמסקנא דפ' אעפ"י דהמקדיש מעשה ידי אשתו לא חל ההקדש ואפשר דלמאי דס"ד אמרי' דהקדש עדיף משכ"מ ולמסקנא