ערך השולחן חושן משפט חלק ג שנח

והתנאי לבסוף נתבטל התנאי ונתקיים המעשה ואלו דברי' פשוטים בדברי המפר' עיין שם ולא זכר מ"ש הראב"ד דלא אמרו תנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכל דיני דתנאי אלא כשהמעשה נעשה מיד דאין התנאי מבטל המעשה אבל כשלא נעשה המעשה כגון זה שאמר תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי התנאי קיים וקלסו הרמב"ן עיין שם וכן ראיתי בשיטה לקידושין בפ' האומר שכ' וז"ל ולר"מ דוק' כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהחזיקו בארץ גלעד דלא אתי תנאי ועקר לחזקה אם אין התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן אבל מאן דמקני שדה לחבריה בכסף או בשט' ובחזקה ואמ"ל הרי שדה זו קנויה לך לאחר שלשים יום על מנת שתתן לי בתוך שלשים יום מאתים זוז אף על גב דלא כפליה לתנאיה הוי תנאי כיון שלא ירד עדיין בקרקע וראייה לדבר מהא דאמרי' במסכת יום טוב וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה כהראב"ד דאם נעשה המעש' מיד אין התנאי מבטלו ואם א"ל שדה קנויה לך בכסף או בשטר ע"מ שתתן לי מאתים זוז אם לא כפל תנאו אין התנאי מבטלו ודוקא אם א"ל שדה קנויה לך לאח' שלשים יום ע"מ שתתן לי מאתים זוז בתוך שלשים יום לא בעי' משפטי התנאים משום דלא חל הקנין עד לאח' שלשים יום והרמב"ם ומרן שכ' שכיב מרע שאמר וכו' אפ' דה"ה בריא נמי אלא דנקטו שכיב מרע משום סיפ' דאם אמר יקח בתי ויתנו לו מאתים זוז דדוקא בשכי"מ התנאי קיים אבל בבריא בעי' תנאי כפול אבל בשכי"מ אין צריך לכפול התנאי וכל דיני התנאי כמו שכ' הרמב"ן במלחמות ע"ש אבל ברישא שאמר תנו מאתים זוז ויקח בתי אין חילוק בין בריא לשכיב מרע כיון שאינו תנאי אלא מתנה

ולכאורה נראה דהראב"ד לא אמר אלא בבריא אבל בשכיב מרע דדבריו ככתובים וכמסורים אפילו לא נעשה המעשה מיד כגון שאמר תנו לפלוני ר' זוז אם יקח בתי התנאי בטל והמעשה קיים מיהו אינו מתבטל התנאי עד שיעשה המעשה תחלה מהר"א ן' יעיש בתשובות בספר חוקות הדיינים וכתב הוא דבשכיב מרע דדבריו ככתובים וכמסורים דמו כל שאומר המעשה קודם התנאי הרי הוא כאלו עשה המעשה תחלה קודם קיום התנאי עיין שם אבל הא ליתא דההוא דאמר הבו ארבע מאה זוזי וכו' משמע דשכיב מרע היה כמו שכת' רש"י ועיין בהרשב"ץ ח"ג סימן קס"א וזה לשון הרמב"ן במלח' שם שאלו תלה אותם תנאו קיים לפי שמעולם לא אמרו תנאי כפול בשכיב מרע שכל דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו בין במעשה בין בתנאי שלא יהא צריך לדקדוקי תנאים ותטרף דעתו עליו וכו' ברם נראי' דברי הראב"ד וכו' בדבר שלא נעשה מעשה כגון זה שאמר תנו לפלו' מאתים זוז אם יקח בתי לית דין ולית ספק שלא יטול אם לא יקח בתו והוא האמת עיין שם הרי אפילו בשכיב מרע כיון שלא עשה מעשה התנאי מבטלו ואדרב' מסתברא דשכיב מרע כיון שיכול לחזור התנאי הוי כחזרה ויכול לבטל המעשה ואפשר דהרמב"ם ומרן שכת' שכי"מ שאמר וכו' לרבותא משום דבריא אפילו הוי תנאי התנאי בטל דהמעשה קיים אבל שכיב מרע אם אמר תנו לפ' מאתים זוז אם יקח בתי כיון שיכול לחזור התנאי הוי כחזרה דיכול לבטל המעשה ולכך אשמעינן דזה לא הוי תנאי אלא שני מתנות והרמב"ן סבירא ליה דבשכי' מרע אין צריך דקדוקי התנאי כדי שלא תטרף דעתו עליו ואפי' היה המעשה קודם התנאי אבל אין נראה כן דודאי תנאי לא הוי כחזרה אלא מפ' דבריו כמו שכת' הב"ת בא"ה סי' ל"ח ע"ש

ולכאורה נראה דגם הרז"ה ובעל העיטור אפשר דמודו דלא בעי' תנאי כפול והיינו כמ"ש הר"ן הביאו הב"י סי' רנ"ג וז"ל דכל שכיב מרע שהתחי' הדבר כדרך שיש לו להתחיל אף על פי שלא גמרו אנו גומרים את דבריו כדאמרי' דשכיב מרע שאמר כתבו גט לאשתי כתבו ותנו קאמר שכך דרכו של שכיב מרע מתחיל הדבר ונשמע בדרך קצרה וכולי עיין שם והכא נמי אין צריך תנאי כפול כיון שהתחיל בתנאי אנו גומרים אותו אבל בתנאי שקדמו מעשה שלא התחיל הדבר כדרך שיש לו להתחיל אפילו בשכיב מרע התנאי בטל אבל מדברי הרשב"א ח"ב סימן רצ"ג שכ' וז"ל ובאמת אלו אמר בפי' וקרקע שנתתי לראובן אני מצוה שהוא לשמעון או יתננו ראובן לשמעון ואם יסרב ראובן וכו' דומה לתנאי בני גד ובני ראובן ואף על פי שלא כפל תנאו הא קי"ל דלית הילכתא כר"מ דאמר בעי' תנאי כפול וכו' משמע דלר"מ אפילו בשכיב מרע בעי' תנאי כפול וגם לא סבירא ליה כחי' הראב"ד דאם כן אפילו לר"מ לא צריך תנאי כפול משום דלא נעשה המעשה דאמר אם יתן הקרקע לשמעון יטול מנכסים וכו' וכן מדברי הרמב"ן במלחמות שכ' על דברי הרז"ה וז"ל ודקאמרי' בגמ' אבל אמר לינסיב והבו ליה אי נסיב שקיל אי אמר הכי וכפל תנאו פשיט' צריכ' למימר עיין שם נראה בהדיא דסבירא ליה בדעת הרז"ה דבעינן תנאי כפול והא דאמרינן אבל אמר לינסיב והבו ליה אי נסיב שקיל מיירי בכפל תנאו וא"כ פשיטא אבל לפמ"ש מודה הרז"ה דבשכיב מרע דלא בעי' תנאי כפול משום דכל שכיב מרע שהתחיל בדבר שיש לו להתחיל אף על פי שלא גמרו אנו גומרין אותו אבל בתנאי שקדמו מעשה שלא התחיל הדבר כדרך שיש לו להתחיל התנאי בטל ועוד שהרי כ' המ"מ בפ"י מה' אישות בשם הרמ"ה דאפילו למאן דלא בעי תנאי כפול בממון בעי' תנאי קודם למעשה ע"ש ועיין בהרב כנסת הגדולה סי' ר"ז הגב"י אות כ"ח וא"כ אפש' דהרז"ה הכי סבירא ליה דלא בעי' תנאי כפול בממון אבל בעי תנאי קודם למעשה וכן מצאתי להרז"ה בסוף פ' השולח שכ' וזה לשונו ולא בעי' תנאי כפול אלא בגיטא דשכיב מרע וכולי לאפוקי לגיטא מכל ספקא או זימנין דהוי בעל כהן ומתסרא עליה בדלא כפל לתנאיה למאן דאמר דבעי' תנאי כפול הילכך אתקין הכי לכתחילה לאפוקי גיטא מכל פלוגתא ותקנתא דשמואל בתנאי כפול כתקנתא דרב במן יומא דנן ולעלם לשופר' דשטר' וכו' עכ"ל משמע דסבירא ליה דאפילו בשכיב מרע בעי' תנאי כפול לר"מ אלא דלא חיישינן ליה אלא בגט וא"כ הכא לא מיירי בכפל תנאיה ואשמעי' באמר לינסיב והבו ליה דהוי תנאי

ושוב ראיתי לה' קול יעקב בתשו' בסוף הספר די"ט שהביא לשון ה' המאירי שכתב לדעת המאור דמיירי בכפל תנאו ותמה עליו מדבריו דפ' השולח ע"ש ולא זכר דברי הרמב"ן ומכל מקו' דעת המאור והרמב"ן והרשב"א דלמאן דבעי תנאי כפול בממון אין חי' בין בריא לשכ"מ וכן כתבו התוספות בפ"ק דקידושין דף ו' עמוד שני בד"ה לא החזירו וכולי וז"ל והכא נמי איתא בפ' מ"ש גבי שכיב מרע שאמר כמדומה אני שאשתי מעוברת אבל עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפ' נתגלה שהיתה מעוברת וקאמר התם דלא הוי מתנה משום דמעיקרא לא היה בדעתו ליתנם לאותו פ' אם היתה אשתו מעוברת הכא נמי לא בעי' תנאי כפול כיון שהיו בדעתו לכך עכ"ל מוכחת בהדיא דס"ל דאפילו בשכ"מ