ערך השולחן חושן משפט חלק ג שנז

עיין שם ועיין במהרח"ש חלק שני סימן ה'

ח' ואפי' בב"ח וכולי נסתפק מהר"ש צרור בספר חוט המשולש סי' ז' באמר תנו מנה לפ' לבד ולא אמר בעל חובי ואתר כך נמצא שהוא בעל חובו מי הוי מתנה כיון שלא הזכיר החוב או לא עיין שם ומדכתב הרא"ש בשם רשב"ם דהוא הדין אי אמר סתם מדפרכי' ודילמא בראוי לו בחובו קאמ' ומשני ר"מ היא דדייק לישנא יתירא אלמא אם לא אמר בראוי הו"א דבחובו הוא עיין שם משמע ה"ה באומר תנו מנה לפ' לבד דאל"כ אכתי ל"ל בראוי לימא תנו מנה לפל' וכן שמע מדברי מהראנ"ח חלק שני סימן ק"א עיין שם

ט' דין ט' הג"ה ויש חולקי' בזה וכו' ז"ל הרמ"ה בפרק יי"נ סי' קצ"ה אלא אפי' אמר תנו ר' זוז לפלוני וכו' וטעמא דמילתא דאף על גב דשוו שיעורים להדדי נמי א"ל דאלו לאקדומי א' א' קמכוון אלא דלא ליהיו כולהו כחדא מתנה אלא ליהוי לכל חד מינייהו מתנה בפ"ע ונ"מ דאי מגבי' להו קרק' בזוזייהו אי הויא כולה חדא מתנה כי שיימינ' ליה קרק' ניהליהו בהדי הדדי הוא דשיימי' להו דיהבי' להו לכולהו קרק' שוה שש מאות זוז ואף על גב דכי פלגי ליה אינהו לא שויא מתנתא דכל חד מנייהו ר' זוז לא יהבי' לו טפי ואית להו פסידא וכי פלגי בפרט ויהיב להו ר' זוז לכל חד מינייהו באפי נפשיה כי יהביה להו קרקע זוזייהו לאו בהדי הדדי מגבי' להו אלא יהבי' לכל חד מנייהו באפי נפשיה קרקע שוה מאתים זוז דלית ליה פסידא לכל חד מנייהו עכ"ל ולפ"ז אם אמר חצי נכסי לפלוני וחצי נכסי לפלוני ודאי להקדים הראשון נתכוון ובעל חוב גובה מן השני תחלה מדלא אמר כל נכסי לפלוני ופלוני

יו"ד דין יו"ד בנו קודם שהרי הקדימו וכו' בפרישה כתבתי דכל שפירש חלק בנו דינו כדין אם נתן לאחר וכו' הסמ"ע והמבי"ט חלק ראשון סימן קס"ב כתב דטעם הר' יונה משום דדעתו קרובה אצל בנו ולאו דוקא נקט ר' לבנו ור' לפלוני אלא אפילו אין המתנות שוות בנו קודם והוא הדין לבתו אפי' אינה יורשת והביאו הרב כנסת הגדולה אות ס"ט ובאות ס"ה חלק ה' על הסמ"ע והסכים דאין תי' בין נתן חלקים שוים ללא נתן חלקים שוים אלא הכל תלוי בקדימה עיין שם אבל בדברי הר' יונה בש"מ לבתרא לדף קל"ג מבואר כדברי הסמ"ע וז"ל ומפ' רבוותא הא דנקט אחריו דוקא היכא דנתן לזה ר' ולזה ש' אבל ר' לפלוני ומאתים לפ' כיון דהומ"ל ת' לפלוני ופלוני ולא אמר ודאי להקדים זה לזה נתכיון הילכך אם אמר תנו מנה לפלוני בני ור' לפלוני שאינו ראוי ליורשו דינן שוה ויצא עליו שטר חוב גובה מכולן כא' ואם אמר מנה לפלוני בני ואחריו ר' לפלוני א"נ מנה לפלוני בני ומנה לפלוני בנו קודם אף על פי שהוא יורש והא' מקבל מתנה כיון שהקדים את בנו לאותו מקבל מתנה עכ"ל הרי דס"ל דאם נתן לבנו ולאחר ואין חלקים שוים גובה מכולם לפי חשבון ומה שהק' הרב כנסת הגדולה מנדון הרא"ש שאין החלקים שוים וכתב דגובה הכל מהיורש עיין שם כבר כ' הפרישה דמ"ש והשליש לבן לא מקרי פי' חלקו וכאלו אמר והשאר לבן ולירושה נתכוון ואפי' אמר והשליש ינתן הוי ל' ירושה אלא אם כן פרט סכום ידוע לבן דאז דינו כאחר עיין שם ועוד נראה דהר' יונה מיירי בנתן לא' מיורשיו יתר מחלקו בירושה דהוי מתנה אבל הרא"ש מיירי כשאין יורש אחר אלא הוא דאפי' אמר והשליש ינתן הוי לשון ירושה וכהאי גוונא כתב הר' יונה שם וז"ל ולא אמרו אין ל' מתנה אלא לשון ירושה אלא ליפוי כח היורש ואם לשון מתנה יפוי כח ליורש אמרי' דמתנה היא אצלו ואין מוציאין האשה והבנות וכו' ודוקא ממה שנתן לו בל' מתנה יותר משיעור המגיע לחלקו מן הירושה הוא דאין מוציאין אבל משיעור חלק הירושה מוציאין דע"כ יורש הוי בחלקו ואף על פי שנתן לו בלשון מתנה עד כאן לשונו וכן כתב הרא"ש בפסקיו שם סברא זו עיין שם והכא נמי אם נתן לאחד מיורשיו יותר משיעור המגיע לחלקו בירושה כיון דבלשון מתנה יפוי כח ליורש אמרי' דמתנה היא אצלו ואין בעל חוב גובה ממנו תחלה אבל מחלק הירושה גובה אפי' שנתן לו בלשון מתנה דע"כ הוי יורש והרא"ש לא חלק שם אלא דסבירא ליה דאפי' ממתנה לאחר מוציאין למזון האשה והבנות אבל לענין זה מודה דאם נתן ליורש יותר מחלקו בירושה אמרי' דהוי מתנה ליפוי כח היורש דאין בעל חוב גובה ממנו תחלה כנ"ל וראיתי לה' בית שלמה בתשובה אחרונה באחד שיש לו ג' בנים וצוה ונת' לאחד מבניו שליש נכסיו שכתב בזה דכיון שנתן לו שליש מהבתים והם שלשה אחים שחלקו הראוי לו הוא שליש למאי הילכתא נתן לו בלא"ה זה הנוגע לו בתורת ירושה וכו' נלע"ד לומר דיש לו יתרון לקחת אותו משום מתנה שאם יבא בעל חוב גובה משאר יורשים ולא מזה משו' דחשיב כמקבל מתנה ואף על פי של' מתנה ליורש ירושה היא מכל מקום מהני לדבר זה וכולי עיין שם מיהו ק' ממ"ש הטור בסי' רמ"ו ואם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פ' הא' הוי מתנה והשני הוא אפטרופ' וכו' וכתב הב"י בשם הרא"ש הטעם דהשני הוי אפוטרו' מדלא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני בני עיין שם א"א אימא דהשני נמי הוי מתנה ואם כתב לפלוני ופלוני בני אם יצא עליהם שטר חוב גובי' משניהם כא' לכך פרט אותם להקדים הא' לענין דאם יצא שטר חוב גובין מן השני תחלה מיהו נראה כוונת הרא"ש דאם כתב חצי נכסי לפלוני ופלוני בני הוו שניהם אפטרופים אבל אם כתב חצי נכסי לפלוני בני וחצי נכסי לפלוני בני הראשון מתנה דאם שניהם הוו אפטרופוס הול"ל כל נכסי לפל' ופ' בני אבל השני ודאי דהוי אפטרופוס דלא גרע מאחר ובנו ואפשר דט"ס נפל בב"י וצ"ל דטעמא דהראשון הוי מתנה מדלא וכו' ועיין בתשו' מהר"ם מפדווא סי' נ"א והרב עבודת הגרשוני סימן מ"ד שכ' דהרא"ש לא אמר אלא משום דנראה דעתו דמתנת הבת עיקר

י"א דין י"ב שכיב מרע וכולי דוקא שכי"מ אבל בריא צריך שישא בתו כדי שיקח הר' זוז הרב כנסת הגדולה אות פ"א בשם מהר"א ן' יעיש עיין שם וכן ראיתי למהראנ"ח סי' ע"ז שכ' דהיינו דוקא בשכיב מרע דמשעת אמירה א' זכה במתנה משום דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו אבל במתנת בריא דלא זכה אלא מכח קנין שהוא גומר א"כ תלה המתנה בתנאי עיין שם אבל הרשב"ץ ח"ג סי' קס"א כ' הטעם שווה בין בבריא בין בשכיב מרע דאינו תנאי וכן אם אמ' ישא הבת ותנתן לו המתנה זו הוי תנאי אפילו במתנת שכיב מרע עיין שם ונר' דהיינו לפי טעם הראב"ד דהכא כיון דלא נעשה המעשה אלא אמר תנו וכו' התנאי מבט' המעשה אפילו לא כפל תנאו וכמו שכתב הרשב"ץ שם שהראב"ד קיים דברי הרי"ף עיין שם והתימא על הרשב"ץ ח"א סוף סי' צ"ה שנדחק בדברי הרי"ף שלא פי' משום דהוה ליה מעשה קודם לתנאי וסיים וז"ל הילכך מה שיצא לך מסברתך שאם אמר הבו ארבע מאה זוזי אי נסיב ברתאי נתקיים התנאי אינו כן שכיון שהמעשה הוא תחל'