ערך השולחן חושן משפט חלק ג שנ

ואם כן דוקא אם כתב השטר או איכא שטר הוא דחיישי' דקפיד נותן על השטר אבל אם לא היה אלא בק"ס לבד דלא א"ל כתבו השטר אלא שהם עצמם כתבו השטר כדין סתם קנין לכתיבה עומד לכ"ע קנה בק"ס לבד ומ"ש הרמב"ם ומרן בסימן זה ס"ט או שקנו מיד הנותן וכו' רוצה לומר קנו מידו בלא שטר עש"ב ונמשך אחריו ה' דבר משה חלק שני סימן ק"י עיין שם ומשמע דס"ל דאם יש שטר חיישי' שמא א"ל כתבו דקפיד הנותן על השטר ואני מצאתי להמבי"ט חלק שלישי סימן צ' וק' שכ' בא' שהקדיש והניח השטר בידו דאף על גב דחל ההקדש באמירה כמסירה כשצוה לכתוב והניח השטר בידו נראה דלא רצה שיחול ההקדש עד שימסור השטר וכדאמרי' בשכ"מ שדבריו כמסורים וככתובי' דמו אם אמר כתבו שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וה"נ שמא לא גמר להקנו' אלא בסטר והרא"ש שכ' במתנ' בקנין דא"צ שיגיע השטר לידו ה"ד כשלא צוה לכתוב השטר ויקנה לידו אבל אם נטל קנין ואמר כתבו ותנו לידו גם במתנה אמרי' דלא גמר להקנות עד שימסור השטר אבל ר"ח והרי"ף והרמב"ם סבירא להו דאפילו לא אמר כתבו בעינן שיגיע השטר לידו עש"ב הרי שכ' דר"ח והרי"ף והרמב"ם סבירא להו אפי' לא אמר כתבו אלא בק"ס לבד לא קנה עד שיגיע השטר לידו והרא"ש ס"ל דקנה בק"ס לבד אבל אם אמר כתבו לכ"ע אמרי' דלא גמר להקנו' אלא בשטר שיגיע השטר לידו אבל אין נראה לע"ד דאם כן בפ' הספינה גבי זכו בשדה לפ' וכתבו לו את השטר אמאי לא אמרינן דלא גמר להקנות אלא בשטר וכל שלא כתבו השטר ומסרו אע"ג דהקנה להם בקנין יחזור גם בשדה ועיין בטור סימן רמ"ג אלא ודאי דבמתנת בריא לא אמרינן לא גמר להקנו' אלא בשטר וז"ל הרמ"ה בפ' י"נ סימן קע"ד אבל ודאי אי קנו מניה וכו' ולא אמרי' בהא שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דאפילו בשכ"מ דמקני באמירה בעלמא היכא דמוכחא מילתא דלייפות כחו הוא וכולי כותבין ונותני' וכ"ש בבריא וכו' תדע דהא גבי האומ' זכו בשדה זו לפ' וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה מאי לימא חיישי' שמא לא גמר להקנותו אלא בשט' וכל כמה דלא מטי שטרא לידו יכול לחזור בין בשטר בין בשדה אלא לאו ש"מ דגבי בריא כיון דאקני ליה כתיבת השטר לדין קדימה לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אלא ודאי ליפות כחו הוא דאכוון ועוד וכו' דאלו שכ"מ כיון דלא אקני ליה אלא באמירה ובשטרא חיישי' שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר והאי דאקני ליה באמירה משום דלא אפשר לאקנויי בשטר ולא באנפי אחרינא אלא ע"י אמירה אבל בבריא דלא מיקני דרך מתנה באמירה בעלמא גרידתא כי קנו מניה והדר אמר כתבו ליכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דאם כן ל"ל למיקנא מניה ליקני ליה בשטר גרידתא אלא לאו ש"מ דכי קנו מניה גמר ואקני ליה ושטר לראייה בעלמא הוא דאיצט' ליה עכ"ל הרי שכתב דבמתנת בריא לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר והוכיח כן מההיא דזכו בשדה זו לפ' וכולי ולדברי מהראד"ב שכתבתי בסי"ז דהא דאמרינן במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ולא נאמר דהקנין הוא ליפות כח משום דירושה הויא דאורייתא ומתנת שכיב מרע דרבנן ולהכי מהדרינן לקיים הירושה מן התורה ולבטל המתנה שהיא מדרבנן עיין שם במתנת בריא אמרינן ליפות כחו הוא דכתב השטר לקיים המתנה שהיא מדאורייתא ולא אמרי' שמא לא גמר וכו' אלא במתנת שכיב מרע דרבנן לקיים ירושה דאוריית' אבל לדברי הרמ"ה אין חי' בין דאוריית' לדרבנן אלא משום דגבי בריא אהני ליה כתיבת השטר לדין קדימה ודאי דליפות כחו הוא דכתבי ועוד דאל"כ ל"ל קנין ליקני ליה בשטר גרידתא

ומ"מ מבואר דגבי בריא שקנו מידו אפי' אמר כתבו לא חיישינן שמא גמר וכו' כמ"ש הרמ"ה והטור ומרן סכ"ד עיין שם ולא מצינו חולק בזה וכן מצאתי להרשב"א בתשובות חלק שלישי סי' ח"י שכ' וז"ל ואומר בשטר מתנה שקנו מידו וכו' יש מי שאומר דסתם קנין לכתיבה עומד אמרו וכו' אבל כל שהוא מונעם מלכתוב שומעין לו וכולי ויש מי שאומר שאין לאחר קנין כלום וכו' וכ"ש כשקנו מידו וא"ל כתבו ותנו לו שאינו יכול לחזור בו ומ"ש בפ' הספינה זכו בשדה זו לפ' וכתב לו את השטר חוזר בשטר וכולי על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בזה ובין בזה אינו שייך בענין זה וכו' עיין שם ועיין בס' מוצל מאש סי' כ"ג

וראיתי למהרא"י בכתבים סי' ר"ל שכתב וז"ל ומ"ש שקבלו בק"ס שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' אלא נ"ל לחלק דהתם גבי מתנת שכיב מרע דלאפוקי ממונ' מניה קאתי אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ונמצא נשאר לו הממון אבל בנ"ד וכולי דקנין זה לעיולי ליה ממון קאתי לא אמרינן שמא לא גמר וכו' עיין שם נראה דס"ל דאפי' בבריא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר לאפוקי ממונא מניה ולא זכר דברי הרמ"ה והטור שכתבתי

ושוב ראיתי לה' בית דוד חא"ה סס"י מ"ח שהק' על פני משה מההיא דזכו בשדה זו לפ' וכו' וכתב ויש מי שתי' דכוונת הרב היא משום דהנותן כתב את השטר דכשכתב הוא בעצמו עדיף משאמר כתבו ודברי פי הרב מכחיש זו שכ' דהיינו דבקנו מניה לבד ולא א"ל כתבו את השטר וכו' משמע דאי א"ל כתבו שטר קפידה הוי עיין שם וכבר כתבתי דברי המבי"ט נמי שכ' בהדיא דאם אמר כתבו ותנו אמרינן דלא גמר להקנותו אלא בשטר וגדולה מזו משמע מדברי ה' פני משה דאם יש שטר חיישי' שמא א"ל כתבו וקפיד על השטר וה' שמחת יום טוב סימן ל"ד דקל"ג ע"ב הק' על ה' פני משה דא"כ מה הק' הראשוני' על הרי"ף מדאמר שמואל המוציא שטר הקנאה בשוק יחזיר דלמאי ניחוש לה שמא כ' ללות ולא לוה הא שעבד נפשיה וא"א אכתי ניחוש דלא מטא שטרא לידיה כמו שהאריך הרשב"א בתשובות חלק שני סי' ק' והרמב"ן והרשב"א והריטב"א הובא בס' א"ז פ"ק דמציעא ומאי קו' נימא דהתם בשטר שאינו כתוב וא"ל קנו ממני וכתבו וכו' אלא כתוב בו סתם קנין וקנינא וכו' דמסתמא לא חיישי' שמא הקפיד הלוה בכתיבת השטר כיון דסתם קנין לכתיבה עומד עיין שם ולק"מ דמדברי ה' פ"מ שכתב אם כתב שטר אז איכא שטר וכולי משמע דכל דאיכא שטר חיישי' שמא א"ל כתבו ודוקא אם יש עדים שלא היה אלא ק"ס ולא צוה להם לכתוב הוא דקנה מיהו הרמ"ה בפ' י"נ סימן קע"ג כתב גבי מתנת שכ"מ מסתברא דאם כתבו ונתנו לאחר מיתה ואין שם עדים שא"ל כתבו ותנו הרי השטר כשר דדייקני' טעמא דאמר כתבו ותנו הא לא אמר כתבו ותנו כותבים ונותני' אפי' לאחר מיתה ועל היורשי' להביא ראיה דאמ' לעדים כתבו כדי לבטל השטר עיין שם ואם כן הכא נמי במתנת בריא לדעת ר"ח והרי"ף אם אין שם עדים שא"ל כתבו