ערך השולחן חושן משפט חלק ג שמח

ירושת היורש דעם גמר מיתה הוא יורש ומתנת שכיב מרע לא חלה עד לאחר מיתה וכן בכל מקום דאמרינן דמקבל מתנה הוי מוציא חבירו לגבי ירושה ה"ד במתנ' שכיב מרע דהוי היורש מוחזק אפילו הנכסים הם ביד שליש אבל במתנת בריא דמיד יצאו הנכסים מחזקת נותן אם המטלטלין ביד שליש מספק יחלוקו עיין שם באורך וכעין זה כתב מהר"י וויל סי' קע"ה באלמנה שלא נשבעה על כתובתה וצוותה לתת מנכסיה לצדקה וז"ל ואם נפשך לומר כיון שאמרה האשה לתת לצדקה אם כן הוי כמו איסור וספק איסור לחומרא כדאמרי' בפרק מ"ש שכ"מ שהקדיש כל נכסיו (א"ה עכ"מ)

נ"ב דין י"ח כגון שאמר אף כתבו לו וכולי לאו דוקא שהקדים נתינת מנה קודם אף כתבו לו אלא ה"ה אף כתבו ותנו וכו' הוי יפוי כח מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן ע' עיין שם וכן ל' הרי"ף בתשובות סימן ב' ואם א"ל אף כתבו וחתמו ותנו הרי זה כמייפה את כחו עיין שם וכן מבואר בבתרא ריש דף קל"ו וכן כתבו התוספות בר"פ אע"פ בד"ה מתנת שכיב מרע וכו' בס"ד עיין שם ועיין בהנ"י בפ' י"ן גבי כותב נכסיו לאשתו דלא עשאה אלא אפטרופוס ומ"ש מרן עוד שם דאפשר דה"ד במתנת קרקע דנקנה בשטר אבל במטלטלין לא שייך למימר לא גמר להקנות אלא בשטר כיון דאין המטלטלין נקני' בשטר אם כן אפי' אמר כתבו ונתנו ולא אמר אף כותבים ונותנים עיין שם ז"ל הר' יונה בש"מ לבתרא דקנ"ב ע"ב ול"ש מטלטלין ול"ש הלואה לא קנה דאכולה מילתא קאמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר בין אמטלט' בין דהלואה ואע"פ שיש לחלק ולומר דכיון שאין המתנה נקנית בקנין לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר לאו מילתא דמ"מ עיקרה ממתנת שכיב מרע דשמואל אכולה מילתא קאי וכו' וזה שלא כתבו הגאונים וכו' דלא משכחת לה אליבא דהילכתא שתקנה מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין אפי' לאחר מיתה אלא במייפה את כחו לא במטלטלין ולא בהלואה עכ"ל

נ"ג כגון שאמר תנו אף כתבו וכו' אבל מי שאמר קנו ממני בכל יפוי כח או כתבו בכל יפוי כח אינו כלום הרשב"ש סימן מ"ג ע"ש

נ"ד כתב המבי"ט ח"א סימן נ"ט דוקא כתבו ותנו שתלה הנתינה בכתיבה הוא דאמרי' דלא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' אבל כתבו וחתמו כוונתו הוא לזכרון ולראייה בעלמא ואין נראה כן מדברי מהריב"ל ח"א סימן נ"ט ומהרשד"ם חיו"ד סימן קע"ג עיין שם הכנה"ג אות כ"ז עיין שם וכן מרן בתשובות בס' אבקת רוכל סימן ס"ט בצוואה שכתוב בה וכך א"ל הוו עלו עדים וכתבו וחתמו וכו' עיין שם גם הרשב"ץ ח"ג סי' קס"ז בשכ"מ שאמר לא' כתוב מה שא"ל לך כ' דהמתנה בטלה לפי שא"ל כתוב וכולי עיין שם

נ"ה כגון שאמר וכולי יש להסתפק. בשטר דמתנה שכתב בסוף וקנינו וכו' מי אמרי' אפילו יש קנין כיון שכתוב וכו' א"ל שהיה קנין ביפוי כח ולא אמרי' שהיה קנין בלא יפוי כח להבטל המתנה כי מסתמא העדים עשו כהוגן דאין קנין לאחר מיתה ומהריב"ל ח"א סימן ק"ה כתב גבי אסמכתא כיון דכתוב בשטר וקנינא וכולי וכבר נהגו הסופרים לכתוב בשטרות וקנינו בקנין דלא כאסמכתא ובב"ד חשוב וכולי דודאי כשכתב וקנינא וכו' אכולה מילתא קאי עיין שם משמע דוקא משום דכבר נהגו לכתוב בשטרות כן אמרינן דהוי אסמכתא ומבטלין השטר והכא נמי דכוותא אמרינן דהיה הקנין בלא יפוי כח ובטלה המתנה ושוב ראיתי בתשובות מהר"ם די בוטון סימן כ"ה שכ"כ בפשיטות עיין שם

נ"ו דין כ"ד אא"כ קנו מידו וכו' דגבי בריא כיון דאהני ליה כתיבת השטר לדין קדימה לא אמרי' שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אלא ודאי לייפות את כחו ועוד דשכ"מ כיון דלא מקני אלא באמירה חיישי' שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר והא דאקני ליה באמירה משום דא"א להקנות בשטר אלא ע"י אמירה אבל בבריא דלא מקנה דרך מתנה באמירה גרידתא כי קנו מניה והדר ואמר כתבו ליכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דאם כן ל"ל למיקני מניה ליקני ליה בשטר גרידא אלא לאו ש"מ דמכי קנו מניה גמר ומקני ליה ושטר לראייה בעלמא הוא דאיצטריך ליה הרמ"ה בפרק י"נ סימן קע"ד עיין שם ולפ"ז נראה דה"ד בקרקע דשייך דין קדימה ויכול להקנותו בשטר אבל אם נתן לו מעות או מטלטלין בקנין אגב קרקע ואמר כתבו ותנו דלא שייך ה"ט חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכן כתב הרמ"ה שם סימן קע"ג עיין שם ועיין בספר בני יעקב דצ"ו ע"ד שכתב דאם נתן לעניים בקנין ובשטר ונמצא אח"ך ריעותא בקנין או בשטר אפשר דה"נ אמרי' דלא גמר להקנותו אלא בשטר ובקנין ובזה יש לפקפק עיין שם ולדברי הרמ"ה נראה פשוט דאפי' בריא (אמר המגיה עד כאן מצאתי

) נ"ז דין נ"ה וקנו מידו כדי ליפות את כחו וכולי כתב המ"מ דמיירי במתנה כל נכסיו אבל במקצת זכה כיון שיש קנין עיין שם והרדב"ז ח"ג סימן תקמ"ז דחה דברי המ"מ והביא ראייה דהרמב"ם סבירא ליה דלא זכה בקנין עד שיגיע שטר לידו מדכ' בפ"ט מה' זכייה וכן מי שכתב שט"ח על עצמו בשם אחר וכו' משמע דאין אחר עמו דבשטר אקניית' מיירי דהא קי"ל דאין כותבין ללוה כשאין מלוה עמו אלא בשטר אקניית' ואפ"ה אם לא פי' לשליש מה יעשה אינו כלום אף על גב דאיכא קנין עיין שם

איברא שכן הוכיח בעל התרומות סוף שער נ"ב מדברי הרמב"ם עש"ב אבל לא ראה הרב מ"ש הרא"ש בתשובות כלל ס"ו סס"י ג' וז"ל ומ"ש ראייה ממ"ש הרמב"ם שכ' וכן מי שכתב שט"ח על עצמו וכו' וראיתה לדמות שטר מתנת בריא בקנין לשט"ח אין הנדון דומה לראייה שכותבי' שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו ושמא כתב ללוות ולא לוה אבל במתנה בקנין מיד שהקנה זכה המקבל וכו' והביאו הטור ס"ס זה עיין שם וכתב הפרישה וז"ל ונראה דאפי' כתב לו שט"ח בהקנאה גמורה אינו כלום מה"ט דילמא הכינו ללות עליו ולא לוה ולא אמרי' דבשטר אקנייתה זכה משעת הקנין לכ"ע אלא כשלוה לבסוף ומסרו לידו דלא מחשב מוקדם כמ"ש רבי' בסימן ט"ל ורל"ח וכו' והשתא א"ש דמסיק וכתב אבל במתנת בריא בקנין וכולי דמשמע דוקא במתנת בריא ובקנין מהני דכיון שהקנה לא שייך חזרה ולא חיישי' נמי שמא על תנאי הקנה כיון שמסרו ליד שליש וליכא מגו דאי בעי קלייה מש"ה קני הא בשט"ח אפי' בקנין לא מהני עכ"ל אבל הב"ח כתב דמיירי בלא קנין גם הש"ך בסי' נ"ו סקכ"ז חלק על הסמ"ע דבקנין לא חיישי' שמא כ' ללות ולא לוה אלא שהרמב"ם מיירי בלא קנין עש"ב

ומ"מ הרי הרא"ש והטור סבירא להו בדעת הרמב"ם דבקנין אפי' לא הגיע השטר לידו קנה וכן פ' הרדב"ז עצמו חלק שלישי סימן תקס"ב שכן דעת רוב