ערך השולחן חושן משפט חלק ג שמג

או לא נאמר דהוי חזרה כדי להעמיד הירושה ברשות היורש עיין שם ונראה דאינה ראייה דהתם הספק בעיקר המתנה אם למחנה גמורה נתכוון או לאפטרופוס אבל הכא דמתנה היא והספק הוא אם חזר או לא אין מבטלין מעשיו כמו שהוכיח מהריב"ל מדכתב הרא"ש דכיון שיש מתנה גמורה אלא דמחמת האומדנא הוא דאמרינן אם עמד חוזר לא אמרינן הכי אלא באומדנא ברורה והכא נמי דיש כאן מתנה ומחמת החזרה במקצת אמרי' דחזר בכולה לא אמרינן הכי אלא בחזרה ברורה אבל בנדון הרשב"א דהספק הוא בעיקר המתנה ודאי דמספק נעמיד הנכסים בחזקת היורשים וכבר כתבתי דברי בעל העיטו' דכל שלא נתבררה החזרה לאו חזרה היא ושוב ראיתי למהרש"ג בספר משפטים ישרים סי' י"א

מיהו גבי שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו פסקו הרמב"ם והרמ"ה דנכסים בחזקת נותן קיימי ומבטלין המתנה מספק והכי קיי"ל כדלעיל דין ג' עיין שם וגם להרא"ש דסבירא ליה דאין מבטלין המתנה מספק א"ל דהתם דהספק הוא אם דעתו בין יחיה בין ימות ואם כן הספק בגוף החזרה אם יכול לחזור או לא אבל הכא דיכול לחזור אלא דמספ"ל אם חזרה או לא אם כן לא יצא מרשות הנותן וכהאי גוונא כ' מהר"ם בתשו' הארוכו' סי' ל"ד דכיון דמתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה נכסיו מיקרי ולא יצאו מרשותו כלל עד שעת מיתה והובא בתשוב' המיי' לס' קנין סימן י"ב עיין שם וכן מצאתי למהר"י וויל בתשו' סי' קע"ה שכ' וז"ל דהתם דהקדש כל נכסיו בסתם איכא לספוקי דדעתו היה בין יחיה בין ימות ומחיים התחיל ההקדש ולא לאחר מיתה אבל בנ"ד דפי' האשה לאחר מיתה בהדיא א"ל שלא התחיל הצדקה מעולם דהנכסים בחזקת היורשים וכולי עיין שם וה"נ כיון דמתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה ולא חל מחיים מספק חזרה מוקמי' הנכסים בחזקת היורשים אבל התם דהספק הוא אם אינו יכול לחזור ומחיים התחיל ההקדש ויצאה מרשותו אין מבטלין המתנה מספק כנ"ל

מ"ה כתב ה' כנסת הגדולה אות ס"ו וזה לשונו דוקא דחזר בו בהדיא אבל אם נתן מתנה לראובן ואחר כך אמר לפלוני אחר אין כאן חזרה דא"ל כל נכסי שהם עתה חוץ ממה שנתן לפל' קאמר אבל אם נתן מתנה לראובן ואחר כך אמר נכסיו לפל' חוץ ממה שנתתי לצדקה ולא פי' גם כן חוץ ממה שנתן לראובן חזרה הוי תשו' דשייכי לס' קנין סי' י"ב ויראה שמפני שאמר כל נכסי אנו מדקדקים כל נכסי שהם שלו עתה אבל אם לא אמר כל נכסיו כגון דמעיקרא נתן לראובן כל נכסיו ואחר כך נתן לשמעון מקצת נכסיו הא ודאי חזרה הוי עכ"ל וליתא דז"ל תשו' מהר"ם לס' קנין ול"ל כל נכסיה דקאמר היינו שהם שלה עדיין וכולי זה אינו חדא מדהוציאה בהדיא מה שנתנה כבר לצדקה מכלל דכל מה שנתנה לאחרים בטלה דומיא לצדקה שנתנה כבר ואפי' מה שנתנה לראובן מקרו כל נכסיה כל זמן שהיא בחיים דכיון דמתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאח' מיתה אם כן נכסיה דמקרו וכולי עיין שם ונראה פשוט דצ"ל ועוד דאפילו וכולי וכ"ה בתשוב' מהר"ם ב"ב בתשובו' הארוכות סימן ל"ד ובקצרות סימן ר"ו עיין שם אם כן לפי טעם אחרון אפי' לא אמרה חוץ ממה שנתתי לצדקה הוי חזרה דאפילו מה שנתנה לראובן כיון דלא קנה עד לאחר מיתה מיקרו כל נכסיה ובתשו' הקצרות סי' ק"ך כתב טעם זה עיין שם וכן כתב מהר"ם ריקאנטי סימן תקכ"א והביאו ה' אות ע"ז וכתב שם דשמעינן מהכא ס"ל כדעת הרמ"ה דמצוה מחמת מיתה אפי' הקנה בכל הקנאות חוזר בו עיין שם ולא זכר דגם מהר"ם בתשו' דשייכי לס' קנין הכי ס"ל והרא"ש בפי' לנדרים דמ"ג עמוד שני וז"ל שכיב מרע דמחלק כל נכסיו ונתן מקצתן לא' בקנין ואחר כך אמר וכולן לשני א' קנה וכו' וכולן לשני דקאמר קאי גם אמקצת שנתן לא' כי היה בדעתו לחזור בו ממתנת הא' אם היה יכול וכו' דאי וכולן לשני דקאמר היינו מה ששייר מנכסיו שלא נתן לא' א' אמאי קנה וכו' אלא ודאי כשנתן לשני דעתו על מה שנתן לא' הכא נמי דעתו על מה שהפקיר עיין שם אלמא אפילו נתן לא' מקצת בקנין דאינו יכול לחזור בו אפילו הכי כשנתן לשני כל נכסיו דעתו גם על מה שנתן לא' וזה הפך דברי מהר"ם רבו שכ' דדוקא במצוה מחמת מיתה דלא קני עד לאחר מיתה אמרינן דהוי חזרה אפי' ממה שנתן כבר אבל כשלא מצוה מחמת מיתה ונתן מקצת בקנין דקנה לגמרי ודאי דאין דעתו ליתן לשני אלא מה ששייר וכן כתב הרא"ש בפסקיו בפרק מ"ש ובתוספותיו הובא בש"מ שם

מ"ו דין י"ג שיש לו לחזור וכו' לא הוי חזרה עד דהדר ביה בפי' ואמר לא ניחא ליה בהאי מתנתא א"נ דמקני ליה לאחר דאי מסתמא מתנת שכיב מרע דקניא כשמת היכי משכחת לה ליחוש דילמא הדר ביה מקמי הכי הרמ"ה בפרק מ"ש סי' קל"א עי' שם וכבר הוכיחו כן התוס' בבתרא דקי"ד בד"ה וניחוש וכו' וז"ל וק' לר"י דאם כן כל מתנת שכיב מרע בכולה או מצוה מחמת מיתה ניחוש דילמא הדר ביה וכ"ת הכא נמי וצריך עדים שלא חזר בו עד שמת דהא בסוף פ' קמא דב"מ אמרינן קמא ובתרא בתרא קני וקמא לא קני משמע דאי ליכא בתרא קמא קני אף על גב דלא ידעינן אי הדר ביה ואמרינן נמי דייתקי מבטלת דייתקי וכולי ונראה לפ' וכולי עיין שם וכן כתב הרשב"א והר' יונה והרא"ש בש"מ שם וכהאי גוונא כ' התוס' במציעא דף ס"ו בד"ה התם וכולי דאית לן למימר דאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר כי היכי דליקו בהימנותיה עיין שם ועי' בס' משחא דרבותא דקפ"ב ועי' במהריק"ו שורש קס"א שהוכיח דלא חיישינן לחזרה והא דאמרינן בפרק קמא דמציעא מצא גטי נשים וכולי הרי זה לא יחזיר שא"א כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם שאני התם דאיתרע בנפילה וכן כתב המבי"ט חלק שלישי סי' ק' ע"ש ונעלם מכולם דברי התוס' מיהו ק"ל מדאמרי' ביבמות דקי"ו למאי ניחוש וכולי אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה מאי אמרת דילמא מסר ליה וכו' ופירש"י דילמא מסר ליה לקנות לו ולא קנו מידו בקנין ושמא יחזור בו וכו' עיין שם אלמא חיישי' שמא יחזיר

מ"ז דין י"ג שכיב מרע שכתב לא' וחזר וכו' ויש להסתפק בנותן מתנה לחבירו אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ואחר כך נתנם במתנ' שכיב מרע מי זוכה וראיתי להדרישה בסימן רנ"ב שכת' וז"ל דמצינו גם כן כתובה שאינה טורפת ממשועבדים והיינו כשהם מוקדמים לנשואי האשה ואפ"ה היא גובה ממקבל מתנה שקודם לה וכגון שנותן לה בחייו וא"ל מהיום אם לא אחזור בי עד לאתר שאמות בכה"ג דינו כמתנ' שכיב מרע לגמרי וכו' ומ"ה גם כן מציא גובה כתובתה ממנו אף שהוא מוקדם והו"ל כאילו מכר מתנתו קודם מיתתו דהוי חזרה וה"ה שעבוד ששעבד לאשתו כל נכסיו דהא כבר כתבתי דכתובה דבא לה מתקנת חכמים חיובו חל