ערך השולחן חושן משפט חלק ג שמב

עיין שם וכן דקדק הרב כרם שלמה סימן ע"א עש"ב וכן כ' הרב בית דוד סי' קכ"ח דסבירא ליה דדוק' אם פי' שנתן מעכשיו ולכך כ' רמ"א די"א דמהיום לחוד הוי מתנת בריא אבל האחרונים כ' בפשוט דמהיום או מעכשיו הוי מתנת בריא וכן כתב מהרי"א סי' ר"ס דאין חולק בדבר עיין שם וכן כ' הרשב"ש בתשו' סי' שכ"ז עיי"ש וכן כ' הרמ"ה בפ' מ"ש סי' קל"א וסי' קל"ב עיין שם מיהו אפשר לומר דלא חשבי' ליה מתנת בריא אלא לענין שצריך קנין ואינו יכול לחזור אבל לענין כתיבה ומסירה או מעמד שלשה דינה כמתנת שכיב מרע וכי האי גוונא דקדק הרב כנסת הגדולה בלשון הטור שכת' גבי מתנת שכיב מרע במקצת דדינה כמתנת בריא שאינה נקנית אלא בקנין דהיה ליה למימר כמתנת בריא בלבד ולזה כ' דאינה נקנית אלא בקנין לכן נראה דסביר"ל דאין דינה כמתנת בריא אלא לענין שצריך קנין ואינו יכול לחזור בו אבל לענין כתיבה ומסירה או מעמד ג' דינה כמתנ' שכיב מרע וכן הכריח בסי' רנ"ג מדברי רשב"ם דקנ"א גבי אימיה דרב עמרם עיין שם וכן נראה לכאורה דעת הנ"י שכ' וז"ל וכל שנתן נכסים מהיום ולאחר מיתה ויש שם מעות או חובות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירו' וכו' דסביר"ל דלענין כתיבה ומסירה ומעמד שלשה דינה כמתנת שכיב מרע ודוקא לענין שצריך קנין דינה כמתנ' בריא כדסבר רשב"ם והטור גבי מתנה במקצת וה' בני אהרן סי' ע"ו נדחק עיין שם אבל הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' קמ"ז כ' דאפילו במתנת שכיב מרע שצריך קנין אין המטבע נקנה וכן לא קנה שטר חוב אלא בכסף ומסירה עיין שם

וראיתי למהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סימן ז' שכתב וז"ל ועדיין נשאר מקום עיון בענין החוב במה נקנה במתנה דהא איכא פלוגתא דרבוותא אם מתנה מהיו' ולאחר מיתה חשיבא כמתנת בריא או כמתנת שכיב מרע וכו' והמרדכי סוף פרק קמא דמציעא כתב דפסק ר"מ דאף בבריא שאמר ינתן לפלוני כך וכך אם ימות זה נק' מצוה מחמת מיתה וקנה וכו' והשתא בשלמא למאן דאמר דנותן מהיום ולאחר מיתה הוי מתנת שכיב מרע שדבריו ככתובים וכמסורים דמו ניחא וכולי אבל למאן דאמר דהוי מתנת בריא לא אפשר למקני אלא בכו"מ וכולי ונראה דכיון דפלוגתא היא אי הוי כמתנת בריא או מתנ' שכיב מרע וזה מוחזק בחוב שעליו כמתנ' שכיב מרע דייני' לה לגבי קנייתו עכ"ל הרי דס"ל דאפי' מתנת בריא ממש מהיום ולאחר מיתה דייני' לה כמתנ' שכיב מרע שלא להוציא מיד המוחזק דאין צריך כתיבה ומסירה וה"ה דאין צריך קנין ועיין במהריט"ץ סי' ל"ב שכתב דאם פי' שהוא מצוה מחמת מיתה אפשר דלכ"ע דינו כשכיב מרע בלא כו"מ דאם תפס הלוקחה אין מוציאין מידו היינו דוקא אם אמר ליה במפ' קני לך וכו' אבל אם לא א"ל כן אפי' תפס מוציאין מידו ואם כן בנותן מהיום ולאחר מיתה למאן דאמר דהוי כמתנ' בריא אפי' זה מוחזק בחובו מוציאין מידו ועוד דכבר חי' הרב פני משה חלק ראשון סימן נ"ז וסימן צ"ו בין תפס אתר כך לתופס קודם דהא אמרינן בפרק הזהב בעל מנת שאין לך עלי אונאה שיש לו עליו אונאה אף על גב דהמאנה הוא תפוס עיין שם

מ"ד דין י"ב שכיב מרע שנתן כל נכסיו וחזר וכו' כתב המבי"ט חלק שני סי' ו' דלא אמרינן חזר במקצת חזר בכולה אלא במצווה ב' פעמי' ובפעם הב' חזר ממקצת המתנה שנתן לא' אבל בצוואה א' לא הוי חזרה עיין שם ובש"מ לבתרא כ' איכא מ"ד שנראה דוקא כשחזר כל אחד כדי דבור אבל חזר בו תכ"ד לא הוי חזרה בכולה עיין שם ונראה דה"נ במתנה א' חשיב הכל תכ"ד כמ"ש הרב כנסת הגדולה בסימן רפ"א אות ס"ב בשם רוב האחרונים גבי לשון מתנה דמהני לל' ירושה בב' שדות וב' בני אדם דוקא בתכ"ד עיין שם באורך אבל מצאתי להרמ"ה בפר' מ"ש בסימן קי"ח שכתב וז"ל ואי ק' לך ההיא דאמרינן התם נכסי לך ואחריך לפ' וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקו' א' כלום וכולי נהי נמי דהו"ל כמאן דאמר ליה לא' נכסי לך לעולם בלא הפסק ואימלך והדר ואמר אחריך לפל' ע"כ הא דהדר ביה מקמא וכל שאלו עמד חוזר חוזר הוא במתנתו בין לעצמו בין לאחר וכ"ש התם דא"ל דמעיקר' לא איכוון לאקנויי ליה לקמא בלא הפסק ועוד דהא אקני ליה לשני בתכ"ד וקיימא לן תכ"ד כדבור דמי וכ"ת שאני התם דלא הדר ביה מכל מאי דאקני ליה לקמא אלא באחריך לחוד הוא דהדר ביה וכיון דאכתי איתא למתנתא דקמא קנינהו בירושה ואין לאחריך במקים א' כלום דירושה אין לה הפסק הא קיימא לן חזרה במקצת הויא חזרה בכולה והו"ל כמאן דהדר ביה מכל מאי דאקני ליה לקמא ואמאי אין לשני במקום א' כלום הא קיי"ל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנה בין לעצמו בין לאחר לא תקשי לך דכי אמרי' כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו וחזרה במקצת הוי חזרה בכולהו ה"מ דמכוון למהדר ביה ממאי דאקני ליה לקמא בכולה א"נ במקצת אבל התם מעיקרא כי א"ל לראשון נכסי לך הוה אדעתי' למימר ואחריך לפ' לאו חזרה הוא וכו' עכ"ל וכן כת' בסימן צ' גבי מחלק נכסיו וז"ל והא דאמרי' מת קנו כולם דוקא היכא דלא כתב ליה לשני ממאי דכתב ליה לא' כלום וכו' אבל א כתב ליה לשני מידי ממאי דכתב ליה לא' שני קנה א' לא קנה דקי"ל חזרה במקצת הוי חזרה בכולהו ואם כ' לאחרון מקצת מ"ש לאחד מן הראשונים ההוא דהדר ביה מיניה במקצת לא קנה ולא כלום בין כשמת בין כשעמד וכו' עיין שם הרי דאפי' במחלק נכסיו דלא נמלך ס"ל דאם נתן לשני מקצת ממה שנתן לא' חזר בכל וכבר כ' ה' כנסת הגדולה אות ס"ב דמדברי מהרש"ך והראד"ב מוכח דאפילו בבת א' הוי חזרה עיין שם ולכאורה נר' דמספק לא הויא חזרה כמ"ש בעל העיטור דצ"ז עמוד שני וזה לשונו ומסתב' חזרה דמנכרא בעי' כגון שנתן לא' שני שדות במקום פלוני וחזר בו ואמר א' מאותן השדות אני נותן לפלוני אבל לא איתברר חזרה כוליה לאו חזרה היא עיין שם והכא נמי כיון דאיכא פלוגתא לא הוי חזרה וכן כתב מהריב"ל חלק שלישי סימן י"ט וזה לשונו ולא יהא אלא ספק הרי כתב הרא"ש בפרק מ"ש אמר ר"י בר מניומי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים עמד אינו חוזר חיישי' שמא יש לו נכסים במדינת הים והא דחיישינן מספק לאפוקי ממונא ה"ט משום דיש כאן מתנה גמורה אלא מחמת האומדנא הוא דאמרינן אם עמד חוזר והאי האומדנא לא אמרינן אלא היכא דברירא לן וכו' ודכוות' בנ"ד דהרי יש כאן מתנה גמורה אלא דמחמת החזרה הוא דאמרי' חזרה במקצת הוי חזרה בכולה ולא אמרינן הכי אלא היכא דברירא לן החזרה וכו' עיין שם והרב משפט צדק חלק ראשון סימן י"ט כתב דבכל ספק על המקבל להביא ראייה דוגמת מ"ש הרשב"א בתשו' הביאו הב"י סי' רמ"ו דכל שיש להסתפק אם נתכוון למתנה גמורה או לאו על המקבל מתנה להביא ראייה והכא נמי לא יהא אלא ספק אם מיקרי חזרה