ערך השולחן חושן משפט חלק ג שמא

לקנות אבל בקרקע ובמטלטלין אג"ק בשטר דל"ץ לקנין אמרי' דלהקנות לו מעכשיו הוי וא"כ בנ"ד שנתנה להם החצר ואגבו מטלטלין כיון דסגי להו בשטר הקנין מילתא יתירתא להקנות להם משעת הקנין אבל מתשוב' הרי"ף סימן כ"ג משמע דקנין מהני למטלטלין אפי' לא הקנה אותם אג"ק ובסי' כ"ה בשטר שכתוב בו שאם ח"ו יארע בה דבר של מיתה מזמן שטר זה עד סוף ארבע שנים רצופות שתזכה וכו' לאחר פטירתי וכולי קיים המתנה משום דקיימא לן כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והו"ל מתנה זו כמ"ד מהיום ולאחר פטירתי וכולי ע"ש הרי דס"ל דאפי' הזמן צריך לגופו אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו קאמר וכן משמע מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סימן נ"ד והיא בח"ג סימן ס' דהקנין הוי מעכשיו אפי' צריך לגופיה וכן בתשוב' אחרת סימן ס"ג והובא גם כן בב"י שם משמע דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אפילו הזמן צריך לברר הפך דעת הרמ"ה עיין שם ועמ"ש בסימן רנ"ח ואם כן ק' מ"ש בכותב נכסיו לאחר מיתה הקנין הוי מעכשיו ובמקנה לחבירו לאחר ל' יום לא הוי כמעכשיו ונראה דדוקא בלאחר מיתה כיון דאין קנין לאחר מיתה אמרי' דהקנין הוי מעכשיו משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל לאחר ל' יום דאפשר לקנות אם היה החפץ באגם או ברשות דקונה לאחר ל' יום הקנין לא הוי מעכשיו וכבר הרב קהלת יעקב דף קפ"א סימן ג' הביא תשו' מהראנ"ח שכתב דכל מה שיכולים לפ' דברי האדם בל' המועיל וכל שכן כשקנו מידו אפילו רבנן מודו דאין אדם מוציא דברי לבטלה והביא לו ראייה עיין שם וכן נר' ראייה ממ"ש הרמב"ם ומרן סימן רמ"ח גבי נכסי לך ואתריך לפלוני דבשכיב מרע הוי ל' ירושה ואין לה הפסק ובבריא הוי ל' מתנה אפי' ליורש מה"ט דאין אדם מוציא דבריו לבט' עיין שם וכהאי גוונא כ' מהר"י באסן בתשו' סי' ע"ג בדעת התוס' ביבמות דצ"ג עיין שם ועיין בחי' הרשב"א לנדרים סו"פ השותפים ושוב מצאתי כן למהרח"ש חלק ראשון סימן ל"ג עיין שם

ומ"מ בנדון דידן שנתנה שעה א' קודם מיתתה דמי למקנה לאחר שלשים יום דהקנין לא הוי מעכשיו ולא קנה דבאיתה שעה כבר החזיר הסודר והא דקיימא לן זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמעכשיו היינו דוקא כשצוה לעדים לכתוב הזמן כמ"ש בסי' רנ"ח עיין שם וכן הסכים הרב דבר משה סימן פ"א דף צ"ב דכעין נ"ד עיין שם באורך וכל שכן בנדון דידן לדעת מהר"י בן מיגש דהוי כאומר שאני בעולם ולאחר מיתה וכן ראיתי להרב פני משה חלק ב' סי' ס' שכ' ואין לחוש לה גם כן מטעם שכל מתנה זו היתה שעה אחת קודם מיתתו והיא בקנין סודר אם כן כיון לשעה אחת קודם מיתה הא סודרא למריה דהא ליתא שהרי בקנין סודר זה כ' בו מעכשיו בפי' אם כן נמצא שבשעת מיתה קנה למפר' משעת קנין ואין צריך לההיא דזמנו של שטר וכולי עיין שם וכן נראה מדברי מהר"ם מלובלין בתשו' סימן ק"א עיין שם ועוד דאפילי אמר מעכשיו ושעה אחת קודם מיתתי נסתפק מהר"י באסן בתשובות שם דל"ד לאומר מהיום ולאחר מיתה או מהיום ולאחר שלשים יום דהא הגוף מהיום והכירות לאחר מיתה דשעה א' אינו סתיר' ללשון מעכשיו דשמא עכשיו הוא תחלת שעה אחת קודם מיתתו ואם כן הוה ליה כאומר לא תקנה אלא שעה א' קודם מיתתי דאם היו באגם או ברשות המקבל קנה ואם לאו לא קנה והסכים עמו הרב דברי אמת בקונטרס ב' דף ט' עיין שם באורך

מ"ג הרי היא כשאר מתנת ברי' וכו' נסתפ' מהראנ"ח סימן צ"א אפשר דהיינו דוקא לענין שאינו יכול לחזור בו הוי כמתנת בריא וכן לשון הרמב"ם והרי היא כמתנת הבריאים שאם קנו וכו' קנה הכל ואינו יכו' לחזור בו משמע דוקא לענין חזרה קאמר אבל אין צריך קנין דכיון שדברי שכיב מרע ככתובי' וכמסורים דמו כדי שלא תטרף דעתו עליו כל שהוא שכיב מרע ומצוה על נכסיו ואף על פי שהוא מזכה מיד דבריו קיימים מהאי טעמא עיין שם ואין נראה כן דבבתרא דף קנ"א ע"ב אמרי' מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמי דרבא משמיה דר"נ הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוז' והרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעי קנין א"ל רבא הכי אמר רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעי קנין עיין שם הרי דלרבנן דאין צריך קנין אינו יכול לחזור אפי' בלא קנין ולרבא צריך קנין ולא אמרי' שדבריו ככתובים וכמסורים דמו כדי שלא תטרף דעתו והוא הדין בנותן מיד כיון דאינו יכול לחזור צריך קנין דחד טעמא הוא ולכאורה נראה שתלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן רנ"ד וזה לשונו וכתב הרמב"ם קונין אפילו בשבת שזה הקנין אין צריך ומשמע מדבריו שאם יש נפקותא בקנין כגון כ' כל נכסיו ומפרש שלא יחזור בו אף אם יעמוד שאז מועיל הענין אין קונין בשבת אבל א"א הרא"ש כ' דאפי' הכי קונים ממני בשבת דכיון שנותן כל נכסיו מדאגת מית' הוא נותן ואיכא למיחש לטרוף הדעת אם לא יעשו כדבריו אבל אם נותן מקצת נכסיו אין קונין ממנו בשבת דלאו מחמת דאגת מיתה הוא נותן כיון שאינו נותן הכל וליכא למיחש לטרוף הדעת עכ"ל הרי דלדעת הרא"ש בנותן כל נכסיו בקנין שלא יחזור בו אף כשעמד חיישי' לטרו' הדעת אבל בנותן מקצת נכסיו כיון שלא נתן הכל לאו מדאגת מיתה הוא נותן ולא חששו לטרוף הדעת ואם כן אפשר לו' דדוק' במתנת שכיב מרע במקצת קאמר רבא דצריך קנין משים דלאו מדאגת מיתה הוא נותן ולא תיישי' לטרוף הדעת אבל בנותן כל נכסיו מיד כיון שנתן הכל מחמת דאגת מיתה אמרי' שדבריו ככתובי' וכמסורי' דמו כדי שלא תטרף דעתו עליו ואין צריך קנין ואף על גב דצריך קנין לענין שלא יחזור בו התם כבר כ' הרשב"א במיוחסות סי' ה' ה"ט משום דמתנת שכיב מרע מדרבנן היא ולא אמרו שתהיה מתנתו קיימת כדי שלא תטרף דעתו ולכך קיימו דבריו לאחר שימות אבל זה שעמד ונתרפא לגמרי יש לו לחזור ואין חוששין שמא תטרף דעתו מעת' עיין שם ואם רצה בקנין שלא יכול לחזיר קונים ממנו אפילו בשבת שלא תטרף דעתו אבל אם נתן כל נכסיו מיד אפשר דאין צריך קנין מהאי טעמא דכיון שנתן מחמ' דאגת מיתה כדי שלא תטרף דעתו קיימים דבריו אבל לדעת הרמב"ם נר' דלא חששו לטרוף הדעת לקיים דבריו לאחר שעמד דהוי בריא הכא נמי לא חששו לטרוף דעתו לקיים מתנתו מיד דהוי מתנת בריא וא"כ צריך קנין:

וגם מדברי הרמב"ם שכת' אם קנו וכו' מוכח בהדיא דבלא קנין יכול לחזור ואי חשיב כמתנת שכיב מר' לענין קנין אינו יכול לחזור אפילו בלא קנין וכבר הביא ה' דברי הרמב"ן והנ"י שכ' בהדיא דצריך קנין מיהו ל' הרמב"ם משמע דוקא אם פי' שנתן הכל מעכשיו והקנ' מחיים אבל בסתם לא אמרי' שרצה להקנות מחיים כמו שכתב מהראנ"ח שם והרמב"ן והנ"י סבירא להו דאפילו אמר מהיום ולאתר מיתה דינו כמתנת בריא דצריך קנין