ערך השולחן חושן משפט חלק ג שמ

ולא זכר תשו' מהר"י מיוני ורבו מהרימ"ט והסמ"ע דס"ל הכי בפשוט בדעת הרא"ש דמתנת בריא יש לה הפסק וכן כתב הרדב"ז חלק שני סימן ס"ו דאין חולק בדבר עיין שם ועיין בתשובות מהר"ם שלטון סימן ד'

וראיתי לה' כנה"ג בסימן רמ"ח אות ח"י שכ' וז"ל אם אמר במי שראוי ליורשו שירש אותו אחיו מאחר שידוע שכל א' יורש את אחיו כשלא הניח בן ליורשו ולא צריך בצוואה זאת ודאי דלגופיה אתא ולומר שאם מת א' מהאחים ולא הניח בנים שלא תטול אשה וב"ח הנכסים אלא יחזרו לאחיו הרשב"א בתשובות בשם תשו' הרי"ף אבל מהר"ב בסימן ל"ג כ' דגובה ב"ח מנכסיו עיין שם משמע דהרי"ף והרשב"א סבירא להו דמהני תנאי בירושה ואפי' לא התנה בפי' דדרשי' לישנא יתירא לומר שלא תטול האשה וב"ח מנכסיו אבל הרשב"א בתשובות סימן תש"ד כ' דלא מהני שום תנאי בירושה עיין שם ולכאורה נ"ל דסבירא ליה דלא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא באומר נכסי לך אבל בשותק ואומר אם מת פ' יירש אחיו יש לה הפסק כמ"ש הרמב"ן והנ"י בשם הריטב"א עיין שם וכן הוכיח מהרח"ש חלק שני סימן ו' מתשו' הרשב"א דסבירא ליה הכי עיין שם ואם כן בסימן תש"ד דמיירי בנותן לו והנחילו בירושה לא מהני שום תנאי משום דירושה אין לה הפסק אבל הכא דמיירי בשתק ואמר במי שראוי ליורשו שירש אותו אחיו אפי' בתנאי בגוף הירושה יש לה הפסק אבל מהר"ב בתשובות שם כ' דלא אמר הרשב"א אלא בשכ"מ שאמר מנה לפלוני לאחר שישא פלוני' דלא החזיק היורש בזה המנה כלל אבל באמר אם מת פ' יירש פ' אין חילוק בין אמר נכסי לפלוני בני בפי' למניח סתם דמ"מ הרי הוא מוחזק בנכסים עיין שם ואם כן ק' דהכא משמע דס"ל כהרי"ף דמהני תנאי בירושה ובסימן תש"ד ס"ל דלא מהני תנאי בירושה ושוב מצאתי בתשו' הרי"ף בסי' יו"ד שכתב וז"ל וכן במתנה זו כיון דלא צריך לומר אם מת אחד מהם יחזור חלקו לאחיו וקאמר אין אומרים שלבטלה אמר אלא לצורך אמר כן וז"ש מת אחד מן האחים והניח אשה ולא הניח בנים שלא תטול אותם נכסים אלא יחזרו לאחים וכאלו א"ל על מנת שלא תקנה אותם אשתו בכתובתה ובזה נכנס אחריך ליקני שהוא תנאי קיים וכיון שהיתה מתנה זו מתנת בריא תנאי זה קיים ואין לאשתו כלום לפי שלא נשתעבד שתנאי היה בשבילה עכ"ל הרי דמיירי במתנת בריא דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אבל במתנת שכיב מרע משמע דאין תנאי זה קיים משום דאין לה הפסק ואפי' דתנאי דמבחוץ לא מהני ואם כן א"ש דהרשב"א בסימן תש"ד מיירי בשכיב מרע אבל הכא בשם הרי"ף מיירי במתנ' בריא דיש לה הפסק וכל שכן דתנאי דמבחוץ ומהר"ב אינו חולק עליו דהוא מיירי במתנת שכיב מרע ודלא כה' כנסת הגדולה וכן כ' המבי"ט חלק ראשון סי' ש"ט על תשו' הרשב"א דה"ד במתנת שכיב מרע אבל במתנת בריא תנאו קיים עיין שם וכן כתב הרשב"ש סי' תרכ"א והר"א ן' אשר בספר אבקת רוכל סימן ע"ב חי' זה בין בריא לשכיב מרע עיין שם וכן פסק מהרח"ש סימן ט"ז והרב פני משה חלק שני סי'

וא"כ בנ"ד שהיא מתנת בריא בקנין התנאי דאין להם למכור וכו' קיים מיהו מה שצותה מחמת מיתה ואמרה ונתתי להם החצר שעה א' קודם מיתתי וכולי לדעת הרמ"ה והר' יונה והריטב"א והנ"י שכתבתי לעיל הו"ל כאומר מעת שאני בעולם אם מתי ולדעת מהר"י בן מיגש הו"ל כאומר מעת שאני בעולם ולאחר מיתה ואם כן נראה דהמתנה בטלה שהרי מבואר בסי' קצ"ה וקצ"ז דאין הקנין מועיל לקנות לאחר שלשים יום בלא מעכשיו דבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר לו הסודר עי' שם ואם כן הכא נמי דלא הקני' אלא שעה א' קודם למיתה לא קנו מה"ט דבאותה שעה כבר החזיר הסודר וכן גבי אסמכתא קיימא לן בסימן ר"ז דין י"ד דהקנין לא הוי כמעכשיו וכתב הר"ן דדוקא מי שהקנה לחבירו שדה סתם וקנו מידו לאלתר קנה אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא ונמצא שאינו קונה כלל והובא בב"י שם ועי' במהרימ"ט חלק ראשון סי' קל"א שכתב וז"ל דכל קנין שאדם מקנה אפי' לאחר זמן כמי שפי' מעכשיו וכו' ועוד ראייה דבפ' י"נ אמתני' דכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה מ"ל בהקנאה וכו' ומשמע דגם ל"ץ זמן אלא דלענין אסמכתא שתלוי בקיומו של תנאי אף על גב דהשתא מקנה או משעבד לו אם יהיה כך מכל מקום הקנין מיתלא תלי ולא גמר ומקני וכולי עיין שם וק' דהא קיימא לן בסימן קצ"ה דהאומר לחבירו קנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר ל' יום לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר ולא אמרינן דהקנין הוי כמעכשיו אע"ג דהקנה לו לאתר זמן כמו בכותב נכסיו לאחר מיתה וגם הרשב"א דסבירא ליה גבי אסמכתא דהקנין הוי כמעכשיו מודה הכא באומר תקנה חפצך לי לאחר שלשים יום דלא קנה כמבואר בחי' לנדרים עיין שם א"כ ס"ל דהקנין בתנאי משמע מעכשיו הקנה לו בתנאי אבל לגבי לאחר מיתה או לאחר ל' יום לא משמע תנאי כיון שלא אמר באם או בע"מ כמ"ש מהרימ"ט חא"ה סי' ט"ל וכ"כ הרמ"ה בפ' י"נ סי' קע"ו עיין שם ומכל מקום ק' מ"ש בכות' נכסיו לאחר מיתה קיימא לן דהקנין הוי כמעכשיו ובמקנה לחבירו לאחר ל' יום לא הוי כמעכשיו וראיתי לה' בית דוד שכ' מדברי הנ"י בפרק י"נ שכתב הטעם דהכותב נכסיו לבניו כיון דקנה בקנין אין צריך מהיו' משו' דכיון דמיפה כחו כ"כ להקנות בקנין מעכשיו קא מקני ליה וכו' משמע דוקא במיפה כי התם דבשטר הוה סגי וכ' לו שטר וקנין אמרי' דהוי הקנין מעכשיו אבל בקנין לבד בלא שטר לא אמרינן דהוי כמעכשיו וכ"נ דעת רשב"ם והרא"ש שפי' שם הא דבעי בהקנאה מאי שכתב שטר וכתב בו קנין ולא פירש בקנין לחוד בלא שטר משמע דבקנין לבד פשיטא דלא מהני בלא מהיום וכו' עי' שם וכן מצאתי למהר"ם מפדווא סי' נ"ב שהוכיח כן מדברי רשב"ם והרמב"ם והטור עיין שם ועיין בתשוב' מהר"ב אשכנזי סי' ט"ו וז"ל הרמ"ה בפ' י"נ קע"ח א"ל בהקנא' א"צ כיון דקרקע נקנה בשטר וטרח למעבד מילת' יתירת' למקנא מיניה ש"מ לאקנויי ליה גופה מהיום קאתי וכ"ת התינח קרקע דהוה סגי ליה בשטרא אלא מטלטלין דלא סגי להו בשטרא במאי קני להו וכיון דצריך קנין למקני מטלטלין אשתכח דקנין גופיה לאו מילתא יתירתא הוא וכו' אלא משכחת לה דאקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי דסגי ליה בשטרא גרידא וכיון דאי כפל למיקנא מניה מילתא יתירתא קעביד ליה ולאלומי לקנייני' קמכוון לאקנויי ליה גופה מהיום וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דהקנין לא הוי כמעכשיו אלא בקרק' בשטר ומטלטלין אגב מקרקעי דסגי להו בשטר והקנין ל"ץ לגופיה אלא להקנות לו מעכשיו אבל אם הקנה לו מטלטלין בקנין ולא אג"ק לאח' מיתה או לאחר ל' יום לא קנה ומה"ט באומר תקנה חפץ זה הקנין לא הוי מעכשיו משו' דבמטלטלין מיירי דצריך הקנין