ערך השולחן חושן משפט חלק ג שלח

מהיום ולעולם דקנה גוף ופירות מהיום בין מהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה דמתנ' שכיב מרע אפי' היה מסוכן או דמוכחא מילתא דמצוה מחמת מיתה הוא דצריך קנין ואם עמד אינו חוזר אבל אם פי' שמצוה מחמת מיתה ואמר מהיום הו"ל כמהיום אם מתי מחולי זה דאם מת קנה ואם עמד חוזר עי' שם והנ"י גבי כל שעמד חוזר וכולי ס"ל בשם הריטב"א דאפילו שכיב מרע שנתן כל נכסיו מעכשיו הו"ל כמעכשיו אם מתי ואם עמד חוזר עיין שם וכן כתב הריטב"א בחי' לגיטין דף ט' גבי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים וכו' ומיירי כשכותב כל נכסיו במתנ' בקנין ומעכשיו ואפ"ה אם עמד חוזר דאומדן דדעת הוא דהאי לא יהיב כל נכסיו ע"ד שאם יקום שימות ברעב והרי הוא כאלו התנה בפי' כן עיין שם וכן כת' התוס' שם לחד תי' ע"ש וכן מצאתי להר' יונה בש"מ לבתרא אחר שיטת הרמ"ה על דף קנ"ג שכ' וז"ל איכא דק"ל כיון דשמעינן לר"מ בשלהי פרק קמא דגיטין דס"ל כר"א דאמר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה מה הפרש יש בין בריא ובין שכיב מרע וכו' ונ"ל דאפי' לדברי ר"א שכיב מרע יכול לחזור בו אף על פי שקנה בכסף בשטר ובחזקה דלא שמעינן ליה לר"א שנחלק על חכמים על אומדנא וכו' ולר"א שאין מתנת שכיב מרע קונה לאח' מיתה אלא כל מתנת שכיב מרע מהיו' היא הילכך כיון דאזלי' בתר אומדנא כמו שפי' בה מהיום אם מתי דמי עליות עכ"ל הרי שכתב דר"א סבירא ליה בכל מתנת שכ"מ דמהיום היא אם עמד חוזר דהוי כמהיום אם מתי וה"ה לרבנן כשפי' בה מהיום וה' מעיל שמואל סי' י"ב הוכיח מדברי הר' יונה גבי קנין אחר זיכוי דקנה מעכשיו ונמשך אחריו הרב דברי אמת בקו' ז' סימן י"ג עיין שם ולא ראה דברי הר' יונה שכתבתי אם כן דעת הר' יונה והריטב"א והנ"י דאפילו מתנת שכיב מרע שכתב בה מהיום הוי כמהיום אם מתי ואם עמד חוזר אבל הרמ"ה סבירא ליה דה"ד אם פי' שמצוה מחמ' מיתה אבל בלא"ה אפי' אמר מהיום ולאחר מיתה אינו יכול לחזור דקנה הגוף מהיום ומהר"י ן' מיגש סבירא ליה דאפי' במצוה מחמת מיתה ואמר מהיום ולאחר מיתה קנה הגוף מהיו' ואינו יכול לחזור וכן מוכח מדברי רשב"ם דקנ"ו כמ"ש הרב דברי אמת שם ומה שתמה מההיא דהוא אומר שכ"מ הייתי וכולי כקו' הר' יונה שכתבתי נ"ל דס"ל דמיירי בראוי ליורשו כגון בן בין הבנים דר"א מודה דקני באמירה ואם עמד חוזר כמ"ש הרמ"ה בפרק מ"ש סי' יו"ד וז"ל אבל למי שראוי ליורשו כגון בן בין הבנים וכולי אפילו ר"א מודה כדתניא בפרק י"נ וכולי התורה נתנה רשות לאב להנחיל למי שירצה בלשון ירושה אלמא מדאורייתא כירושה דמיא ובאמירה בעלמא סגי כי פליגי למי שאינו ראוי ליורשו וכו' ר"א סבר כיון דלאו מדאורייתא היא ולאו כירושה דמיא ולא מהני בה לשון ירושה לא מקניא אלא בחד מאנפי ההקנאה כמתנת בריא וכולי עיין שם וראיתי לה דברי אמת בקו' ב' דף ט' ע"ד שנסתפק אם כתוב מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי מי אמרינן דהו"ל כאומר מעת שאני בעולם ואם קנו מידו הדר סודרא למריה כמ"ש גבי גט דאם אמר מעכשיו אם מתי אינו רוצה שיחול אלא סמוך למיתה הכא נמי במתנת שכיב מרע או מצוה מחמת מיתה אמרי' דמעכשיו שעה א' קודם מיתה והדר סודרא למריה עיין שם ובדברי הרמ"ה שכתבתי מבואר דקנה מעכשיו וכן כתב הטור סוף סי' קכ"ה גבי הולך בשם הרמ"ה דהו"ל כאלו אמר מהיום אם מתי לפיכך כל זמן שלא עמד אינו חוזר ואם יעמוד חוזר וכו' עיין שם וה"ד בקנין קנה מהיו' וכל זמן שלא עמד משמע אפי' חי זמן רב אינו חוזר דלא שעה א' קודם מיתה קאמר

והנה במ"ש ואין להם רשות למכור החצר ולא למשכנה ואם עברו ומכרו אז תהיה לא"י יש להסתפק אם עברו ומשכנו אותה מהו ובר"פ המגרש בעי אביי א"ל הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן מהו לראובן וה"ה לשמעון והא דקאמ' לראובן משום דפתח ביה א"ד לראובן דוקא וכולי והכא נמי א"ל מכרו וה"ה משכנו ונקט מכרו משום דפתח ביה א"ד מכרו דוקא והרמב"ם פסק שם דראובן דוקא וכן לדעת הטור ומרן בא"ה סימן קל"ז דהוי ספק מגורשת הכא מספק נכסי' בחזקת היורשי' מיהו א"ל דשאני התם דהוי חזרה שאמר חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן אמרי' דלא חזר משמעון אבל הכא שהוא לחזק תנאו דשלא למכור ולא למשכן קאמר ואם עבר ומכרו וכולי אימא דה"ה משכון והא דקאמר מכרו משום דפתח ביה ועיין במהרימ"ט חא"ה סימן ט"ל

ועוד יש להסתפק אם יכול להקדיש החצר כדאמרינן בקמא דע"ט גבי גנב והקדיש משלם תשלומי ד' וה' מ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים ע"ש בתוספות וכן כתב הראב"ד בהשגות פ"ב מה' גניבה אבל דעת הרמב"ם שם דאפילו בקדשי ב"ה פטור וה"ט כדאמרינן התם דע"ו דמכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ע"ש ועיין בס' קהלת יעקב דקס"ד ע"ג שתמה על מהריט"ץ מסוגי' דמרובה ולא ראה דברי הרמב"ם שלא פסק כן ע"ש וכן כתב ה' המאירי והרמ"ה והרב יונתן הובאו בש"מ שם ורש"ל ביש"ש שם סי' י"ט כתב וז"ל ולפי מסקנת הלכה וכולי ומכל מקום אם הקדישו לב"ה חייב ד' וה' שאין שם הבעלי' עליו וכו'

ועוד יש להסתפק אם שכירות בכלל מכר ואין להם רשות למכור וה"ה להשכיר כמ"ש מהריק"ו שרש ך' דשכירות הרי הוא כמכר והביאו מרן הב"י סימן ר"ו ע"ש וכ"כ מהר"ם מפדווא סימן ט"ל וכן כתב מהריב"ל חלק שני סימן פ' וח"ג סימן ט"ז דל' מכר כולל נמי שכירות אבל ל' שכירות אינו כולל מכר עיין שם אבל ה' שבות יעקב ח"ג סימן קנ"ו כ' דשכירות לא בכלל מכר דהא דקי"ל דשכירות ליומיה ממכר ה"ד לענין אונאה ועוד דאין לך אלא מה שפרט דוקא למכור או למשכן וכו' עיין שם גם ה' גנת וורדים כלל ג' סי' כ"ג כתב במי שהקדיש קרקע לעניים אם יפסק זרעו ב"מ ושלא ימכר ושלא יתמשכן לא לשום ב"ח זרעו ולא לכתובת אשה אלא יהיו הפירות קיימים לזרעו עד עולם ורצה א' מזרעו למכור פירות של עשר שנים כ' וז"ל נראה ברור שהתנאי שהתנה המוריש שלא יתמשכנו קרקעותיו ה"ד כגון שלוה א' מבניו ומשכנם על תנאי שאם לא יביא מעותיו לזמן יהיו גבויים וחלוטים אבל זה שמכרם לעשר שנים ובמשלם הזמן תחזור הקרקע בלא כסף ודאי דאין שם מכירה ולא שם משכונה עליה אלא כשאר שכירות וכשם שיכול היורש להשכיר קרקע זה אף על גב דשכירו' ליומיה ממכר הוא יכול נמי למוכרה לעשר שנים דמ"ל שכירות לזמן מועט מ"ל שכירות לזמן רב ע"ש ונראה אף על גב דמכר כולל נמי שכירות כיון דפרט מכר ומשכונה משמע דוקא אבל בנ"ד שאמר אין להם רשות