ערך השולחן חושן משפט חלק ג שלו

וכו' ראיתי למהר"י וויל שכתב בספרו סימן י"ט באלמנה שמחלה כתובתה לבעלה כשהיה שכיב מרע ואח"כ חזרה וז"ל וגם ל"ל כיון דהיה שכיב מרע לא היה דעתה למחו' אלא שאם ימות והרי היא חזרה בהמחילה קודם שמת וא"ל אומדן דעתיה כמו מתנת שכיב מרע כיון דלא הוי אלא לאחר מיתה מצי הדר במתנתו ליכא למימר הכי דשאני התם שהנכסים עדיין לא נפקו מרשותו דהא לא קנו אלא לאחר מיתה ומשום הכי מצי למהדר ביה אבל הכא כיון דמחלה מעכשיו מחלה וכולי עיין שם לכאורה נראה דסביר"ל דשכיב מרע שמחל חוב לא' אפילו עמד אינו יכול לחזור דמחילה מעכשיו ומהרשד"ם בתשו' חא"ה סימן קע"ט כ' על מהריב"ל דסבירא ליה דשכ"מ שמחל כיון שהיא לאחר מיתה יכול לחזור וחלק עליו בנדון דידן דודאי מחילה מחיים הוא ועוד ששייר מקצת לעצמו והוי כמתנה שצריכה קנין וזו אינה צריכה קנין כיון שהכל בידו ואפילו בבריא גמור עיין שם באורך מבואר דסבירא לי' דמחילה במקצת דינה כמחילה דבריא דאינה צריכה קנין ואינו יכול לחזור אבל מחילה בלא שיור הוי כמתנה בכל נכסיו דחוזר וכ"כ מהר"ם מפדווא ס"ס נ"ו דאם המקבל חייב לו זכה מצד מחילה ואף מצד נתינה דעדיף ממעמ' שלשתן עיין שם וכן כתב הסמ"ע בסימן זה סק"ה וז"ל נראה דהוא הדין היה לו חוב א' ומחל לו חובו בכל מתנתו בכולה אף על גב דמחילה אינה צריכה קנין מכל מקום אם עמד חוזר וכולי עיין שם משמע דדוקא אם המחילה בכלל מתנתו בכל נכסיו חוזר אבל אם שייר אינו יכול לחזור במחילה כדברי מהרשד"ם וזה לשון מהר"ם בתשו' הקצרות סי' ק"פ אבל היכא דאיכא משיכה שמשכה המטל' אמור רבנן שכיב מרע במקצת בעי קנין חליפין והוא הדין בכל מיני קנין מהני משיכה מסירה הגבהה ואם הוא קרקע שטר וחזקה ודוקא אם לא צותה מחמת מיתה אבל אם צוותה מחמת מיתה כגון דאמרה ווי דקא מייתה ההיא איתתא או אמרה אם תמות היא תטול כך וכך אפילו אם תפסה לאה תפיסתה לאו כלום דקיימא לן דמצווה מחמת מיתה בין בכל נכסיו בין במקצת נכסיו בין בקנין בין בלא קנין אם מת מתנתו מתנה ואם עמד חוזר פי' בטלה המתנה וכו' וכיון דאם עמד בטילה היא היכא דלא עמד נמי וחזר בו קי"ל בהדיא כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו ואפילו בחליו וכו' עכ"ל מבואר דסבי"ל דמצווה מחמת מיתה אפילו משך והחזיק אם עמד חוזר והוא הדין במתנת שכי"מ בכל נכסיו אם עמד חוזר ודוקא במתנה במקצת דקונה בקנין סודר והוא הדין בכל קנין ואם ן ה"ה מחילה במצווה מחמת מיתה או בשכיב מרע בכל נכסיו דאם עמד חוזר ועיין בהסמ"ע סקט"ו והש"ך סק"א וה' משפט צדק ח"א סימן נ"ו בשכיב מרע שנתן מתנה בפני אשתו ושתקה ואחר כך ערערה כ' וז"ל וא"ל דאח' שמה שנתן וכולי לא זכו עד לאחר מותו שמזה הטעם שמוציאין למזון האשה והבנות וכולי ואם כן כל שחזרה האשה קודם מותו מאחר שעדיין לא זכה המקבל עד מותו מהניא חזרתה הא לאו מילתא היא מאחר ששמעה ושתקה בשעה שצוה שוב לא תוכל לחזור בה שהרי אמר שמואל במחלק לפניה והיא שותקת דמשמע דכל ששתקה בשעה שהיה מחלק מחלה תכף וכולי עש"ב

ראיתי בתשו' מהר"ם הארוכות סימן תקצ"ט שכתב וז"ל אלא צוה סתם ינתן מן נכסי כך וכך לפלוני אף על פי שהנכסים היו למקבל בבית לא זכה בהם מקבל המתנה דהיכא אמרי' דברי שכי"מ ככתובים וכמסורים דמי היכא דא"ל לשלוחו הולך כך וכך לפלוני כי כבר זכה בהם השליח אי נמי היכא דאפקיד באנפי תרי סהדי ואמר כך וכך לפל' מנכסי דכיון דאיכא תרי סהדי אמרי' ככתובים וכמסורים דמו וכולי עיין שם וזה חידוש גדול לא מצאתי בפוסקים

ל"ח וכמה הוי השיור אפי' כל שהוא וכו' זה דעת הרי"ף והרמב"ם וכן כ' רב האי בתשו' הגאונים שער ג' מח"ד סימן י"ג וז"ל הכי איתחזי לן מילתא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימ' הוי כל שהוא ממש ולא צריך שיעורא ול"ש שייר מקרקעי ול"ש מטלטלין כל שהוא הוי שיור ומתנתו מתנה ואותו האיש שמת וצוה שיתנו ממונו לעניי העיר וצוה ליורשיו ך' ך' כספים לכל א' וא' מה שעשה עשוי וכולי עכ"ל הרי דס"ל דכל שהוא הוי שיור ואפילו לא שייר ליורשיו ועיין בה' כנסת הגדול' אות ט"ל

ט"ל כתב מהרימ"ט ח"א סימן ס"ה דאם הנכסים היו בבית המקבל אף ע"ג דליכא קנין קנה לו רשותו ואפילו היה שאול לנותן לצורך החפצים מסתבר דכל שנטל החפצים לא נשאר המקום קנוי לו לעול' ואם כן עכשיו שנתנם במתנה לנפקד נמצא שהמטל' והמקום באו לו כאחד והביאו הרב כנסת הגדולה בסימן רמ"א אות ט' עיין שם ומ"ש דקנה לו רשותו אף ע"ג דליכא קנין כן כתב מהר"ם ב"ב בתשו' הארוכות סימן ל"ד והובא בתשובו' השייכי לס' קנין סימן י"ב וז"ל אם היה החפץ כבר ביד ראובן ואמ"ל קנה מה שבידך כיון דלא צוותה מחמת מיתה קנה כמו מתנת שכיב מרע בקנין הכא נמי הכא קנה כיון דברשותו היה עיין שם וכן כ' בקצרות סימן ק"פ עיין שם וכן כתב מהר"ם ריקאנטי סימן תרכ"א והביאו הרב כנסת הגדולה אות ע"ג ע"ש וכן כתב בהדיא הרמב"ם ומר"ן בסימן רמ"א דין ב' או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו הרי זה מתנה הנקנית באמירה בדברים בלבד עיין שם והתימא על מהרשד"ם סימן שכ"ח שכ' דין זה בל' אפשר עיין שם ועיין בתשו' מהרשד"ם חא"ה סימן ק"ד

מ' דין ח' המפרש בים והיוצא בשיירא וכולי ראובן שעשה צוואה וחלק נכסיו ולא עבר חצי שעה עד שמת ומת מיתה חטופה כתב בתשובו' בשמים ראש סימן רנ"ה דהוי מתנת בריא ולא אמרי' כיון שמת אימור הרגיש בנפשו שום חולי וכו' עיין שם ונראה דאם הרג עצמו דינו כשכיב מרע כדקיימא לן באה"ע סימן קמ"א סי"ז בריא שאמר כתבו גט לאשתי והרג עצמו מיד כגון שהשליך עצמו מן הגג או הפיל עצמו לים הרי זה גט כשר וה"נ מתנתו מתנה אבל אם עלה לגג ודחפתו הרוח ומת אינו גט ולא מתנה

מ"א המפרש בים וכו' מהרש"ל פ"ז דגיטין סי' י"ב חלק על מרן והכריע כדעת הפוסקים דדוקא יוציא בקולר הוי כמצווה מחמת מיתה ולא הנך וכן נראה דעת התוספות ע"ש

מ"ב דין ט' או שנתן הכל מעכשיו וכו' שאלה שטר צוואה אנו עדים חותמים מטה נכנסנו אצל מרת דיאמנטה מרת משה גויטע ומצאנו אותה מוטל' על ערש דוי משיב' על הן הן על לאו לאו ודעת' מיושב' עליה כשאר הבריאים המהלכים בשוק על רגליהם ואמר' לנו הוו עדי צוואתי שאני מצווה בפניכם מחמת מיתה וכך אמרה לנו החצר שיש לי וכולי נתתי אותה במתנה גמורה גלויה ומפורסמת לכל האחים ה"ר מסעוד וה"ר כ'ליפ'ה בני ונתתי החצר להאחים הנז' שעה אחת קודם מיתתי ואגבה נתתי להם כל המטלטלין שיש לי תחת כיפת