ערך השולחן חושן משפט חלק ג שלה

וכ"ת מ"ש שכיב מרע מבריא וכו' דהא אסמכתא נמי כי לא קני בבריא ה"מ היכא דלא מטי ממונא לידא דמקבל מתנה בתורת מתנה אע"ג דאקני ליה בל' אסמכת' נמי קני וה"ה גבי שכיב מרע וכולי דהא דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו וכמאן דמטא לידיה דמי ועוד דמ"ט אמור רבנן אסמכתא לא קניא דסמכא דעתיה דלא מקיים תנאו ולא גמר ומקני הכא גבי שכיב מרע כיון דמצוה מחמת מיתה מגמר גמר ומקני דאין אדם משטה בשעת מיתה עכ"ל הרי דסבירא ליה דבשכ"מ ליכא אסמכתא משום דכמסורים דמו או משום דאין אדם משטה בשעת מיתה וה"נ בהקדש ליכא אסמכתא מה"ט דדבריו כמסורי' וכמאן דמטא ממונא לידיה דמקבל דמי וגם אין אדם משטה להקדש וגמר ומקני כמ"ש הרדב"ז ח"א סימן קע"ג ע"ש ואם כן כשהקנה להקדש ולהדיוט ביחד אמאי לא אמרינן כמו דלגבי הקדש גמר והקנה ה"נ לגבי הדיוט כדאמרינן גבי אומנים וכן גבי שיור דירה דאמרי' כמו ששייר לעצמו בעין יפה כי שייר לחבירו ומה"ט לא אמרינן להפך כמו דהדיוט לא קנה הכא נמי ההקדש כמו בקני את וחמור דהא לגבי הקדש ודאי גמר ומקני דאין אדם משטה לגבי הקדש וגבי הדיוט נמי שייך גמר ומקני משא"כ גבי קני את וחמור אבל רמ"א בתשו' סי' מ"ז הביא מדברי הריב"ש (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואח"ך מצאתי ומכל מקום נראה וכו') ומ"מ נראה דנ"ד שאמר חצי נכסי להקדש והחצי לפ' ל"ד להנך שהרי כ' מהרי"ל בתשו' הביאו מרן הב"י סי' רנ"ג וז"ל אע"ג דמפרשי' לה לגבי בן בל' ירושה נלע"ד דפלגי' דבוריה ומפרשי' לה לגבי ברתא בל' מתנה וכו' כי היכי דאמרינן בנו ואשתו ואחר בנו ואשתו משום אפטרופוס ואחר משום מתנה הכא נמי הכא עיין שם אלמא אפי' אמר בדבור א' פלגי' דבוריה ואמרינן דלאשתו ובנו הוי אפטרופוס ולאחר מתנה גמורה וכן לבנו הוי ירושה ולאחר מתנה והכא נמי אף על גב דאמר בדבור א' חצי נכסי לפ' והחצי להקדש מפרשי' חצי לפ' מתנה לאחר מיתה וחצי להקדש מחיים כל א' כדינו

ל"ה ואם המעות בעצמם קיימים אם עמד חוזר וכו' כן כ' רבי' האי בספר המקח שער ט"ז והרמב"ם בפר' ט' מהלכות זכייה דין כ"א עי"ש והמ"מ כת' ומהר"י ן' מיגש פירש כאן בהפך דכשהן בעין אינו יכול לחזור דהוו להו הנך זוזי שיור וכו' עיין שם וכן פי' הרמ"ה בפר' מ"ש סי' וכן מצאתי לתוס' רי"ד לקידושין דס"ז (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואחר כך מצאתי עיי"ש וא"כ) ואם כן ודאי המוחזק יכול לומר קי"ל כוותיהו

ל"ו דין ד' דינו כמתנת בריא וכו' שאינה נקני' אלא בקנין כן לשון הטור וכ' ה' כנה"ג א"ל דהוה ליה למימר דינה כמתנת בריא ותו לא ל"ל ואינה נקנית אלא בקנין ונ"ל דסבי"ל דאין דינה כמתנת בריא אלא לענין שצריך קנין ואינו יכול לחזור אבל לענין כתיב' ומסירה או מעמד שלשתן דינה כמתנת שכיב מרע עיין שם ובזה ניחא מה שפ' מרן בס"ס רמ"ח הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטלין אג"מ ולא שייר ליורשיו אלא חמשה זהובים היו בביתו שטר חוב אם מתנת שכיב מרע הית' קנה דשטרות בכלל נכסים הם ותמה ה' ש"ך שם דכיון דשייר ליורשים חמשה זהובים הוי מתנת שכי"מ במקצת ובעינן כסף ומסירה וכן כ' מרן הב"י סימן ס"ו מחוד' מ"ג תשו' הרשב"א וז"ל הקנאת שטר איתא במתנת שכי' מרע באמירה בעלמא והוא דהויא בכולהו נכסי עי' שם די"ל דסבירא ליה דלענין כסף ומסירה דינה כמתנ' שכי' מרע דדוקא לענין דאין נקנית אלא בקנין הוי כמתנת בריא כמו שכ' הרב כנסת הגדולה אבל הא ליתא שהרי כ' הטור בסימן זה סכ"ב על דברי הרמב"ם ול"נ דמתנת שכיב מרע במקצת דינה כמתנת בריא לכל דבר וכולי ובסי' רנ"ג סל"ד כ' וז"ל והרמ"ה כ' דוקא מצוה מחמת מיתה וכולי אבל היכא דלא אקני אלא חד מנה בסתם לא קני באמירה דהוי מתנת שכיב מרע במקצת ובעינן קנין כמו מתנת בריא והכא כיון דמנה אקני ליה אפילו בקנין לא קנה דמטבע אינו נקנה בחליפין עד דאקני לי' אג"ק אי נמי דמסר ממונא ליד שליח מחיים וכת' מרן הב"י שם דדברים נכונים הם בטעמם ע"ש הרי דסב"ל דמתנת שכיב מרע במקצת דינה כמתנת בריא דאין מטבע נקנה בחליפין וכן פס' מרן שם דין י"ח עיין שם וה"ה שטרות אין נקנים אלא בכסף ומסירה ולומ' קני לך וכו' ומלוה על פה צריך מעמד שלשתן וזה לשון הרמ"ה בפ' מ"ש סימן קי"ז והאי מעשה דאימיה דרב עמרם צוואה מחמת מיתה היתה היא אי נמי במסרן דסתמיה נמי מצוה מחמת מיתה הוא דיקא נמי דקאמרת כי קא שכב' דמשמ' בשעת מיתה אבל מתנת שכיב מרע במקצת היכא דלא מוכחא מילתא דמצוה מחמת מיתה הוא כמתנת בריא דמיא לכל מילי ואי מקני שטרא לא מצי מקני ליה אלא בכתיבה ומסירה והוא דכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודי' וכולי עכ"ל ומ"ש הטור ומרן דינה כמתנת בריא ואינה נקנית אלא בקנין נראה דמשום דבגמרא דף קנ"א ע"ב אמרוה רבנן קמי דרבא משמיה דר"נ הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי כמתנת שכיב מרע דלא בעי קנין א"ל רבא הכי אמר ר"נ הרי היא כמתנ' ברי' ובעי' קנין עיין שם לכך הוצרכו לפרש דאין נקנית אלא בקנין דלא נימא דאינה כמתנת בריא אלא לענין דאינו יכול לחזור בו כמ"ד הכי מיהו מרן בסימן רנ"ג ס"ך כתב וז"ל שכיב מרע שאמר הלואתי לפלו' וכו' וכן אם אמר שטר חוב שיש לי על פ' תנו לפלוני זכה במה שיש בו כאלו כתב ומסר אף על פי שלא משך השטר וכו' והא דאמרינן שזכה בחוב כשלא שייר כלום שאם לא כן הוי מתנת שכיב מרע במקצת לא קניא אלא אם כן הקנו ליה בקנין ובמייפה כחו וכו' משמע המתנה במקצ' בקנין במייפה כחו אין צריך כסף ומסירה וכן הכריח הכנה"ג סימן רנ"ג הגב"י אות פ"ט מדברי רשב"ם דקנ"א שכת' גבי אימיה דרב עמרם כגון שקנו מידה וכו' משמע דהוי מתנה במקצת וקנו מידה ואפילו הכי אמרינן התם והא לא משך דברי שכי"מ ככתובים וכמסורים דמו ומהרש"א שם והר' בני יעקב דף נ"ז ע"ב נדחקו עיי"ש ולא זכרו מה שכתב רשב"ם דקמ"ז וז"ל ומודה שמואל שאם נתנו המלוה לאיש אחר במתנת שכיב מרע וכגון שחילק כל נכסיו אי נמי על ידי קנין כדין כל מתנת שכיב מרע במקצת וכו' דאינו יכול למחול דדברי שכי' מרע ככתובים וכמסורים דמו ואלימא ממתנת בריא ואין היורש יכול למחול עכ"ל הרי דס"ל דגם במתנה במקצת על ידי קנין אמרי' דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ואינה כמתנת בריא ושוב ראיתי למהר"ם גאלנטי בתשו' בס' דרכי נעם סימן כ"ז שהוכיח מדברי מרן דמתנה בקצת בקנין בלא יפוי כח לא קנה החוב אלא במעמד שלשתן או השטר בכתיבה ומסירה כדין הבריא אבל במייפה כחו נותני' לו עדיפות דשכיב מרע דקונה בלא מעמד ג' ובלא כתיבה ומסירה ואם עמד חוזר ככל מתנת שכיב מרע והביא ראייה מדברי רשב"ם והריטב"א בחי' עש"ב

ל"ז הג"ה ולאו דוקא קנין אלא הוא הדין משיכה