ערך השולחן חושן משפט חלק ג שכט

נפשיה לא גמר ומקדיש אבל לגבי בנו פשיטא דלא אמרי' דלא גמר ומקדיש עיין שם וכן מצאתי למהר"א די בוטון בספר לחם רב סימן ר"ג שכתב וזה לשונו אף על גב דהרשב"א בתשובות כת' דאפילו נתן לבתו אם לא אמר מנכסי לא מהני אף על גב דבתו קרובה אצלו הקדש עדיף טפי תדע דהא בפר' מ"ש גבי הקדש וחיל' לעניים לא דחי' להא צד דאמרי' גמר ומקנה גבי הקדש ועניי' אלא משום דלגבי נפשיה לא גמר ומקנה דודאי אם יעמו' רוצה שיחזור הממון לו אבל אם מת דליכא טעמא דלגבי נפשיה כנ"ד ודאי לא אמרי' לא גמר ומקנה ע"ש וכן חי' מהרש"ך ח"א סימן מ"א ונמשך אחריו הרב פני משה ח"ב סימן נ"ח עיין שם והביאו ה' כנסת הגדולה הגב"י אות כ"ו ע"ש

וראיתי למהראנ"ח ח"ב סימן ל"ד בא' שאמר אני מניח להקדש וכולי ועמד זמן ואח"כ מת שכתב וז"ל אבל כד דייק שפיר נדון זה לא הוי כההיא דהקדים נכסיו דהתם הוא מקדיש סתם ואינו אומר שהוא מקדיש לאחר מיתה וכולי אבל בנ"ז לשון צוואתו מוכחת שלא היה מקדיש אלא לאתר מיתה שאמ' אני מניח להקדש וכולי ולשון זה ודאי לאחר מיתה משמע ויש בזה להקל ולהחמיר להקל דליכא לספוקי שהקדיש מחיים ולהחמיר שא"ל שצוואה זו כיון בה לכל זמן שימות ואע"ג דלענין מתנת שכיב מרע אפי' אמר בפי' כל זמן שימות לא מהניא היינו משום דלית בה קנין ומדרבנן בעלמא היא דקני כדי שלא תטרף דעתו עליו וכו' אבל אלו היה שם קנין ודאי קני ומעתה לגבי הקרש דאפילו בלא קנין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אפשר דכשאמר אני מניח מהניא לכל זמן שימות וכשמת ראובן זה זכה ההקדש וכו' ע"ש ואם כן ההיא דהקדיש נכסיו לא מ"ל אלא אם עמד חוזר או לא אבל אם מת אפילו חזר בעודו שכ"מ זכה הקדש מטעם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והו"ל כנותן בקנין אם ימות וכן ראיתי להרשב"ש בתשובות סי' שס"א שכתב דהקדש אין צריך מעכשיו ואפי' אמר לאחר מיתה קנה וכן כתב הרשב"א באומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום ע"ש וכן כתב הרדב"ז ח"ג סימן תקכ"ג במי שהקדיש לאחר מיתה וז"ל וא"ת והרי לא הקדיש אלא לאחר מיתה ובאותה שעה כבר הוא של יורש ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והוו כנותן לחבירו מתנה לאחר מיתה וכולי כמה תשובות יש בדבר כיון דאמירה כמסיר' הוי כאלו מסרו להקדש מחיים ושוב לא יוכל לחזור בו וגדולה מזו אמרו האומר אעשה דבר פ' הקדש צריך לעשותו הקדש ואפילו הוא בעצמו אינו יכול לחזור בו ועוד דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכ"ש להקדש וכולי עכ"ל וכן דעת מהראד"ב סימן רכ"ג שכתב בא' שאמר לחבירו למה אינך מקדיש קרקע פ' והשיב דבעודי בחיים אני אוכל פירותיה אבל אחר שימות קדש הוא כיון דלא אמר יהיו קדש אלא קדש הוא אם כן אינו מקדיש עכשיו דאין זה לשון להבא וכו' עיין שם משמע דאם אמר יהיו קדש אחר שאמות חל ההקדש משום דבהקדש אין צריך מעכשיו

ולכאור' נר' שזה תלוי במחלוקת שכתב מרן הב"י סימן ר"ט וז"ל וכתב הר"ן בפ' מ"ש שדע' הראב"ד לומר שכיון דטעמ' הוי משום דלגבי עצמו בעין יפה משייר דוקא במכירה או במתנת בריא הוא דאמרי' דמשייר לנפשיה אבל במתנת שכיב מרע דאינה אלא לאחר מיתה לא דהא לנפשיה לא משייר ולא מידי אבל הרשב"א כתב שאף מתנת שכיב מרע בכלל דכל מה דמשייר אף לבניו וליורשיו בעין יפה משייר עכ"ל א"כ לדעת הראב"ד ה"נ דוקא לגבי נפשיה לא גמר ומקדיש ולא לגבי בניו ויורשיו אבל לדעת הרשב"א אפילו לגבי שאר יורשיו אמר דלא גמר ומקדיש ומ"ש ה' כנה"ג על דברי מהרש"ך וכן ראיתי לבעל התרומות שער מ"ב הביאו מרן הב"י סימן רנ"ה שכתב דמכח סוגיא דפ' גט פשיט פסקו הראשונים שאינו יכול לחזור בו בעודו שכ"מ ע"ש דהם סבירא להו דאפילו עמד חוזר דמההיא דרב הונא נפשטא בעיין דאשכחן כמה בעיות דסלקו בתיקו ונפשטו ממקום אחר וכן מצאתי להרשב"א בתשובות ח"ג סימן קנ"ב שכתב וז"ל ואמר וכן אתה אומר כן בשכיב מרע שמכר כל נכסיו וכולי אם עמד חוזר וכל היכא דלא עמד אינו יכיל לחזור בו ואני אומר כי כל מ"ש כאן אינו ולא אמרו אדם מכל מחברי ספרי' וסופרי' דשמואל כללא כייל דכל שעמד חוזר חיזר הוא במתנתו וכיון שאם עמד חוזר בהקדשו חוזר הוא בו אף על נב דמת היא וכולי ומ"ש בשם הרמב"ן וכולי תלה ברבי' מה שאינו ואדרבא בפי' כתב שחוזר בהקדשו וז"ל שכתב בשלהי ג"פ גבי מימרא דרב הינא שאמר שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפ' בידי נחמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש פי' שהקדיש כשהוא בריא ואח"ך כשהוא שכיב מרע בשעת צוואתו אמר אבל אי אקדיש כשהוא שכיב מרע בעיא ולא איפשטא שמא אם עמד חוזר וקי"ל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו וכולי והראב"ד שפי' ההיא דרב הינא בשכיב מרע בהקדיש בשעת צוואתו כ' דמההיא שמעי' דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו אין יכיל לחזור בו כלומר אפי' עמד שאם יכול לחזור בו ל"ל חזקה יכול היה לחזור בכולן אלמא דבר פשוט הוא לכולן דכל שעמד חוזר חוזר במתנתו עכ"ל הרי שכתב הראב"ד דסביר ליה מדרב הונא שמעי' דאפילו עמד אינו יכיל לחזור וכן כתב בסימן רצ"ה וז"ל וסלקא בתיקו דאיסורא ועוד מדאמר רב הונא בשלהי ג"פ שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפ' בידי וכו' ע"ש וזה דעת הראשוני' שכ' בעל התרומו' וכן הבין ה' גדולי תרומה שהק' דאכתי למה עלתה בתיקו תפשוט מהא דרב הונא ע"ש ולק"מ דאה"נ מההיא דרב הונא תפשוט הבעיא דאשכחן כמה בעיות דסלקו בתיקו ונפשטו ממקום אחר ועיין בס' יד מלאכי סימן תרל"ה מיהו נראה דאין זה מוכרח דא"ל כוונת הראב"ד שכ' דמההיא דרב הונא שמעינן דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו אינו יכול לחזור ה"ד בעודו שכ"מ אבל אם עמד חוזר כדעת החולקים על הרשב"א והוא הרא"ה כמ"ש מהרב"א בתשובות סימן ט"ו עיין שם וכן מצאתי לה' נמקי יוסף בחי' לנדרים סוף דכ"ט ככתב וז"ל וכתב הריטב"א ומכאן סיוע לאשר דן רב"י הלוי ששכ"מ שהקדיש נכסיו אע"ג אם עמד חוזר שלא הקדיש אלא לאחר מיתה מכל מקום אם לא עמד אינו חוזר ולא אמרינן בהא כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו כדאמרינן להדיוט דשאני הכא דאמי' כמסירה וכדאמרינן הכא דל"מ למהדר ביה והוי כמקדיש מעכשיו אם ימות אבל רבי' הרשב"א חולק בזה עיין שם הרי דהרא"ה והריטב"א סבירא להו דאם לא עמד אינו יכול לחזור בהקדש מטעם דאמירתו לגבוה כמסירה והו"ל כמקדיש מעכשיו אם ימות וכבר כתבתי בסימן רי"א תשובות ר' ישעיה הא' בס' המכריע סי' פ"א דנר' דמ"ך שכ' שם סבירא ליה דוקא אם עמד חוזר אבל אינו יכול לחזור בעודו שכ"מ וע"כ מיירי בנתן כל נכסיו בקנין מעכשיו וא"כ ה"ה בהקדש דאמירה כמסירה והוי כמקדיש מעכשיו