ערך השולחן חושן משפט חלק ג שכו

לחזור ולא לישאל על הקדשו שאל"כ יכיל הוא לישאל על הקדש ומתוך שיכול לישאל עליו נאמן בלא טענת אין אדם עושה קנוניא על ההקדש עכ"ל ונראה דמי שפסק לחומרא סבירא ליה דרב הונא דאמר דנאמן לומר מנה לפ' בידי מכח חזקה דאין אדם עושה קנוניא על הקדש ע"כ סבירא ליה דאינו יכול לחזור דאל"כ פשיטא דנאמן דמה שייך קנוניא דכיון שיכול לחזור מיד ואשכחן כמה בעיות דסלקו בתיקו ונפשטו ממקום אחר ועיין בס' יד מלאכי סימן תרל"ה וזה דעת הראב"ד הביאו הרשב"א בתשובות חלק שלישי סי' קכ"ב עיין שם ולזה דחה דרב הונא מצי סבר דיכול לחזיר בו אלא דמיירי דמסר לגזבר רוצה לומר שמסרו להקדש שתהא המתנה מהיום וכה"ג כ' הרמב"ן במלחמותיו בסוף בתרא וז"ל אבל לפי דעתי אינה אלא בשכיב מרע שהקדיש מעכשיו או שהקדיש ונעשה שכיב מרע והוא שהקדיש נמי ע"ד רבים שאם הקדיש סתם אפילו אדם עושה קנוניא על הקדש ואפילו בריא נאמן מגו דאי בעי מתשיל וכולי עיין שם אבל הרשב"א מוקי לה במתנה מעכשיו ומסרו לגזבר דאינו יכול לחזור ולא לישאל אבל מ"ש הש"ך או כיון דבעיא דלא איפשטא היא אינו יכול להיציא מספק ליתא דבתשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י באה"ע סי' צ"ג משמע דמקבל מתנה אפילו טען בריא והוא מוחזק מוציאין מידו מספ' וכבר הוכחתי כן בסימן מ"ב דין ח' ע"ש וכ"ש בטענת שמא ועוד דאם כן צ"ל דרב הונא גופיה מיבעיא ליה אם יכול לחזור או לא וכן תי' הרא"ש הובא בש"מ לבתרא דקמ"ח דהתם הכי פי' אפילו את"ל דאם עמד אינו חוזר נאמן דאין אדם עושה קנוניא על הקדש ע"ש

י"ט דין ג' אבל אם הודה וכולי כתב הסמ"ע כגון שאמר אתם עדי דל"ל שלא להשביע וכו' או שאמר תנו וכולי ודלא כע"ש וכולי וכן כתב ה' בני אהרן בתשובות סימן ע"ז לפי' התוספות דמיירי בהודאה דתקנה כגון שאמר אתם עדי ולזה כתב הרשב"א בתשו' שהביאה הב"י סימן רנ"ב דצ"ל אתם עדי דבהכי מיירי הבעיא עיין שם וליתא דל' הרשב"א בתשובות אם בריא הוא וכולי וז"ל בתשובות חלק שלישי סימן ס"ז וח"ד סי' ץ' וההיא דאיסור וכולי ואע"פ שהוא שכיב מרע אין אומרים אפילו במי שאנו מוחזקי' בו שאין בידו לזה כלום שאין הודאתו אלא כמתנת שכיב מרע ואם עמד חוזר אלא הודאה גמורה היא וכו' הילכך בנ"ד אם בריא הוא ואמר מטלטלין אלו של פ' צ"ל אתם עדי וכולי עיין שם משמע בשכיב מרע כההיא דאיסור אצ"ל אתם עדי ודוקא בריא צ"ל אתם עדי לגבי טענת השטאה אבל משום טענת השבעה לא מיירי דאפשר דמיירי בפני התובע כמ"ש התוס' בסנהדרין דכ"ט בד"ה כך וכולי וז"ל והא דאמר בג"פ שכיב מרע שהודה אצ"ל אתם עדי משום דאין אדם משטה בשעת מיתה וכולי מיירי שתבעו והודה דלא שייך טענת שלא להשביע וכולי עיין שם וכן כתב הרמב"ן והרא"ש והנ"י בסוף בתרא ול' והודה הכי משמע עיין שם ואם כן הכא נמי בהודה בפני התובע מיירי והש"ך כתב דכצ"ל דברי מהר"י ן' מיגש והראב"ד שכ' המ"מ והביאו הב"י סימן זה עיין שם ולכאורה אפשר דמהר"י ן' מיגש והראב"ד סבירא להו כהרז"ה שכ' בסוף בתרא דבשכ"מ שמצוה את בניו לא אמרי' שלא להשביע כדאמר ר"י אין אדם משטה בשעת מיתה עיין שם מיהו הראב"ד הביאו בעל התרומות שער מ"ב חלק שני תי' ההיא דפ' ג"פ בהודה בפני התובע עיין שם וראיתי למהר"ש הלוי סימן י"ט שכתב דר' יונה והרא"ש והטור סבירא ליה דבמודה על דבר מסויים שהוא של פ' ליכא טענת השבעה דאי שלא להשביע את בניו הול"ל שהות חייב לו כמה חובות עש"ב וא"ל שזה ג"כ דעת מהר"י ן' מיגש והראב"ד והרשב"א שכתבתי אבל הרא"ש הובא בשיטה מקו' בסוף שי' הרמ"ה דחה דברי רשב"ם ע"ש וכן מוכח מתשו' הרא"ש כלל ס"ח שהזכיר ה' לעיל ופ' מרן סימן פ"א דין ח"י מי שמת ונמצא כתוב בא' משטרותיו שטר זה חציו לפ' לא זכה אותו פ' דאמרי' שלא להשביע את עצמו כתב כן עיין שם אלמא אפילו הודה על השטר שהוא דבר מסויים שייך טענת השבעה

ך' כתב הריטב"א בחי' למציעא דף מ"ו וז"ל ואית דאקשי דנהי דלית ליה סודרא ולית ליה ארעא נקני' ניהליה באודיתא דהוה קנין מעליא ותי' ר"מ הכהן דכי מהני אודיתא הי"מ בדבר שאינו ברשותו דל"מ הדר ביה כגון שהודה וישנו ביד אחר דמהני אודיתא. וזכה בו תכף מי שהקנין בידו בעבור המקבל באות' אודיתא של מקנה והכא לא נפיק מרשותו של מקנה וההיא דאיסור נמי דאקני באודיתא נפיק מרשותיה וכולי עיין שם מבואר דסבירא ליה דאין חי' בין בריא לשכ"מ אלא דדבר שהוא ברשות המקנה לא מהני הודאה אלא בשאינו ברשותו דזכה המקבל מיד וראיתי לה' גדולי תרומה בשער מ"ג סק"א שהק' על בעל התרומות דמוכח מההיא דפ' הזהב דלא סגי בקרקע של א' ומיהו ניחא כיון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ותי' ושמא דהודאה צריך בפני ב' עדים וכי היכי דדחי' דלית ליה סודר הכא נמי א"ל דליכא עדים עיין שם וכבר כתבתי בסימן קצ"ה דאפשר דהתוס' שלא תי' כן אזלי לטעמייהו דס"ל דקנין צריך ב' עדי' ובפ' הזהב לא בעי לאוקמה בדליכא עדי' משום דסתם גינה מצויים בני אדם ואם כן יכול להקנות בהודאה אבל לדידן דקנין א"ץ עדי' א"ל הילכך לא הקנה בהודאה משום דצריך ב' עדים וליכא ואפשר דבעל התרו' סבירא ליה כתי' ר"מ דלא מהני הודאה אלא בדבר שאינו ברשותי אבל בחשובות הרשב"א משמע דאפי' בדבר שהוא ברשותו מהניא הודאה וכן כתב הרמב"ם בפ"ט מה' זכייה וז"ל שכיב מרע שהודה שיש לפ' אצלו כו"ך תנוהו לו או שאמר כלי פ' פקדון הוא בידי לפ' תנוהו לו חצר פ' של פ' הוא חוב שיש לי ביד פ' לפ' וכולי הודאתו הודאה עיין שם משמע בהדיא דאפי' בדבר שהוא ברשותו מהני הודאתו מיהו כתב מהרא"ש הלוי סי' י"ט דמשמע דסבירא ליה דדוקא במטלטלין שהם בידו צ"ל תנו שמא שלא להשביע את עצמו אבל בקרקע או בחוב שיש לו אצל אחרים אין צ"ל תנו ע"ש:

כ"א כתב ה' פני משה ח"א סימן ס"ד וז"ל גם אין לחלק דכי מהני וכולי משום דל סגי בלא"ה שהרי לא היה דרך לאיסור גיורא להקנותם לרב מרי בריה כי אם בדרך הודאה וכולי אבל בנ"ד שהי"ל לראובן לתת בל' מתנה גמורה בק"ס לא מהני הך הודאה מדין הקנאה ומתנת בריא ע"ש וליתא דבפ' מ"ש מ"ל שכיב מרע שהודה ופשיט מאיסור גיורא דקנה במתנת בריא על ידי הודאה אלמא אפילו שכיב מרע דאפשר להקנות בלא"ה במתנה מהיום הודאתו הודאה

כ"ב הג"ה אמר רוצה אני שיהיו מטלטלין לשמעון ה"ז ל' מתנה וכולי תשו' הרשב"א היא בח"ג סימן ס"ז ומבואר שם השואל נסתפק בל' זה אם קנה בהודאה או לא ומסתברא ליה דקנה מההיא דאיסור גיורא ולזה השיב הרשב"א דל' זה שאמר רוצה אני שיהיו מטלטלין אלו לשמעון אינו ל' הודאה אלא הקנאה ופשיטא