ערך השולחן חושן משפט חלק ג שכה

למציעא על דף ס"ו וזה לשונו ורבינו תם רגיל לפרש טעם גבי מתנה משום דמתנת שכיב מרע אלמוה דמן הדין מתנת שכיב מרע בלא קנין אינה מועלת אלא כדי שלא תטרף דעתו עליו וכיון דעמד אזל ליה ה"ט דטרוף הדעת וטעם זה לא יתכן גבי גט לפ"ה וגבי מתנ' נמי לא יתכן היכא דאיכא קנין ולא מצינן חי' במתנת שכיב מרע בין אית ביה קנין ללית בה קנין דבקנין נמי אם עמד חוזר דתנן בפ' מי שמת שכיב מרע שכ' כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהו מתנתו מתנה והתם בקנין מיירי דומיא דשייר קרקע כל שהו ונ"ל הטעם משו' דאנן סהדי שאין דעתו שתחול מתנתו אם יעמיד הילכך ממיל' בטלה המתנה כשעומד וכולי עכ"ל ובהדיא איתא בפרק מי שמת אמר ר"י אמר שמואל שכיב מרע שכ' כל נכסיו לאחרים אף על פי שקנו מידו בידוע שלא היה מצווה אלא לאחר מיתה עיין שם ועיין בתוספות דגיטין דע"ב בד"ה אמר וכו' והרשב"א בתשוב' (א"ה עד כאן מצאתי והשאר קרוע ואחר כך מצאתי כתוב ומכל מקים משמע מדברי הרשב"א וכו') ומכל מקום משמע מדברי הרשב"א דאפילו בקנין ביפוי כח אם עמד חוזר מהאי טעמ' דודאי אין דעתו שתחול מתנתו אם יעמוד וכן מבואר בתשובו' הריטב"א כהביא מרן הב"י סימן רמ"ג עיין שם וכן כ' הרשב"ש בסימן מ' עיין שם וכן מוכח בהדיא בפר' מי שמת פרכי' אהא דאמר שמואל דאין שטר לאחר מיתה מדאמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אף על פי שקנו מידו אם עמד חוזר משמע דאם מת קנה ומוקמינן ליה במייפה את כחו עיין שם אלמא אפילו במייפה את כחו אם עמד חיזר לא מהני יפוי כח אלא אם מת דבקנין סתם בלא יפוי כח לא קנ' וביפוי כח קנה אבל אם עמד לעולם חוזר ועיין בתוס' דכתובות דף נ"ה עמוד שני בד"ה מתנת שכיב מרע וכולי ומה שכתבו הטור ומרן סימן ס"ה סי"ז המוציא שטר מתנת שכיב מרע וכו' מת הניתן אף על פי שבנו אומר שיתנו לו לא יתנו צו אלא אם כן יהא שטר הקנאה וכו' וכ' הסמ"ע שם דאז הוה ליה מתנת בריא וזכה בו המקבל מיד שכתב לו השטר אף על פי שלא הגיע לידו עיי"ש ולכאורה קשה דבמקנה כל נכסיו אפילו בקנין דיפוי כח היה יכול לחזור בו ואפילו בנו אומר שיתנו לו ניחוש שמא נמלך אביו וחזר ומהרח"ש ח"א סימן כ"ד הכריח מזה דשטר הקנאה דהתם היינו שפי' בו שיקנה לו מיד והניח' ברשותו שקנה מחיים שהיא כמתנת בריא שאינו יכול לחזור בו אפילו מצוה מחמת מיתה כמ"ש הרמב"ם ומרן בסי' זה ס"ט עיין שם וכן דייק לשון הטור שם שכת' לעיל המוציא שטר מתנת בריא וכולי ואם הוא שטר הקנאה שפי' שהקנה לו מיד אף על פי שלא הגיע השטר וכולי והכריח עוד כן מדברי הטור בסי' נ"ה דנראה דסבי"ל כר"א והרי"ף דגם בשטר קנין בעינן שיגיע השטר לידו עיין שם באורך אבל כבר הוכיח הדרישה ס"ס ט"ל מדברי הטור ס"ס רמ"ג וס"ס זה בשם הרא"ש דסב"ל דאפילו בסתם קנין לא בעי' שיגיע השטר לידו ומה שכ' בסימן ס"ה ואם הוא שטר הקנאה שפי' שהקנה לו מיד כאלו כתב שפירשו שכיון שהקנה לו בקנין הוה ליה כאלו פי' לו שיהיו קנויים לו מיד עיין שם באורך ומכל מקום גבי מוציא שטר מתנת שכיב מרע וכו' צריך לו' שטר הקנאה שמקנה לו מחיים קאמר דומיא דמתנת בריא דלעיל ועי' בהש"ך סימן נ"ו ס"ק כ"ז

י"ז אף על פי שקנו מידו וכו' כ' הרשב"ש סי' ש"מ במי שחלה וחלק נכסיו לבניו ועמד וכו' וז"ל שאם היתה בכולה שלא שייר לעצמו כלום אפי' מטלטלי אפילו קנו ממנו לייפות את כחו אם עמד חוזר ואם הית' במקצת והיה הקנין ליפות את כחו שכתיב וקנינו ממנו מוסף על המתנה וכו' זה במתנה קיימת ואפי' אם עמד וכו' ואם היתה המתנה במקצת בלא קנין או שהיתה בכול' בקנין וביפוי כח או במקצ' בקנין ולא כתוב בו וקנינו וכו' מוסף על מתנה זו המתנה בטלה אם מת ואם עמד חוז' וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה דמתנת שכי"מ בכולה אפי' קנו מידו לייפות את כחו אם עמד חיזר ולא מהני יפוי כח אלא אם מת דבקנין בלא יפוי כח לא קנה וביפוי כח קנה אבל אם עמד לעולם חוזר

וז"ש הטור ומרן אף על פי שקנו מידו ועמד וכולי ר"ל אפי' קנו מידו ביפוי כח דאם מת קנה מכל מקום אם עמד חוזר כמבואר בדברי הפוסקים ודלא כמו הסמ"ע עיין שם וז"ל הסמ"ג עשין פ"ב שכיב מרע שכ' כל נכסיו מתנה סתם ולא שייר כלום אם עמד מחליו חוזר ואפילו קנו מידו בכדי לייפות כחו וכולי ואם מת קנה ומה שהקנין אין מגרע המתנ' זהו מפני שאותי קנין מדבר בדרך יפוי כח וכו' עכ"ל וכן כתב הריטב"א בחי' לגיטין דף ס"ה וז"ל מיהו רבי' מוסיף ואומר דהכא נמי קאמר מה מתנתו אם עמד חוזר אפילו באותם שאלו לא עמד אינו חוזר כגון מתנ' בכל נכסיו בקנין במייפה את כחי לפי דעת קצת מפרש דסביר"ל הכי אי נמי במצוה מחמת מיתה וכו' ובמתנה ובקנין דמהיום ודאי אם עמד חוזר לא עמד אינו חוזר כיון דאמר מהיום וכן דעת מור"י עכ"ל הרי דסב"ל (א"ה עכ"מ והדבר מבואר) אבל מ"ש הרשב"ש דמתנ' במקצת בלא יפוי כח בטלה אם מת ואם עמד חוזר דבריו תמוהי' דמתנ' במקצת בסתם קנין אפי' בלא יפוי כח אפילו עמד אינו חיזר דמתנת בריא היא כדמוכח בבתרא סוף דף קנ"א וכן כ' הרמ"ה שם ועי' בבתרא דקי"ד גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה וכו' כ' רשב"ם במתנת שכי' מרע במקצת ובקנין מיירי דאינו יכול לחזור בו ולדברי הרשב"ש צ"ל דמיירי במתנ' במקצ' ובקנין וביפוי כח אבל בסתם קנין אין עושין דין מדלא מוקי לה בכולה בקנין ביפוי כח משמע דסביר"ל דאפילו ביפוי כח אם עמד חוזר ואין עושין דין

עוד כתב הרשב"ש שם וז"ל דהחזקה שהחזיקו הבני' בקרקע אינה חזקה דאפילו סומך על שלחן אביו יש לו חזקה בנכסי אביו כדאיתא בפ' חזקת בנדון הזה כיון שהחזקה הזאת לא היתה אלא מחמת שהיו חושבי' שהמתנה זו של שכיב מרע קיימת ואפילו עמד והדבר הזה דומה למי שהחזיק בקרקע מחמת שטר ונמצא בטל שהחזקה בטלה וכולי שאם בשעה שחלק להם נכסיו החזיקו בקרקע ודרו בה מיד שאז קנו אותה בחזק' וכו' עיין שם וק' דאפילו החזיקו בקרקע אם עמד חוזר ועיין בהסמ"ע סקט"ו והש"ך סק"א

י"ח המתנה בטלה וכולי כתב הש"ך אפילו הגיע המתנה לידו קודם שעמד ומ"ש הרשב"א בתשובות ר' בצלאל סימן ט"ו דהך דרב הונא דס"פ ג"פ מיירי שמסר המתנה ליד ההקדש וכולי רוצה לומר שמסרם להקדש שתהיה המתנה מהיום או כיון דבעיא דלא איפשטא היא אינו יכול לחזור להוציא מספק עיין שם וז"ל הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן רצ"ה וסלקא בתיקו דאיסורא ועוד מדאמר רב הונא בשלהי ג"פ שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפ' בידי וכו' ומכל מקום אני דעתי כדברי מי שפוסק להקל וההיא דרב הונא כשהקדיש כל נכסיו ומסרו לגזבר שאינו יכול