ערך השולחן חושן משפט חלק ג שכד

דאיכא מ"ד דה"ט דהעמידו מתנת שכ"מ על הדין דלא מהני להפקיע זכות אחריך משום דעשה שלא כדין ומה שהק' הרשב"א מ"ש דהעמידו על הדין בקצת שאינו יכו' ליתן במתנת שכיב מרע והוציאו בקצת שיכול למכור י"ל דדוקא מתנת שכיב מרע דתקנתא דרבנן היא והעמידו על דין תורה דלא תקנו להפקיע זכות אחריך באיסור אבל במכירה או במתנה בקנין דאורייתא יכול להפקיע זכות אחריך דאיסור דרבנן לא מפקיע קנין דאורייתא אבל מדברי הרשב"ץ חלק שלישי סימן ק"ץ משמע דגם באיסור דרבנן המתנה בטילה עיין שם אבל הרשב"א סבירא ליה דה"ט דמשום דלא חיילא מתנת שכיב מרע עד לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך ואפי' אם נתן בקנין דאורייתא לאחר מיתה אפשר לא עשה כלים מה"ט דכבר קדמו אחריך וכן כתב רשב"ם וז"ל ואם נתנו אותו ראשון במתנת שכיב מרע כגון דחמר מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום והשני מוציא א"נ כשהיה שכיב מרע נתנה דב' מתנות האלו שוות כדאמרי' לעיל איזה מתנה שהיא כמתנ' שכיב מרע וכו' עכ"ל הרי שכת' דמתנה דמהיום ולאחר מיתה נמי כמתנת שכיב מרע והשני מוציא מהמקבל ואף על גב דמהר"י ן' הרא"ש בתסו' כ' וז"ל דיש מי שר"ל דמתנה זו היא מתנת בריא והוי דאורייתא וא"א שאין הדבר כן חדא דמנ"ל דמתנה כה"ג דאורייתא דילמא לא קניא אלא מדרבנן ולא הויא דאורייתא כתבתיה בסימן רנ"ב עיין שם ואם כן אפשר דרשב"ם הכי ס"ל דמתנה זו דרבנן ולכך השני מוציא מידו

י"ד כתבו התוס' בגיטין דף ט' בד"ה ואינו חוזר בעבד וכו' ואם תאמר אמאי יצא ב"ח ומותר בב"ח הא מתנת שכיב מרע היא ולא קנה אלא לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה ויש לומר בדכתב לו מהיום א"נ אפילו סתמא דכיון דדעת שכיב מרע היא לשחררו דעתו שיקנה בשעה שראויה לשחרר דהיינו מחיים כ"ל והר' שמחת יום טוב סימן פ"ג הקשה דהא קיימא לן דדברי שכיב מרע ככתובי' וכמסורי' דמו ומתנתו מתנ' אף על גב דאין דעתו להקנות אלא לאחר מיתה וח"כ הכא נמי זוכה בעצמו ויוצא לחירות מדין מתנת שכי"מ כמו שזוכה בשאר נכסים ותי' דס"ל דהכא מיירי בכתב כל נכסיו בשטר גמור כבריא דאם לא כן כיון דמתנת שכ"מ אינה אלא מדרבנן דוקא גבי שאר נכסים ולקנות עצמו למעשה ידיו שלא יהא משועבד לרבו מהני דקיימ' לן הפקר בית דין הפקר ואפילו הכי אם עמד חוז' כדין מתנת שכיב מרע בכל נכסיו דאפי' קנו מידו חוז' דידוע שלא נתן אלא מחמת מיתה אבל לענין איסור להתירו בב"ח לא פקע בקנין דרבנן כדין המפקיר עבדו דקיי"ל דצריך גט שחרור כמו שכתבו התוספות והרא"ש בפרק השולח גבי קטן ולכך אם לא עמד יצא לחירות למעשה ידיו וצריך גט שחרור מיורשיו ואם עמד חוזר עש"ב ולפי זה נראה דמיירי בכת' כל נכסיו בשטר וקנין ליפות את כחו ולכך אם מת קנה העבד הנכסים ועצמו למעש' ידיו ואפילו הכי אם עמד חוזר דלא מהני ליה יפית כח אלא אם מת דבקנין בלא יפוי כח לא קנה וביפוי כח קנה אבל אם עמד לעולם חוזר אפילו היה הקנין ליפות את כחו ותירץ בדכתב לו מהיום ואפילו הכי אם עמד חוזר בנכסים דס"ל כמו שכת' הנ"י גבי כל שעמד חוזר וכו' בשם הריטב"א דאפילו שכי' מרע שנתן כל נכסיו מעכשיו הוי כאומר מעכשיו אם מתי ואם עמד חוזר אבל בלאו הכי אינו יכול לחזור עיין שם והכא נמי שכ' כל נכסיו לעבדו מהיום ועמד חוזר בנכסי' אבל אם מת קנה העבד אפילו חזר בנתים וכן כת' הריטב"א בחי' לגיטין דמיירי בכתב כל נכסיו במתנה בקנין ומעכשיו ואפילו הכי אם עמד חוזר דאומדן דעתא הוא דהאי דלא יהיב כל נכסיו על דעת שאם יקום שימות ברעב והרי היא כאלו התנה כן בפירוש עיין שם וכן מה כתי' עוד התוספות אפילו סתמא כיין דדעת השכי' מרע לשחררו דעתו שיקנה בשע' שראוייה לשחררו דהיינו מחיים נראה דה"נ קנה נכסים מחיים דכיון דאמר הכל בדביר אחד ל"ל דהנכסים נתן לאחר מיתה והגיף מחיים דאין דביר א' מתחלק לשנים וכיון דדעתו לשחררו מחיים בשעה שראוייה לשחררו הכי נמי הקנה לו שאר נכסים מחיים והוי כאומר מעכשיו אם מתי דאם עמד חיזר בנכסים ואיני חוזר בעבד וכי ה"ג כת' הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן נ"ד וזה ל' ראובן ושמעון היו מתעצמים בדין וכולי ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנים וידוע באמת שיפרע חלק בנין העיר ולא יתנצל מצד האסמכתא א"כ דוקא התנה וא"ל שבמחצי' התנה בדוקא ובמחצית באסמכתא דאין דבור א' מתחלק לשנים עיין שם וכן כ' במיוחסות סימן ח"י והביאו מרן הב"י סי' רי"ב ופסקו מור"ם שם דאם שייר לעצמו דיר' וגם לאיש אחר אמרי' ששייר לעצמו בעין יפה כן שייר לחבירו דודאי על ענין א' נתכוון עיין שם וכ"ש באדם א' דאמרי' כמו כהקנה לו גופו מחיים הכא נמי נכסיו דודאי על שעה א' נתכוון וכן ראיתי לה' בית דיד סי' קכ"ו שכת' דאם אמר חצי נכסים לראובן והחצי להקדש כיון דאמר הכל בדבור א' ל"ל דראובן דוקא לאחר מית' ולהקדש מחיים כמו שכת' בתשובו' הרשב"א שהביא מרן הב"י סימן נ"ד גבי האסמכתא ואין דבור אחד מתחלק לשנים והכא נמי אין דביר א' מתחלק לשנים אלא הכל הוא לאחר מיתה או הכל הוא מחיים ויש לספק מי נדחה מפני מי ונראה כיון דספק הוא אין מוציאין מהיורשים עיין שם ומדברי הרשב"א שכ' דאמרי' כמו ששייר לעצמו בעין יפה כן שייר לחבירו לכאורה נראה דה"נ אמרינן דכמו דגמר ונתן להקדש מחיים הכא נמי להדיוט והכ"נ כמו שהקנה לו גופו מחיים כן הקנה הנכסים וא"ל כמו שכתבו התוספות שם וז"ל ואם תאמר כיון דסתמא דדע' של שכיב מרע לחזיר בו אם יעמוד אמאי אינו חוזר בעבד ויש לומר דהכל תקנת חכמים היא מה שחוזר בנכסים גם מה שאינו חוזר בעבד דמסתמא דעתו כמו שיאמרו חכמים עכ"ל והכא נמי באומר חצי נכסי לפ' וחצי להקד' א"ל דדעתו כמו שיאמרו חכמים דלהדיוט דוקא לאח"מ וחוזר ולהקדש נתן מחיים דאינו חוזר דהא לא תקנת חכמים

ט"ו דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים וכו' כ' מהר"ם אלשיך סימן י"ב דדוקא במתנו' תקנו חכמים שאע"פי שהוא לאחר מיתה דבריו ככתובים וכמסורים מחיים וקונה מקבל למפרע אבל לגבי מכר לא והביאו הרב כנסת הגדולה אות י"ד עיין כם ודבריהם תמוהים דבבתרא דף קמ"ט מ"ל מכר כל נכסיו מהו אם עמד חוזר או לא ומסקינן דאם המעות בעצמם קיימים חוזר ואם הוציאם אינו יכול לחזור וכן פסקו הרמב"ם והטור ומרן בסימן זה דין ג' עיין שם ומשמע דאם לא עמד המכר קיים והוא הדין מצוה מחמת מיתה במקצת כדין שכיב מרע בכל נכסים וכן כת' הריב"ש סי' קמ"ה במי שהתנה דכשימכרנו ימכרנו לו דאמרי' דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו והרב משנה למלך בפ"ח מהלכו' זכייה כתב דצריך עיון בזה עיין שם:

ט"ז דין ב' אף על פי שקנו מידו וכו' כת' בש"מ