ערך השולחן חושן משפט חלק ג שכ

בהם והביאו ה' קהלת יעקב דק"ע סימן תקנ"ט ע"ש ולכאורה נראה שזה תלוי במחלוקת דהרשב"ש בתשובות סימן שס"א כ' דבהקדש אין צריך מעכשיו ואפילו אמר לאחר מיתה קנה וכ"כ הרשב"א באומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום ע"ש וכן כתב הרדב"ז חלק שלישי סימן תקכ"ג במי שהקדיש לאחר מיתה וז"ל וא"ת הרי לא הקדש אלא לאחר מיתה ובאות' שעה כבר הוא של יורש ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והוי כנתן לחבירו מתנה לאחר מיתה וכולי כיון דאמירה כמסירה הוי כאלו מסרו להקדש מחיים ושוב לא יוכל לחזור בו וכו' עיין שם וה"נ שכיב מרע אפי' לאחר מיתה קנה מה"ט שדבריו כמסורין וכאלו מסרו מחיים וכה"ג כתב המרדכי בפ' שור שנגח בשם ר"מ דאסמכתא קניא בהקדש דאמי' לגבוה כמסירה להדיוט היינו כמסירה המועלת בהדיוט וכן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו פי' כמסירה המועלת בכל מקום באיזה צד שמועיל והביאו מרן הב"י סי' ר"ז ע"ש הרי שהשוה דברי שכיב מרע כהקדש וכן כתב הטור בסי' רנ"ג סמ"ב וז"ל שכיב מרע שהיתה אשתו מעוברת ואמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וילדה זכר יטול מנה וכו' פי' רב אלפס והר"י הלוי דהא לא איירי אלא בשכיב מרע שדבריו ככתובים וכמסורים דמו אבל לא בבריא וכולי דהא אסמכתא היא אם ילדה קאמר וכולי עיין שם הרי דמהר"י הלוי ורב אלפס והטור ס"ל ג"כ דאסמכת' קניא בשכיב מרע משו' שדבריו כמסורי' מסירה גמורה וכן כתב הרמ"ה בפ' מי שמת סימן נ' עש"ב ואם כן אפילו אמר לאחר מיתה קנה מה"ט וכן משמע בהדיא מדברי מהר"ם בתשובות הקצרות סימן ר"ו שכת' דמצוה מחמת מיתה כגון שאמר אם מתי או לאחר מית' עיין שם ובהרשב"א בתשובות חלק שני סימן קכ"ח וה' בית דוד סימן קל"ב דקמ"ג כתב דעיקר מתנת שכ"מ היא לאחר מיתה עש"ב ונ"ל ראייה מדברי הרשב"א בתשו' הביאה מרן הבי' סימן רנ"ג ראובן שהיו לו ב' בנים א' גדול וא' קטן וכתב שהוא נותן לגדול מאתים זוז לאחר פטירתו וכולי מסתב' דאין לו אלא מאתים זוז או חלק ירושה שאם רצה האב ליתנה לו יותר על חלקו למה כתב לו מחמת ירושה וכולי וכתב מהרי"א סי' ש"ז דנראה מדבריו דטעמא דכתב מחמת ירושה וכולי וכתב מהרי"א סימן ש"ז דנראה מדבריו דטעמא דכתב מחמת ירושה הא לא"ה נוטל כתב זוז וחלק ירושתו והביאו ה' קהלת יעקב דקע"א סימן תקס"א עיין שם אלמא אע"ג דאמר לאחר פטירתו אם לא אמר מחמת ירושה נוטל במתנה מלבד ירושה וכן מצאתי להרשב"א בתשובות ח"ד סי' רל"ט עיין שם

ה' מתנת שכיב מרע וכו' כ' הרשב"א בתשו' חלק שני סימן קכ"ח וז"ל מ"ש שלא הזכיר במנוי האפטרופוס אלא נכסיו ותכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו כההיא ששנינו בנדרים בפרק השותפין קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או מכרם הרי זה מותר בזה דקדקת יפה וכולי ועוד נ"ל דלענין שכיב מרע שאמר נכסי אין אנו דנין בו כענין אוסר נכסיו ששכ"מ שצוה על נכסיו אומדן דעתא הוא שאינו מתכוון באומר נכסי בעודן נכסיו שא"כ בטלת דבריו לגמרי וכו' ועוד דהא קי"ל דמתנ' שכיב מרע אינה עד לאחר מית' ואם כן האומר נכסי לך לא אמר כלום שבשעה שחלה המתנה כבר יצאו הנכסים וכולי עיין שם משמע דס"ל דבריא שאמר נכסי לך היורשים מוציאין מיד המקבל ובר"פ הכותב בכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך דאמר רב אשי בנכסיך ולא בפירותיהם בנכסיך ולא לאח' מיתה כת' בס' א"ז בשם הרשב"א וז"ל תמיה לי מ"ש ממוכר או נותן נכסיו בעלמא דלא אמרי' הכי ומסתברא דנותן נכסיו כיון שאין לו זכות מוחלקי' בנכסיו כשהוא נותן נכסיו סתם הכל בכלל חבל האיש בנכסי אשתו יש לו זכות מוחלקים פעמים וכולי כשהוא נותן סתם אמרינן דלאו כולהו יהיב וכיון שכן לא יהיב אלא גוף הנכסים וכולי וכן נמי כיון דלא הוי חיים ומות בכלל אלא חד מנייהו טפי א"ל בל' כנוי נכסים בעוד שהם שלה דהיינו מחיים דתנן בפרק השותפים קונם ביתך וכולי ע"ש הרי דס"ל דנותן נכסיו סתם לא אמרי' הכי אלא דוקא בזכות האיש בנכסי אשתו וכן כ' בשם רש"י עיין שם והריטב"א שם כת' וז"ל דהתם הוא בנדרים משום דאמר רחמנא ככל היוצא מפיו יעשה אבל לגבי מו"מ ושעבוד ומו"מ של בני אדם אורחא דאינשי נכסיך אפילו מן הפירות ובאומר נכסי לפ' משמע בין הגוף ובין הפירות וכן כשאמר בנכסיך לאו למעוטי כשתמות אלא באומר בנכסיך דהשתא מיהא כיון דלא קאמר אלא דין ודברים וכולי עיין שם באורך הרי דלכ"ע דהתם דוקא דייקי' בנכסיך ולא לאח' מיתה אבל בעלמא לא ונראה דמתנת שכיב מרע אף על גב דלא חלה עד לאחר מיתה הרי אמרו דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו דקנה למפרע מחיים כשימות כמבואר בדברי התוספו' והרא"ש ספ"ק דגיטין עיין שם ואם כן אפי' נכסי לך בעודן נכסיו היינו דחלה המתנה מחיים לכשימות וגדולה מזו כתב הנ"י בפ' מי שמת גבי כל שעמד חוזר וכו' בשם הריטב"א דאפי' נתן כל נכסיו מעכשיו הו"ל כמעכשיו אם מתי עיין שם וכן כתב הר' יונה בס' א"ז לבתרא דקנ"ג דר"א ס"ל אין מתנת שכיב מרע קונה לאחר מיתה אלא כל מתנת שכיב מרע מהיו' היא וכיון דאזלינן בתר אומדנא כמו שפי' בה מהיום אם מתי דמי עיין שם וה"ה לרבנן כשפי' בה מהיום וא"כ הכא נמי דבנכסיך לך דהיינו בעודן נכסיו הוי כאומר מהיום אם מתי ושוב ראיתי לה' עדות ביעקב סימן ע' שהאריך בתשו' הרשב"א עיין שם באורך

ו' מתנת שכיב מרע וכו' צוואה בפני עדים קרובי' לנותן ורחוקים לבניו נחלקו הראשוני' אם כשרה היא או לא וכבר כתבתי בסימן נ"א סי"ב דין ה' עיין שם וכ' ה' המאירי בחי' לסנהדרין דכ"ח וז"ל ראיתי לקצת רבותי שאף הפסולים לא פסלו אלא כשנעשה כן דרך טעות שהיה חושב שכשרים הם אחר שהם רחוקים לבניו אבל אם נתברר שיודע היה בפסול אלא שכיון לצוות לפני קרובו שלא לפרסם את עניינו לזרים שלא להשביע את בניו כשרים ומדין דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו וכו' ואף הם ספרו לנו שמנהג קבוע היה בנרבונה להכשיר קרובים בצוואת שכ"מ מפני שאדם רוצה לעשות כן בצינעה עכ"ל ומהר"ם ן' חביב בתשו' בספר גו"ר כלל ה' סימן י"ג כ' דכל צוואה בפני עד א' או בפני עדים קרובים אפילו מודה היורש שהוא מאמין לעד שכך צוה מורישו טעני' ליורשי' דהשכ"מ לא גמר בלבו לתת אותה מתנה כיון דלא היו שם שני עדים כשרים שמא צוה כן כמשחק ומהתל או שלא להשביע את בניו וה' המחבר חלק עליו וכבר כתבתי בסימן נ"א דאם מודה חייב עש"ב וכן הסכים ה' כרם שלמה סימן ה' וכ"כ מהרשד"ם, חא"ה סימן ל"ג עיין שם וכן מבואר בתשובות הריב"ש סימן תנ"ב וז"ל ואע"ג דבצוואת שכ"מ לא בעי' עדים דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו זהו כל שהיורשים מודים שכך צוה השכ"מ אבל כיון