ערך השולחן חושן משפט חלק ג שיט

חי"ד סימן רס"ז אות ל' עיין שם אבל הריטב"א בחיד' לקידושין ד' ס"ה גבי זה עבדי וזו אשתי וזו חבילתי וכו' כת' וז"ל ואלו כשקבלה הגט טענה אין בעלי הוא מיהו החבילה שלי שנתנוה לי ע"מ שאין לו זכות בה מהימנה לזכות בחלקה מגו דאי בעי אמרה עבדי הוא והחבילה שלי מה שאין כן מאשה דעלמא שבאה עם בעלה וידע לנו שהיא בעלה שכל שנמצא ברשותה או בתורת נ"מ ואינה יכולה לטעון שנתנו לה על מנת וכולי אבל בהא דשמעתין שאין ידוע לנו שהוא בעלה מהימנה במגו ואפ' דה"ה באשה שתחת בעלה דמהימנה בכך כל דאית לה מגו כגון דליכא ראייה וכולי מיהו לגבי דידהו אם קבל אחד מהם גט מחבירו שלא בהכרח בית דין הוי הודא' שהוא עבדו ואין לו בחבילה כלום דכיון דגופו קנוי לרבו כל מה שהוא שלו בחזקת רבו כמו שגופו בחזק' רבו ואין לו שום חזקה בנכסים שברשותו בשום מגו ואינו יכול לו' שנתנו לי על מנת שאין לרבו רשות בהם עד שיבי' ראיה לדבריו כי הוא המוציא מחבירו עליו הראיה וזה מבואר עכ"ל הרי דס"ל דאשה נאמנת לומר שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בהם במגו אבל העבד אפי' אין ידוע לנו שהוא עבדו אלא על פה הודאתו אינו נאמן לו' נתנו לי אחרים על מנת שאין לרבו רשות אפילו במגו דלהד"ם והפה שאסר וכו' דכיון דגופו קנוי לרבו בחזקת רבי והוא המוציא עליו הראייה ולכאורה נראה משום דמגו להוציא לא אמרי' אפי' במגו אלים דאי בעי שתיק והפה שאס' וכו' כמו שהוכחתי בסימן פ"ב אבל למ"ד דאמרינן מגו אפילו להוציא הכא נמי נאמן העבד במגו דאף על גב דהוי בחזקת רבו והמוציא מחבירו עליו הראייה אמרינן מגו אפילו להוציא אך קשה דהרי הריטב"א סבירא ליה דאמרי' מגו אפילו להוציא כמ"ש בפרק ב' דכתובות גבי הכא אין שור שחוט לפניך וכו' וזה ל' ויש ללמוד מכאן דאמרי' מגו אפילו לאפוקי ממונא וכו' ומכל מקום עיק' הדין כך הוא מקובל בידינו מרבי' הגדול הרמב"ן דאמרי' מגו אפילו לאפוקי ממונא ע"ש ואם כן הכ"נ אמאי אין העבד נאמן במגו

ח' כתב מהרש"ך חלק שני סימן קס"ו על אשה שנפלה לה ירושה מאמה קרקעות ומטלטלין ואמרה שהמטלטלין נתנה אמה לבתה במתנה דאפי' למ"ד דנאמנת לומר נתנו לי במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אינה נאמנת לומר שאמה נתנה לבתה במגו דנתנה לי ע"מ שאין לבעלי רשות דהוי כמגו במקום עדי' דקול יוציא למתנה ואנן סהדי דלא נתנה אמה לבתה מדלא יצא הקול עיין שם ונראה דאע"ג דמתנה לא שכיחא היא כמ"ש התוספות במציעא דף ע' בד"ה אתא וכו' דמתנ' לא שכיחא ולא טעני' ליורשים אע"פ שאביהם היה נאמן וכן כתבו התוספות והרא"ש בפ' הכותב עיין שם וכ"כ הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קצ"ג ע"ש ואפילו מתנה שכיחא היא מ"מ מתנה דע"מ שאין לבעלי רשות ודאי לא שכיחא שהרי הרמב"ם סבירא ליה דאינה נאמנת לומר כן ואם כן גם הרשב"א דס"ל דנאמנת טענה גרועה היא מכל מקום הרי הרשב"א בתשובות ח"ג סימן שס"ט הוכיח דאמרי' מגו אפילו בטענה דלא שכיחא עש"ב ואם כן ה"נ נאמנת לומר שאמה נתנה לבתה במגו דנתנה לי ע"מ שאין לבעלי רשות אבל משום דקול יוציא למתנה הו"ל כמגו במקום עדים אבל הרשב"א בתשובות סימן אלף ע"ב כ' על אלמנה שתפסה מטלטלין וטענה שבעלי נתנם לי דאם אין העדים שהיו של בעלה או שאין עדי' שישנו תחת ידו נאמנת משום מגו דאי בעיא אמרה לא היו של בעלי מעולם או לא באו לידו מעולם ואפי' ראו אותם תחת ידה יכולה לומר החזרתים וכל שיש לה מגו נאמנת עכ"ל וכן כתב הרדב"ז חלק שלישי סימן תפ"ג דנאמנ' לו' אבי נתנם לי ע"מ שאין לבעלי רשות במגו הרשב"א בתשובות ע"ש: סימן ר"ן

א' דין א' מתנת ש"מ וכולי וקונה לכשימות למפרע משעת נתינה בלא קנין הטור ומה שהקש' מרן הב"י דמתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה כבר כתב הרמ"ע סי' נ' דלק"מ שהרי אמרו דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורי' דמו ועכ"ל דקנה למפרע לכשימו' ואם עמד חוזר עיין שם וכן מבואר בתוספות והרא"ש ספ"ק דגיטין דלא קנה אלא לאחר מיתת הנותן מיהו לכשימות קנה למפרע משעת נתינה ואמירה משום דהוי כמסורים מאותה שעה עיין שם ועיין בהב"ח וה' בית דוד סימן קל"ב

ב' אפי' לא דבר השכ"מ אלא ששאלו לו אם רוצה ליתן מנה ואמר הן מתנתו מתנה ה' לחם רב סימן ר"ו והביאו הכנה"ג עיין שם, וכ"כ מהריט"ץ סימן ח' עיין שם וכן כתבו התוספות בקידושין דע"ח ע"ב בד"ה ל"ץ וכולי בס"ד עיין שם וכן כתב בתשו' הגאוני' שער ג' סימן א' והביא ראייה מההיא דנכסיך למאן וכולי עיין שם וכן פסק ה' בית יהודה סימן י"ג בטענה ג' ולא זכר דבריהם עיין שם וכן כתב מרן בתשובות בס' אבקת רוכל סימן נ"ג בשכ"מ שאמר יש לבחור זה בנכסי כו"ך וא"ל שמעון מי הוא הבחור לוי והשיב הן הוי כאומר מתחלה שיש ללוי מההיא דנכסיך למאן וכו' עיין שם והרשב"א בתשובות הביאה מרן הב"י בא"ה סי' צ"ו כתב וז"ל אלמנה שנשתתקה ובאה לנבות כתובתה וצריכה שבועה ונבדקה והיא רומזת וכו' אם שומעת אע"פ שאינה מדברת כפקחת בכל הדברים וכו' ולא שנלך אחר רמיזותה אלא הרכנת הראש דהרכנת הרא"ש כדבור וכדג' בירושלמי וכולי ומכל מקום כל שצריכה שבועה ואינה מדברת איך תשבע שאפילו בדקנוה ושאלנוה אם נטלה כלום והרכינה בראשה שלא נטלה והשביעוה מפי אחרי' שמא לא נתכוונה בהרכנת הראש לאמת להפכו כל שאינה מוציאה מפיה וכו' עש"ב הרי דהרכנת הרא"ש הוי כדבור

ג' בשכ"מ אין דין אסמכתא מרדכי וכולי ונ"ל ראייה ממתני' בפ' מי שמת אם ילדה אשתי זכר וכולי ויש לדחות הרב כנה"ג אות י"ח ע"ש ולא זכר מ"ש הטור בסי' רנ"ג וז"ל שכיב מרע שהיתה אשתו מעוברת ואמר אם תלד אכתי זכר וכולי פי' רב אלפס והר"י הלוי דהא לא איירי אלא בשכ"מ שדבריו ככתובי' וכמסורים דמו אבל לא בבריא וכו' דהא אסמכת' היא אם ילדה קאמר עיין שם אבל הרשב"א בתשובות סימן תתקל"ג והביאו מרן הב"י סימן ר"ז כתב דמתני' מיירי אפילו בבריא ולא אסמכתא במתנה ע"ש הטעם וכן כתב הריטב"א והנ"י בחי' לנדרי' דכ"ז בשם הרשב"א והרא"ה והסכי' עמהם וכן כ' הר"ן בשיטה מקו' לבתר דקס"ח בשם הרב יונה והסכים עמו עיין שם ועיין בב"י סימן ר"י

ד' מתנת שכיב מרע וכו' צוואת שכיב מרע שכתוב בה צוה שלאחר פטירתו תנו לפ' כו"ך כתב ה' כרם שלמה סימן ע"ג דאין מתנה זו קיימת כיון שמיד לאחר פטירתו נפלו הנכסים לפני היורשים וזכו