ערך השולחן חושן משפט חלק ג שיח

כ' דנראה לכאורה דכיון דהגוף שלה ואיכא לספוקי אם זכה הבעל בפירות חשיבה האשה מוחזקת ועל הבעל להבי' ראיה ויש סעד לזה מדתנן בפרק מ"ש נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' נכסים בחזקת וכו' עיין שם וכבר כתבו התוספות שם בד"ה ובה"א וכולי וז"ל וקשה לר"י מ"ש דהכא אמרי' נכסים בחזקתם ומפרש בגמרא בחזקת יורשי האשה ואלו בסיפא תנן נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ואמאי הוה ליה למימר בחזקת יורשי האם ותירץ דהאי תנא סבירא ליה ירושת הבעל דרבנן ולכך לא הוי אלא בחזקת יורשי האשה וכו' עי"ש אלמא משום דירושת הבעל דרבנן מוקמי' הנכסים בחזקת יורשי האשה והכא נמי הנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה לא בחייה ולא במותה דאינו יורשה מיהו הא ליתא דהא קיימא לן התם כבר קפרא דנכסי צאן ברזל יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האשה כמו שפסק הרמב"ם בהלכות נחלות אלמא אפילו ירושת הבעל דרבנן בספק יחלוקו וכבר כ' הרמב"ם בפ' כ"ג מהלכות אישות ובפ' ו' מהלכות נחלות ירושת הבעל אף ע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואין התנאי מועיל בה וכו' עיין שם במ"מ וכן כ' בסיף פ' י"א מהל' שמיטה דעשו לה חיזוק ואינו מחזיר ביובל עיין שם ואם כן נר' דהוי כספק בירושה דאורייתא וכן כ' מהרשד"ם סי' קנ"ד דבכל ספק שיפול הבעל מוחז' דדינו כדאורייתא עי שם וכבר מהרח"ש חזר וכת' דאדרבה א"ל כיון דעל הסתם כל נכסי האשה יש לבעל זכות בפירות ואם מתה יורש' אם כן הבא להוציא זכות הבעל מספ' עליו להביא ראיה שהרי כת' הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות אישות וז"ל אם מצאו מעות או מטלטלין ביד האשה וכו' אם אמרה על מנת כן נתנו לי שלא יהא לבעלי רשות וכו' עליה להבי' ראייה שכל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירות עד שתביא ראייה הרי אף על גב דהיא טוענת בריא אמרי' דעל הסתם בחזקת הבעל הם עיין שם ונ"ל דהנותן מתנה לאשה ע"מ שאין בעלה יורשה לא מהני תנאו אבל לגבי הפירות נראה דמהני התנאי שאין הבעל אוכל פירות כדאמרי' בריש פרק אף על פי דלא עשו חיזוק בפירות ובריש פרק הכותב אמרי' דעשו חיזוק בירושת הבעל משום דירושה שכיחא ופירות לא שכיחא וכמו שכתבו התוספו' בד"ה וקסבר וכו' עיין שם ואם כן בירושה התנאי בטל אבל בפירות תנאו קיים והכא נמי בספקא דדינא ופלוגתא דרבוותא בירושה דבעל אף ע"ג דהיא דרבנן הוי כספק דאורייתא אבל לגבי הפירות הוי ס' דרבנן והרב פני משה ח"א סימן ע' כ' באחד שנתן קרקע לשמעון בתנאי שיתן ללוי מפירות קרקע אלף לבני' ויש ס' אם חייב ליתן בכל שנה או בפעם א' כת' כיון דגוף הקרקע זכה בו ואין הס' אלא בפירות אם כן על המקבל להביא ראייה על הפירות כההיא דאילן הסמוך לעיר דס' קדם זה או זה קוצץ ואינו נותן דמים משום דלקציצה קאי וכל טענותם על עסקי דמים אמרי' הביא ראייה וטול והכא נמי דעל כל פנים זכה בקרקע והס' אינו אלא בפירות עיין שם ואם כן נראה כיון דהגוף של אשה וספק אם זכה הבעל בפירות או לא עליו להביא ראייה ובגיטין די"ז אמרינן מכל מקום תקנו זמן בגיטין ר"ל אמר משום פירות ופירש"י אם ימכור הבעל בפירו' נ"מ שלה תגבם ואם לא יהא בו זמן יהיה מוכר והולך וכשתובע לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי עיין שם נר' דהתם כיון שכבר זכה הבעל בפירות והם בחזקתו והיא שבאה להוציא ממנו עליה להבי' ראיה אבל בפירות (אמר המגיהעד כאן מצאתי והדבר מבואר)

ה' כתב הרב לחם רב סימן רכ"א דמה שקנה עבד קנה רבו היינו אפילו הנכסים שקנה קודם שהיה עבדו עיין שם

ו' והבעל לא קנה אלא הפירות וכולי הבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירו' כדאיתא בפ' ח"ה אבל הרב שנתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל כן כתבו התוספו' והרא"ש והרשב"א והריטב"א והר"ן בפ"ק דקידושין עיין שם וכ' מהר"י הלוי בתשובו' בספר גו"ר חח"מ כלל ה' סימן ג' דמתנה לאשתו לא קנתה הגוף אלא הפירות בחייו והגוף לאחר מיתה וכ"כ מהר"י פ'ראג'י בתשו' שם סימן ו' דגרועה היא ממתנ' דמהיום ולאחר מיתה עיין שם באורך אבל הרב המחבר ומהר"י חבילייו כ' דקנתה הגיף מהיום קנין גמור והיא עדיפא מנכסי מלוג אלא שאינה יכולה למכור וליתן בחיי בעלה וכן הוכיחו רבני ארץ ישראל בתשו' שם סימן ט' עיין שם באורך וכן ראיתי להרשב"א בתשוב' ח"ב סימן שצ"ט על בעל שנתן קרקע לאשתו ומכרו בלא דעת אשתו שכת' וז"ל שאם נתן לה מתנה גמורה כבר אמרו הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות וה"ז מבטל' המכר מעתה וכו' מחמת שהבעל מכר קרקע שלה שהוא קנוי לה יותר מנכסי מלוג שהבעל אוכל פירות וזה אין הבעל אוכל פירות וכו' עכ"ל וכן כ' הרי"ף בתשו' סי' ט' שהוא שלה גוף ופירות מהיום עיין שם והרשב"ש בתשו' סימן ג' על אחד שנתן קרקע לאשתו והתנה עליה שלא תמכור שלא ברשותו כ' וז"ל ומה שהתנה עליה כך אפי' לא התנה הדין היה כך שלא תמכור בנכסי מלוג אלא ברצונו ואף על פי שהמתנה הזאת אין הבעל אוכל פירו' ובכ"מ יש לו פירות וכו' עיין שם הרי דסביר"ל דמתנת הבעל לאשתו עדיף מנכסי מלוג שלה ואפילו הכי לא תוכ' למכור בחיי הבעל בלא רשותו אבל רבני א"י בתשו' כ' דאם עברה ומכרה מכרה קיים כל ימי חייה אפי' לדעת ר"ת ודוקא אם מתה מכרה בטל וכן כ' הרמב"ן בפר' ח"ה בשם ר"ת וכן כ' מהרש"ח בביאורו סימן ט"ל עי' שם באורך וכן מצאתי להרמ"ה בתשובו' סימן רצ"ז וז"ל תדע דהא קיימא לן המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירו' במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכיון דאין הבעל אוכל פירות שמע מינה דאם מכרה או נתנה קיי' דהא איסתלק מהאי ארעא לגמרי דאפי' כנכסי מלוג נמי לא חשבי' ליה לגביה דאם כן אמאי אינו אוכל פירות ועוד דלא קיימ"ל דזכותיה דבעל לענין פירות אלים טפי מדיניה לאפוקי מהלוקח דהא גבי הכותב לאשתו דין ודברי' אם מכרה ונתנה קיים ואפילו הכי כל זמן שלא מכרה ונתנה הבעל אוכל פירות כדקתני בהדיא בר"פ הכותב והכא גבי הנותן שדה לחבירו כיון דאין הבעל אוכל פירות כל שכן דאם מכרה ונתנה קיים וכו' עכ"ל ולפ"ז נראה דאם התנה עליה שלא תמכור מהני התנאי

ז' כתב הרמב"ם בפ' כ"ב מה' אישות דאם אמרה נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אלא אעשה בהם כל מה שארצה עליה להביא ראיה שכל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו עד שתביא ראייה וכת' המ"מ שכן דעת הרמב"ן ויש חולקין וסביר"ל דהיא נאמנת וזה דעת הרשב"א עיין שם וכתב מהראד"ב בתשוב' סימן רכ"א דהוא הדין בעבד ואם כן אם העבד אמר נתנו לי ע"מ שאצא לחירות הוי פלוגת' דרבוותא ומספק אין מוציאין מידו והביאו הרב כנה"ג