ערך השולחן חושן משפט חלק ג שטו

וכולי דא"ל דמיירי בבריא כפירשב"ם וכבר תמה עליו מהר"י הלוי סי' ס"ט שהרי הרמב"ם ס"ל דבבריא שחלק נכסיו ליורשיו בל' ירושה לא אמר כלים ואם כן ליכא לאוקמא בבריא דא"כ אמאי קנו אחריהם תחתיהם וכת' וא"ל דמשכחת לה בבריא והא דזכו הנך אחרים בלשון ירושה הוא משום ל' מתנה שהזכיר בתחלה דהיינו תנו שקל דקי"ל תכ"ד מהני ל' מתנה אפי' בשני שדות ושני בני אדם הא ליתא דאם כן מאי דחי' וכולי ע"ש הרי דפשיטא למהריב"ל ומהר"י הלוי דאפילו בבריא מהני ל' מתנה לל' ירושה וכן ראיתי למהר"ם מינץ סימן ס"ו בשאלה שנייה והמבי"ט חלק שלישי סימן ב' ומהרשד"ם סימן שי"ג ומהרש"ך חלק ד' סימן צ"ד ומהראד"ב בס' לחם רב סי' מ' וה' פני משה סי' ל"ד דמיירי במתנת בריא וס"ל דל' מתנה מהני ללשון ירושה עיין שם ואלו ראה דברי הרמ"ה ור' יונה היו חוזרים ולדבריהם ניחא דלמאי דס"ד דרב שכת נמי ע"כ מיירי בשכ"מ דאלו בבריא לא מהני ל' מתנה לל' ירושה וא"כ בנ"ד המתנ' בטלה דתהיה לא הוי ל' מתנה בבריא וגם לשון מתנה שאמר לאשה לא מהני לבניה אחריה וכמ"ש

וראיתי לה' משאת משה חלק שני סימן כ"ג שכת' במתנת בריא שכתוב בה ויחלוקו חתני ובני חלק כחלק וכו' דמתנה בטלה מטעם דכייל לבנו וחתנו בחדא מחתא וכיון דלבנו בל' ירושה קאמר ה"נ לחתנו בירושה קאמר דאי הא כדאיתא וכולי הו"ל לפרש ואם נאמר דבמתנה קאמר לתרווייהו הא אין אדם מקנה לבנו שלא היה בעולם כלל עיין שם ונעלם ממנו דברי מהר"י והרשב"ץ שכת' דאפילו אמר בדבור א' לבנו ולבתו לשון מתנה פלגי' דבוריה ומפרשינן ליה לבנו ל' ירושה ולבתו לשון מתנה עיין שם והכא נמי אמרינן דבדבור א' אמר יחלוקו בנו וחתנו לבנו הוי ל' ירושה ולחתנו ל' מתנה כדינו וכן הוכיח רמ"א בתשו' סימן ע"ח עיין שם ועוד נעלם ממנו מ"ש הטור סימן רנ"ג בשם הרמ"ה דיחלוק פ' בנכסי לא מהני בבריא ודברי הרמ"ה בפרק המוכר את הבית סימן כ"ג ובפרק י"נ סימן צ"ד עיין שם וכן כת' בתשוב' הביאו מהר"ב אשכנזי סימן י"ח עיין שם ואם כן בלא"ה לא קנה חתנו (א"ה עכ"מ)

ועוד יש לפקפק בעיקר המתנה שלא נתן לאשה גוף הקרקע אלא לפירות מהיום ולאחר מיתה דהא בסתם מהיום ולאתר מיתה הטעם דלא חיישינן לחזרה משו' דא"ל דה"ק הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה ואם כן הכא שלא נתן אלא הפירות חיישי' לחזרה וכן מצאתי למהר"ב אשכנזי בתשו' סי' ט"ו דנ"ב שפסק כן דאפילו אמר מעכשיו לאחר מיתה כיון דלא נתנה לאחר מיתה אלא הפירו' ס' הוי ואין ס' מוציא מידי ודאי ע"ש והכנה"ג בסי' רנ"א אות ג' ואות ז' במתנה שכתוב בהגוף ופירו' מהיום ולאחר מיתה דהוי חזרה וכן כתב הרב פני משה חלק שני סימן צ"א והרב כנסת הגדולה ריש סי' רנ"ח הביא תשו' בכ"י אלא שהם קיימו המתנה ממ"ש בשטר אחר כך שהכל נתן מעכשיו במתנת בריא בעין יפה והכל הולך אחר התחתון עיין שם אבל בנ"ד דגם בסוף כת' ומעו"מ תלך האשה ותזכה בפירות החזקה מהיום ולאחר מיתה וכו' הוי חזרה אבל הרב בני אהרן סי' ק"ט כ' שם דהוי כמו בחיים ובמות שהוא מעתה ועד עולם והסכי' עמו מהרש"א בסימן ק"י וכתב עוד דכיון שאמר מחיים ולא מהיום ר"ל מחיים אם לא אחזור בי ואפילו נאמר דמחיים הוי כמו באומ' מהיו' נר' דלא חזר אלא מהפירו' עיין שם ונ"ל ראייה מדברי הרשב"א בתשוב' סימן אלף קנ"ט שכתב וז"ל גם מה שטען כי מ"ש בשטר המתנה ואני מודה שאני נותן לו זה בלב שלם כשיחזור לי המלך הוי חזרה וכו' וכאותה ששנינו בקידושין פ' האומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום וכו' רב אמר מקודשת ואינה מקודש' לעולם וכו' משו' דמספק"ל אי תנאה הוי אי חזרה הוי ואפ"ה אם לא בא אחר וקדש' לכ"ע מקודשת לראשון וא"א דכל שהוא חוזר הרי הוא כאלו א"ל מעכשיו אלא לאחר ל' יום אקדשך ואפילו לא בא אתר וקדשה נמי אינה מקוד' גמורה אליבא דרב דמספק"ל בחזרה אלא ודאי טענת יהודה דברי הבאי הם וכיון שכן אף כשתמ"ל דחזרה היא אינה חזרה גמורה היא אלא לגבי פירות (א"ה עכ"מ והשאר חסר וקרוע) אבל אם אמר גוף ופירות מהיום ולאחר מיתה לכ"ע חיישי' לחזרה ודלא כהר' שמחת יום טוב סימן כ"ט דק"ט ע"ב שכתב בשטר דלא שייך לפ' הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי ע"ש דהא במהיום ולאחר מיתה גוף ופירו' מבוא' מדברי האחרוני' שכתבתי דלא אמרי' דהוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי גם מהרימ"ט חלק ראשון סימן מ"ו כ' בשם מהר"ש עטיקש במי שאמר מעכשיו לאחר מיתה בלא וי"ו דהוי חזרה ולא אמרינן זמנו של שטר מוכיח וחלק עליו הרב עיין שם ואמאי לא אמרי' כיון דאמר מעכשיו הוי זמנו שטר מוכיח דהוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי וכן מוכח מדברי הרשב"א בתשוב' סימן תקס"ג ופסקו רמ"א סימן רנ"ז שכ' דמקדיש שדהו מהיום ולאח' מיתה לא קדש כלל משום דא"א לפרש גוף מהיו' ופירות לאח' מיתה דהוי אוכל פירות משל הקדש עיין שם ולא אמרי' דהוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי ועיין במהרימ"ט ח"מ סימן נ"ו וכל שכן כשלא אמר מהיום דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח וכן כתב מהר"ב אשכנזי בתשו' שם דאפי' אמר מעכשיו לאחר מיתה כיון דא"א לפרש הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה בטלה וכל שכן דלא מהני זמנו של שטר עיין שם ושוב מצאתי להרשב"א בתשוב' חלק שלישי סימן קי"ז ברחל שנתנה במתנה מהיו' ולאח' מיתה בתים ללאה אחותה על תנאי שלא יהא רשות בידה ליתן ולא למכור ולא לשעבד אלא שתזכה בה דינה בת לאה לאחר פטירת רחל ולאה מיד דמבוא' שם דלא נתנה ללאה אלא פירות לבד כל ימי חייה ולא נתנה בגוף הקרקע כלום ואפ"ה המתנה קיימת ולא אמרי' כיון דלא נתנה אלא הפירות דא"א לפרש הגוף מהיום ופירו' לאח' מיתה חיישינן לחזרה (א"ה עכ"מ)

כ"ו שכיב מרע שצוה ואמר אני נותן לבתי ה' מאו' זהובים ויהיו לנישואין וכו' כת' הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שט"ו מסתברא אפילו שאמר תנו מנה לפ' לנישואין נותנין לה מיד שהרי לא קבע זמן לנתינת' שגלה דעתו שהוא נותן לה כדי שתנשא בהם לבעל והרי זה כאומר תנו מנה לפל' למזונות שאין אומרים יתנו לו היורשים מזונות בכל יום ויום מזונות לבקר ומזונו' לערב אלא נותנין לו למזונות והוא מתפרנס ע"י עצמו ואפילו עמדה והוציאה אותם לדברים אחרים שלא לנישואין מה שעשתה קיים וכו' עיין שם

כ"ז כתב הרשב"ש סימן קע"ג בשטר שכ' בו ואגב קרקע נתתי לו כל אשר לי בין כסף בין זהב בין שאר מטלטלין וכו' וז"ל והחוב אינן בכלל המתנה לפי שהחוב אינו נקנה באגב ולא בק"ס אלא במעמד ג' אם הוא בשטר או בעל פה ואם הוא בשטר נקנה