ערך השולחן חושן משפט חלק ג שיד

שאמר לא' שהרי כתב מהרי"ל בתשובות הביאו מרן הב"י סימן רכ"ג וז"ל אע"ג דמפרשינן לה לגביה בן ל' ירושה נלע"ד דפלגי' דיבוריה ומפרשי' לה לגבי בריא בל' מתנה וכולי כי היכי דאמרינן בנו ואשתו ואחר בנו ואשתו משו' אפטרופוס ואחר משום מתנה הכא נמי הכא עיין שם וכן כתב הכנה"ג סימן רפ"א אות מ"ג בשם הרשב"ץ דהיכא דמהני בל' מתנה ה"ה אם נתן בל' מתנה לאתר וליורש מהני ודברי הרשב"ץ הם בתשובות חלק שני סי' רנ"ז וז"ל ואעפ"י בדיבור א' אמר לבנו ולבתו ל' מתנה דייני' לבנו לשון ירושה כדינה ולבתו לשון מתנה כדינה עיין שם אלמא אפילו אמר בדבו' א' לבנו ולבתו לשון מתנה פלגי' דיבוריה ומפרשי' לבנו לשון ירושה ולבתו ל' מתנה וכ"ש ל' נכסי לך שאמר לא' דלא הוי כאלו אמר לשני מתנה ממש אלא כאלו אמר נכסי לך וגבי יורש הוי ירושה וז"ל הרמ"ה שם סימן קכ"ח וה"ה אם אין הא' ראוי ליורשו והיה השני ראוי ליורשו בין שהיה הג' ראוי ליורשו בין שלא היה ראוי ליורשו אין לשלישי במקום שני כלום שאין ל' מתנה אלא ל' ירושה וירושה אין לה הפסק עיין שם הרי שכ' דאם הא' אינו ראוי ליורשו והשני ראוי ליורשו לא מהני ליה לשון מתנה דא' לשני ואין לו הפסק והוא סבירא ליה בסי' קכ"ו דבל' מתנה יש לירושה הפסק עיין שם אבל ל' מתנה ממש שאמר לא' מהני לשני אפילו ראוי ליורשו למ"ד דבל' מתנה יש לה הפסק אבל לדידן דאפי' ל' מתנה ממש ליורש הוי ירושה לא מהני ל' מתנה דא' לשני אם היה ראוי ליורשו וכן כתב מהרי"א סימן קכ"ה הביאו ה' כנה"ג סי' רפ"א אות ס"א ע"ש ולכאורה נראה דה"ד בשכ"מ אבל מתנת בריא אפילו השני ראוי ליורשו מהני ל' מתנה של א' לשני שהרי כתב רשב"ם דקל"ג וז"ל ואם לאו דאינו ראוי ליורשו בע"כ נכסי נתונים לפ' קאמר דאין אדם מוציא דברים בטלים מפיו ולמתנה אכוון ולא לירושה ולכך נוטלה משום מתנה עיין שם וכן כתב מהרי"א בסי' קכ"ה טעם זה דמשום דאין אדם מוצא דבריו לבטלה ולכך דייני' ליה לשון מתנה דא' גם לשני ע"ש ואם כן במתנת בריא דלא מהני ל' ירושה אמרינן דלשון מתנה של א' מהני לשני מה"ט דאין אדם מוציא דבריו לבטל' דהא גבי נכסי לך ואחריך לפ' בשכ"מ הוי לשון ירושה ואין לה הפסק ובבריא הוי ל' מתנה מה"ט דאין דבריו קיימין בירושה כמבואר בסימן זה וה' כנה"ג בסי' רנ"ג הגב"י אות י"ג צדד דבשכ"מ לכ"ע אין אדם מוציא דבריו לבטלה דלא עדיף שכ"מ עיין שם וכן הסכים ה' ברכי יוסף בי"ד סימן רנ"ח דף למ"ד ול"א והביא קצת ראייה לדבר עש"ב

והרב קהלת יעקב בקו' מדות חכמים דקפ"ה הוכיח מפי' רשב"ם דאע"ג דקי"ל כרבנן דאדם מוציא דבריו לבטלה ה"ד בבריא אבל בשכ"מ לכ"ע אין אדם מוציא דבריו לבטלה דומיא דאמרי' אין אדם משטה בשעת מיתה עיין שם ולא זכרו מ"ש הרמב"ם ומרן גבי נכסי לך ואחריך לפ' דאפילו ליורש הוי ל' נותנה בבריא משו' דאין אדם מוציא דבריו לבטלה עכ"ל כמ"ש מהראנ"ח דכל שיכול לפרש דברי אדם בלשון המועיל וכ"ש כשקנו מידו אפילו רבנן מודו דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכן כתב ה' כנה"ג שם שאפשר שזהו דעת המ"מ והריב"ש ומהר"י אלגאזי שם הביא ראיה

ובזה ניחא מה שהק' ה' כנה"ג בסימן רפ"א על מהרי"א דבסי' רנ"ג כ' דאפי' בשני ראוי ליורשו ל' מתנה של א' מהני לשני עיין שם דלק"מ דשם מיירי בקנין דלא מהני לשון ירושה לכך אמרינן דלשון מתנה של א' מהני לשני מטעם דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולא אמר בסימן קכ"ה אלא כשמועיל לו ל' ירושה מיהו מ"ש עוד מהרי"א וז"ל וא"ת נימא איפכא שכוונתו היתה לל' מתנה כיון שאמר אח"ך שאחר פטירתה הזרע שיתנו ללאה ולאחרים עמה כו"ך ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם לל' ירושה נתכוון אין בדבריו כלום דאין לירושה הפסק וי"ל דלא מהני ל' מתנה הא' גם לשני אלא בתכ"ד אבל לאחר כדי דבור לא וכולי עיין שם ק' דאם כן גבי נכסי לך ואתריך לפלוני אם א' ראוי ליורשו אמאי המרי' דהוי ל' ירושה ואין לשני כלום נימא דל' מתנה הוא כדי לקיים דברי המת שאמר תכ"ד ואחריך לפלוני אלא ודאי דליורש מסתמא אמרי' בירושה נתן לו אפילו לבטל דבריו שאמר ואחריך לפלוני וכבר כתבתי דברי הרמ"ה דס"ל דאפילו אין הא' ראוי ליורשו דהוי ל' מתנה אם השני ראוי ליורשו אין לשלישי במקום שני כלום ומ"מ נראה לכאורה דבמתנת בריא אפילו השני ראוי ליורשו מהני ל' מתנה של א' לשני משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דל' ירושה לא מהני אמרינן דהוי ל' מתנה כמ"ש

אבל מצאתי להרמ"ה פ' י"נ סימן קל"ו שכת' דבריא לא מהני לשון מתנה דחד לל' ירושה דאידך וכן כת' בפ' מי שמת סימן צ"ד וז"ל וכ"ש לזה במתנה ולזה בירושה דלא מהני לשון מתנה דהאי לשוויי ללשון ירושה דאידך ל' מתנה דהא גבי אגב דכולה חדא הקנאה היא ולא סגי להו למטלטל' בלשון הקנאה דא"ל גבי קרקע עד דאמר ליה נמי ל' הקנאה גבי מטלטלין דמקני ליה אגבה וכל שכן משדה לשדה ומגברא לגברא דלא מהני וכן כת' בסימן קכ"ד וז"ל ואי אמר ליה ל' ירושה לחד ל' מתנה לחד אפילו בשדה א' ושני בני אדם א"נ אדם א' ושני שדות חדא בירושה וחדא במתנה לא מהני וכו' דהכי תנן כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין וקיי"ל דאפילו בשני שדות ושני בני אדם וכו' ה"מ בשכיב מרע דמהני ביה לשון מתנה כל דהו אפילו דלא מהני בבריא כדברירא בפ' גבי שמעתא דיטול יזכה אבל בבריא לא מהני אלא לישנא ברירא דמוכח' דלשון מתנה הוא כל שכן דלא מהני ביה לשון מתנה דמשדה לשדה ולא מגברא לגברא עכ"ל מבואר דס"ל דאפי' בשדה א' ושני בני אדם או אדם א' ושני שדות לא מהני לשין מתנה דחד לל' ירושה דאידך בבריא וכל שכן בשני שדות ושני בני אדם ואפשר דגם מ"ד דל' יטול ויזכה ויחזיק דהוו מתנה בבריא מודה בזה

ובאמת בבתרא דקכ"ט גבי תנו שקל וכו' פירשב"ם כגון שכיב מרע אי נמי בריא וכגון שהלך למדינת הים וכו' ומוכח מינה רב ששת התם דאפי' בב' שדות ושני בני אדם מהני ל' מתנה לל' ירושה אם כן משמע דאפי' בבריא אמרי' הכי דדוחק לומר דלמאי דמוקי לה בראוי ליורשו וריב"ב היא פי' כן אבל לס"ד דרב ששת ע"כ מיירי בשכיב מרע מיהו כבר כתבתי דברי הרמ"ה דבבריא לא אמרי' הכי וכן כת' בש"מ לבתרא דקל"א בד"ה הדר וכו' וז"ל מיהו מסתבר' בברי' שבא להקנות נכסיו בשטר לזה בל' מתנה ולזה בלשון ירושה לא קנה וכו' והם דברי הר' יונה ע"ש ואפש' דרשב"ם שפי' בבריא כגון שהלך למ"ה וכולי משום דמפרש בים והיוצא בשיירא וכולי דהוי כמצוה מחמת מיתה דדבריו קיימים כמבואר בסי' ר"ן עיין שם ועיין במהריב"ל חלק רביעי סי' שהק' על הרמב"ם שכ' דאם אמר לא' משו' ירושה וכו' יש לה הפסק דאין ראייה מההיא דתנו שקל