ערך השולחן חושן משפט חלק ג שיג

טפי דהוי לשון הבטחה וכן כ' הרמ"ה בתשו' סי' רמ"ט דאינו לשון הקנאה אלא הבטחה עיין שם מיהו ק' ממה שכ' הטור בי"ד סימן רס"ז גבי עבד וז"ל וכתב הרמ"ה ודוקא אמר אעשנו אבל אם כתב יהא בן חורין קנה דאעשנו לשון הבטחה הוא להבא אבל יהא בן חורין לאו הבטחה הוא אלא לשון שחרור אבל אם אמר ע"פ וכו' וה"מ בבריא אבל בשכיב מרע שאמר א' מאלו הלשונות כיון שמשמעותו לשין שחרור זכה וכן מבואר דסבירא ליה דאפילו בבריא יהיה אינו לשון הבטחה אלא ל' הקנאה והר' מח"א בהלכות עבדים סימן ה' כ' דיהיה בן חורין אף על גב דמשמע להבא בשכיב מרע מהני והביא ראיי' מיטול ויזכה ויחזיק ויקנה דהוו לשון מתנה וכתב הרמ"ה דהיינו דוקא בשכי' מרע אבל בבריא לא מהני אפי' קנין דמשמע להבא עיין שם ודבריו תמוהים דבשכיב מרע ודאי דמהני כמו שכ' הטור סימן רנ"ג שכיב מרע שאמ' נכסי וכו' למי יהיו אלא לפ' וכי' ואם אינו ראוי ליורשו זוכה משום מתנה אלא אפילו בבריא מבואר בדברי הטור י"ד בשם הרמ"ה דאינו לשון הבטחה להבא אלא לשון שחרור וצריך עיון בכל זה

איברא דלכאורה נראה דאף על גב דלשון תהיה לא הוי לשון מתנה בבריא וכל שכן ביורש בנדון דידן לשון מתנה שאמר לאשה מהני לבנה אחריה כדתניא בבתרא דף קכ"ט נכסי לך ואחריך ירש פלוני ואחריו ירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ופסקה הטור סימן זה עיין שם אלמא אפילו לנכסי לך מהני ללשון ירושה של שני וכל שכן לשון מתנה ממש דמהני ללשון תהיה ואף על גב דהוי כשני שדות ושני בני אדם דבעי' תוך כדי דיבור מתנה א' חשיב הכל תוך כדי דיבור כמו שכ' האחרונים שכת' הכנה"ג סימן רפ"א אות ס"ב עיין שם וכמו שכ' הרב מהר"ש צרור בספר חוט המשולש סימן ב' והר' פני משה ח"א סימן ל"ד וה' פמ"א ח"א סי' ס"ז עיין שם וז"ל הרמ"ה בפ' י"נ סימן קכ"ט והיכא דלזה בירושה ולזה במתנה דקאמרי' דקנו תרווייהו ל"ת ה"מ היכא דלא הוי לשון מתנה דהאי וגופה דהקנאה דאידך מרוחקים זה מזה מכדי דבור וכו' דהא ואחריך ירש פ' אית בהו יותר מכ"ד וקאמרי' הכי מת ב' קנה ג' מאי טעמא כיון דחשבי' ליה לשני כמאן דכתב לשון מתנה בגופיה משו' דסמיך לא' בתכ"ד שלישי נמי חשבי' ליה כמאן דכתי' ביה לשון מתנה משו' דסמוך לשני וכל שכן היכא דאמר גבי הקנאה דקמא גופיה מילתא דשייכא בענין הקנאה דידיה דלא מפסקי' בין ל' מתנה דידיה להקנא' דשני דהשתא ב' דהקנאה אחרינא באנפי נפשה ולא שייכ' בהקנאה דראשון ולא בשני ולא מפסקי' בין ראשון לשני הקנאה דשייכא בא' גופיה לא כל שכן וכו' עכ"ל

וראיתי לה' פני משה סימן ל"ד דף ע"ח ע"ד שכ' דאם כ' תנתן שדה לפל' לראובן ויירש שמ' שדה פלוני וירש לוי שדה פלוני אפשר דלא מהני תנתן דראובן אלא איירש דשמעון שהוא הסמוך לו ולא לירש דלוי שהוא מופלג דכי האי גוונא לא אשכחן בגמרא דמהני עיין שם ודבריו תמוהים מהאי דנכסי לך ואחריך ירש פלוני ואחר אחריך ירש פלוני דמדמינן ליה לשני שדות לשני בני אדם ואפילו הכי נכסי לך שאמר לא' מהני גם ליירש דשלישי וא"ל דלא מוקמי' לה באינו ראוי ליורשו אלא על השני אבל ואחר אחריך יירש פלוני לכולי עלמא על כרחך מיירי ביורש דאם אינו יורש לא קנה בלשון ירושה דנכסי לך שאמר לראשון לא מהני לשלישי ואפשר שזה דעת רשב"ם שכ' וז"ל ה"ג וכו' כלומ' נכסי נתונים לך ואחריך יירש פ' הרי לזה במתנה ולזה בירוש' וכו' וכ"ת הכא נמי האי שני בראוי ליורשו כגון בן בין הבנים ואגב אשמעי' כריב"ב ששני קנה בל' ירושה וכו' עיין שם דסביר"ל דאחרי אחריך יירש פלוני ע"כ דהאי שלישי יורש הוא דהא לשון מתנה שאמר לא' לא מהני לשלישי לכולי עלמא ולא פרכי' אלא משני דלא קנה אלא בכח ל' מתנה של א' דאם השני יורש הא קי"ל ירושה אין לה הפסק ולא קנה שלישי ועיין במהר"י הלוי סימן ס"ט אבל בדברי הרמ"ה מבואר דל' מתנה שאמר לא' מהני גם לשלישי דחשבי' לשני כמאן דכתיב לשון מתנה בגופיה משום דסמוך לא' בתוך כדי דבור א"כ לשלישי נמי חשבי' ליה כמאן דכתיב בגופיה לשון מתנה משום דסמוך לשני ע"ש

וראיתי למרן בתשובו' בספר אבקת רוכל סימן ע' שכת' באחד שנתן נכסיו לאשתו ע"מ שאחר מיתתה יהיו לנער נכדה וז"ל ולשון יהיה ל' מתנה משמ' וכו' ואפילו אם לא היה שום לשון מתנה בנער אלא ל' ירושה כיון שבזקנתו כתב לשון מתנה נגרר לשון ירושה דנער אחר ל' מתנה דידה וקנה דהוי כב' אנשי' בשדה אחד ותוך כדי דיבור דמתנה דידה הוי לשון ירושה דנער שהרי כתוב בשטר הצוואה כי על מנת כן נתתי לאשתי כל הנכסים שלי שאותו הנער יורש שלה וכל כהאי גוונא ודאי לשון מתנה דידה מהני לנער עכ"ל ודבריו תמוהים דבפ' י"ן אמרי' דנכסי לך ואחריך לפ' כשני שדות ושני בני אדם דמי עיין שם ברשב"ם ולדעתו דהוי כב' אנשים בשדה אחד לא היה צ"ל ותכ"ד וכו' דאפילו שהה בין זו לזו יותר מכדי דבור מהני כמו שכת' הטור סימן רפ"א ע"ש מיהו מהר"א ששון סימן קפ"ח נסתפק אם הרמב"ם סובר כן והביאו הרב כנסת הגדולה שם ומ"מ מדברי מרן משמע דדוקא בנדון דידן שכתב על מנת כן נתתי וכו' הוי תוך כדי דיבור אבל בלאו הכי לא חשבינן כל המתנה תוך כדי דיבור וכן כתב הרב משפט צדק דאין לעשות מעשה הביאו ה' כנסת הגדולה שם עיין שם גם הרשב"ץ ח"ב סימן רצ"ב בתקנה שכתוב בה יירש אותו זרע חצי נדוניא וכולי כתב וז"ל ואף על פי שבפר' י"ן מוכח שאם יש לשון מתנה וכו' זהו כשהל' הוא מעורב יירש ותנתן וכו' ועוד אפילו נאמר דבתוך כדי דיבור דמי כיון דבחד תקנתא הוא כדמוכח בפ' י"ן דתנאי בית דין וכו' ע"ש משמע דמספק"ל בחד תקנתא אם חשיב תכ"ד וה"ד בתקנת הצבור דהוי כתנאי בית דין אבל במתנה ודאי דלא מהני

ועוד דלמאי דקי"ל דאפילו ל' מתנה ליורש הוי ירושה נר' דלא מהני ל' מתנה של א' לשני כיון דל' מתנה הוי ירושה וכן ראיתי לה' משפט צדק ח"א סימן ט"ז שכתב דדעת הפוסקים דבל' מתנה יש לירושה הפסק כההיא דנכסי לך ואחריך יירש פ' ואחרי אחריך יירש פ' מתוקמ' אפילו כשהשני ראוי ליורשו דכיון דאמר לא' שאינו ראוי ליורשו נכסי לך דהוי ל' מתנה, א"כ מועיל ליה מתנה דא' לשני כאלו אמר בה ל' מתנה ויש לה הפסק מחמת ל' מתנה וקנה ג' עיין שם מבואר דס"ל דלדעת הפוסקים דאפילו ל' מתנה ממש ליורש הוי ירושה אם השני ראוי ליורשו לא מהני ל' מתנה דא' לשני אבל למ"ד דבל' מתנה יש לירושה הפסק אפילו השני ראוי ליורשו לשון נכסי לך שאמר לא' מהני לשני כאלו אמר בו ל' מתנה ונ"ל דאפילו למ"ד בל' מתנה יש לירושה הפסק אם השני ראוי ליורשו לא מהני ליה נכסי לך