ערך השולחן חושן משפט חלק ג שיב

ליורשו ל' ירושה הוא וכו ובשאינו ראוי ליורשו ל' מתנה וכ"ש אם אמר יהיה לפ' כו"ך שהוא ל' מתנה עיין שם משמע דיהא לפ' נמי אינו ל' מתנה אלא באינו ראוי ליורשו אבל בראוי ליורשו הוי ל' ירושה כמו בנכסי לך וכן כתב בהדיא דצ"ז עמוד שלישי וז"ל ול' נכסי לפ' או שיהיו לפ' בראוי ליורשו ל' ירושה באינו ראוי ליורשו מתנה עיין שם ומ"ש מהר"ש יונה בשם בע"ה דההיא דשמואל בדלא אמר לא בל' ירושה ולא בלשון מתנה אע"ג דנכסי לך בעלמא ל' ירושה ה"מ בשאר יורשים אבל בבנו ואשתו לא עשאה אלא אפטרופוס דלא עקרי' נחלה דאורייתא אלא בפי' וכולי וכן כתב שם בע"ב וז"ל ואי אמר בל' ירושה בפי' לכל מי שראוי ליורשו אפי' בן בין הבני' וכולי אבל אמר נכסי לך וכולי כיון דלא אמר בפי' מתנה וירושה לא עשאה אלא אפטרופוס וכו' עיין שם הרי דס"ל דאם בפי' ל' ירושה אפילו בן בין הבנים זכה ולא הוי אפטרו' ושמואל מיירי באומר נכסי לך דלא הוי ל' מתנה ולא ל' ירושה וכיון דלא אמר ירושה בפי' אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופוס וה"ה באומר יהיו לפ' דלא הוי ל' מתנה ולא ל' ירושה אלא דבשאר יורשים הוי ירושה ובאינו ראוי ליורשו הוי מתנה אבל בן בין הבנים הוי אפטרופוס כמו בנכסי לך וכבר כתבתי בזה בתשו' שבסי' רמ"ו עיין שם

ומ"מ דעת בעל העיטור והטור ומהרי"ל דנכסי יהיו לפ' לא גרע מנכסי לך דהוי ל' מתנה וכן משמע מתשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י סי' רנ"ב ופסקו רמ"א בסימן ר"ן האומר רוצה אני שיהיו מטלטלין אלו לשמעון לכ"ע קנה שאין זה ל' הודאה אלא ל' הקנאה וכולי וכבר תמה מהר"ם ן' חביב בתשובות בספר גנת ורדים כלל ה' סימן י"א סוף דף קמ"ב על האחרונים שלא זכרו תשו' זה עיין שם וכן משמע מתשו' אחרת של הרשב"א הביאה מרן הב"י סימן רנ"ג עיין שם וכן כתב מרן בתשובות בס' אבקת רוכל סימן ע' עיין שם וכן מצאתי בתשובות הגאונים חלק שני שער ג' סי' ל"ג בא' שנתן מתנה בתנאי שאם אחר מיתת בעלה יהיו כל נכסיו להקדש דאם נשאת זכה ההקדש ע"ש וה' כנה"ג סימן רנ"ג כתב דהרשב"א והר"ן בפ"ק דגיטין הובא בירושלמי דיהא ל' מתנה וכ"כ ה' קהלת יעקב דקמ"ב סימן פ"ג עיין שם ונעלם מהם תשו' מהר"י בי רב סי' ל"ב שתמה על מי שהביא ראייה זו דאין הכוונה שיהא ל' מתנה אלא רוצה לומר זכה במתנה זו לפ' עיין שם ועין בהרמ"ה בפ' מי שמת דף צ"ד אם כן לכ"ע יהיה לפ' הוי מתנה וכן הוכיח מהרימ"ט ח"מ סימן ה' דל' יהיה הוי מתנה עיין שם

איברא מבואר בדברי בעל העיטור והטור ומהרי"ל דליורש הוי ל' ירושה נראה דה"ד בשכ"מ דמהני ליה ל' ירושה אבל בבריא דלא מהני ל' ירושה הוי ל' מתנה דהא גבי נכסי לך ואחריך לפ' בשכ"מ הוי ל' ירושה ובבריא הוי ל' מתנה משום דאין דבריו מתקיימי' בירושה כמבואר בסימן רמ"ח עיין שם וה"ה ביהיו לפ' ומצאתי להרמ"ה בפ' מ"ש סימן קכ"ד שכתב וז"ל והא מתנת שכ"מ במקצת דאמרינן דבעי קנין וכולי אפי' בראוי ליורשו וכולי ומעשה דאמיה דרב עמרם חסידא דהו"ל מלוגא דשטרי וכי קא שכבה אמרה ליהוו לעמרם ברי ואר"נ דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו דש"מ אע"ג דלא אמר בל' ירושה ולא אקני אלא מקצת קני באמירה בעלמא שאני התם דמסוכנת הויא דכי קא שכבה הוא דאמרה הכי ומסוכן כמצוה מחמת מיתה דמי וכה"ג לא מיבעיא הכא דחמר לישנא סתמא דמשמע נמי ירושה דלגבי מי שראוי ליורשו ל' ירושה משמע ומדאורייתא נמי קני באמירה בעלמא אלא דפריש לשון מתנה קני בתקנת דרבנן עיין שם משמע דסבירא ליה דל' יהיו אפי' ליורש לא משמע ל' ירושה דאם כן התם דאמרה ליהוו לעמרם ברי מדאורייתא נמי קנה וכבר הוכחתי בתשובות שבסי' רמ"ה דסבירא ליה להרמ"ה דל' יטול ויחזיק וכו' הוו ל' מתנה אפילו ליורש עיין שם וה"נ ל' יהיו דכוותייהו וכן לפי' רשב"ם במעשה דרב עמרם דמיירי בלא קנין וכגון שלא שיירה מדי עיין שם מוכת דלא הוי ל' ירושה דא"כ אמאי לא קנה מדאורייתא כריב"ב אבל בעל העיטור והטור סבירא להו דיטול ויחזיק וכולי ויהיו לפ' הוו ל' ירושה ליורש וה"ד בשכ"מ אבל בבריא דלא מהני ל' ירושה אמרינן דליהוו ל' מתנה ולייפות כחו מיהו נ"ל דלמאי דקי"ל כמהר"י ן' מיגש והרמב"ם והרמ"ה דל' יטול ויחזיק וכולי אין מועילי' בבריא הכא נמי ל' יהיו אינו מועיל בבריא ומרן בתשיבות לא אמרה אלא בשכ"מ ובתשובות רב אחר סימן ע"א מדמה לה לל' יטול ויחזיק ויקנה ואע"פ שכתב דל' תהיה עדיף מכל מקום משמע דס"ל דלא מהני אלא בשכ"מ ולא בבריא וכ"מ למהרש"ך חלק שלישי סימן כ"ד וז"ל אין ספק של' יהיו הוי ל' מתנה דודאי דהך לישנא עדיף מהאומר יטול וכולי ואיברא דאיכא פלוגתא דרבוותא או הני לישני מהני בבריא מ"מ כל אנפי שוין דבשכ"מ הוי ל' מתנה עיין שם הרי דס"ל דל' יהיו עדיף מיטול וכולי ואפ"ה לא מהני אלא בשכ"מ וכן הסכים הרב אנג"יל בתשובות סימן ט"ו וכן כתב מהריט"ץ סי' פ"ו עיין שם

וראיתי לה' כנסת הגדולה סימן זה הגב"י אות ב' שכ' דמתשוב' הראב"ד משמע דנכסי לך הוי מתנה אפילו בבריא אבל מהריק"ו שורש צ"ד כ' דדוקא בשכיב מרע שאמר נכסי לך הוי לשון מתנה ושלא לאפושי פלוגתא אפשר לו' דגם הראב"ד בשכיב מרע קאמר עי' שם והרב שמחת יום טוב דף ק"י הביא דברי הרמ"ה אמתני' דכותב נכסיו לבניו וכו' ולמד מדבריו דל' הקנא' סתם כגון נכסי לך הוי לשון מתנה אפילו בבריא דהא מתני' בבריא מיירי עיין שם באורך ולא זכר מה שכת' הטור סימן רנ"ג בשם הרמ"ה וכן נכסי לך לא מהני בבריא עיין שם ודברי הרמ"ה שהביא הרב אין ראייה אלא דוקא באומר ולאחר מיתה אבל נכסי לך סתם לא משמע לשון מתנה אף על גב דבנכסי יהיו לפ' לא גרע מנכסי לך לא מהני אלא בשכיב מרע ולא בבריא אך תמהני על מהריק"ו והרב כנסת הגדולה דהרי הרמב"ם בפי"ב מהלכות זכייה ומרן סימן זה כ' אבל הבריא שנתן מתנת בריא נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר הא' בין שהיה הא' ראוי ליורשו וכו' הרי בהדיא דנכסי לך הוי לשין מתנה בבריא אפילו ליורש ונר' דס"ל לשון יטול וכו' משום דמשמע להבא לא מהנו בבריא והכ' נמי לשון יהיו מהאי טעמא דנכסי יהיו לך גרע מנכסי לך לגבי בריא וכן מצאתי למהר"ב אשכנזי סי' ל"ח שכ' דלשון יהיה גרוע וגם הרשב"א שחולק בלשון יטול מודה בלשון יהיה דאינו אלא לשון הבטחה שסופו שיירשנו כדרך שמדברים האבות עם הבנים והביאו הרב כנסת הגדולה סימן רנ"ג הגב"י אות ק"ג עיין שם אלא שאין נר' כן דעת הרשב"א שכ' בתשו' ח"ב סימן ח"י ואף ע"פ של' יהיו נכסי הם וכו' שהקנין מתקן לעולם הענין עיין שם ונראה דהרשב"א אזיל לטעמיה דיטול וכו' מהני גם בבריא אבל לדידן לא עדיף לשון יהיה מיטול וכו' ואדרבא גרע