ערך השולחן חושן משפט חלק ג שז

שלא היו בבית אינם בכלל עיין שם ונראה דדוקא מפני שאמר הנמצאים בתוך הבית אבל אם לא אמר רק מטלטלין שבבית אפילו מה שלא היו בבית בשעת המתנה בכלל דמפ' דבריו מטלטלין שדרכם להשתמש בבית ה' כנה"ג בתשובות סימן קפ"ח עיין שם ול"נ דוקא התם שאמר מטלטלין הבית אם לא הוסיף הנמצאי' בבית משמע דכל מטלטלין הבית אפילו שלא היו בבית בכלל אבל כשאמר מטלטלין יש בבית משמע המצויים בבית דוקא וכה"ג כתב הרשב"א בתשובות סימן תרנ"ו עיין שם ועיין בתשובות הרשב"א חלק שני סי' ק"ב שכתב דהאומר כל נכסי המצויים אצלי וכו' למעוטי מלוה ע"פ ואפשר שאפי' הפקדון שיש לו ביד אחרים אינו מצוי אצלו עיין שם ועיין בתשובות מהר"ם גאלנטי סי' צ"ז

י"ח כתב הראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ח דף ז' וז"ל וכל שכן יין ושמן ודבש וכל שאר אוכלים והא דנקט חטי ושערי רבותא קאמר דאפי' שהם נוחים למטלטל יותר משאר אוכלים ואם אמר כל מטלטלי' לפי דעתי שאר אוכלים אינן בכלל אלא חטי ושערי בלחוד אבל אם אמר נכסי לפל' יש בל' זה כל אוכלים וכו' עכ"ל אבל מדברי הרמ"ה משמע דאי אמר כל מטלט' הכל בכלל

י"ט ואם אמר כל דמטלטל וכו' א"א דוקא כל דמטלטל בעיניה כגון ריחים אבל כל דבר שאינו מטלטל כמו שהוא אא"כ סותרים אין זה בכלל כל דמטלטל דלא אמרו אלא דמטלטל אבל נסתר ומטלטל לא אמרו הילכך שדה תיבה ומגדל וכולי הראב"ד בספר תמים דעים שם

כ' נסתפק מהרשד"ם סי' ר"ג אם אמר כל המטלטל אם נכנסו ג"כ הספרים ומהר"ם מטראני כ' דאפילו אמר כל המטלטלין אין ספרים בכלל הכנה"ג הגב"י אות נ"ח ע"ש ובתשו' מהרשד"ם משמע דנסתפק בנ"ד שאמר מטלטלי הבית ולא אמר כל אם הספרים בכלל אבל אם אמר כל אפשר דספרים בכלל ומ"מ לא פשיטא ליה עיין שם

כ"א דין י"ב אין קרקע נקנה אג"ק וכולי שאלה שטר מתנה אנו עדים ח"מ עמד בפנינו ה"ר פ' וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"ס וכתבו וחתמו בכל ל' של זכות ויפוי כח ואופן המועיל ותנו ביד אשתי פ' להיות בידה לראייה ולזכות שאני מודה בפניכם הודאה גמורה כמודה בפני ב"ד ברצון נפשי בלי שום אונס איך שהקניתי לה דא"ק ואגבן ואגב קנין סודר נתתי לה כל מה שיש לי תחת כל השמים מתנה גמורה מתנת בריא וכו' מלבד ך' גרוש ששיירתי לי לעצמי שיור גמור ואתר העדרי מן העולם יהיו הך' גרוש לבני אחי בתורת ירושה כמו שזיכתה להם תורתנו הקדושה והשאר הם במתנה לאשתי מהיום ולאחר מיתה מתנה גמורה וג"כ א"ל ה"ר פלוני בשעת המתנה דעו איך שאני חייב לאשתי סך מה בתורת נכסי מלוג וג"כ בנדונייתא כמש"ו בידה וכעת אני מודה בפניכם הודאה גמורה שייחדתי לה כל מה שיש לי תחת ידי כסף וזהב וכל כלי הבית וכל המטלטלין שיש לי בבית הכל ייחדתי לה עם חלקי המגיע לי בחצר בעלייה וכו' והשאר מנכסי מטלט' אג"מ בין פרקמטיא בין מעות בעין בין החובות שיש לי על הזולת הכל נתתי אותם לאשתי מהיום ולאחר מיתה וגם כל השטרות שיש לי על הזולת הרי אני מקנה אותם לאשתי קנין גמור בתורת מסירה הם וכל שעבודא דאית ליה בגווייהו הכל נתתי אותם לאשתי מהיום ולאחר מיתה וכך א"ל האי שטרא דמתנתא כתבוה בברא וכו' ומעתה תלך האשה הנז' ותחזיק במתנה מטלטלי אג"מ מהיום ולאחר מיתה היא וכל באי כחה וכו' וקנינו וכו' עכ"ל

תשובה נר' דהמתנה קיימת במטלטלין ומעות בעין דנקני' אג"ק וכן החובות שיש לו עליהם משכון שהרי פסק הטור ומרן סי' ס"ו ס"ח דשט"ח על המשכון מטלט' כיון שמכר לו החוב ומסר לו המטלטלי' קנה החוב שעליו במסירת המשכון אף ע"פ שלא מסר לו השטר ולא כתב לו שום דבר והם דברי התרומות שער נ"א חלק רביעי סימן ז' וז"ל ומסתברא דחוב על המשכון מטלטלין וכולי א"נ אם הלוה עליהם בלא שטר מכי מסר המטלטלי' וכולי קנה החוב מ"ד אאשה שאם קדשה במשכון דאחרים שהיא מקודשת מפני שב"ח יש לו קצת קנין בגופו של משכון ואף על פי שאינו קונה גופו של משכון מ"מ קני ליה כנגד חובו וזה הבא אחריו זוכה במשיכתו מכח הראשון עכ"ל א"כ דינו במטלטלין שלו דנקנו בחליפין או באגב בין משכנו שלא בשע' הלואתו בין משכנו בשעת הלואתו כמו שפסק מרן בא"ה סימן כ"ח דהמקדש במשכון בכל ענין מקודשת עיין שם בב"י מיהו במשכון של גוים כ' המרדכי והובא בב"י שם דאינה מקודשת דישראל מגוי לא קני משכון כדאיתא בפ' כ"ש דהלכה כרבנן ולא כר"מ ופסקו רמ"א שם וה"נ משכון של גוים אינו נקנה בחליפין או באגב

וראיתי למהר"ם בתשו' הארוכות סימן תקע"ה בא' שנתן לבתו מתנה ליטרא של זהב ונטל משכונ' ונתנם ביד שמעון שכתב וז"ל וא"ת על הזכייה שזיכה ראובן לבתו ביד שמעון אף אינה כלום חדא שהמשכונו' היו של גוים ועוד שלא הקנה לה בגוף המשכונות כלל וכו' ואי איכא דמק' הא דאותביה רבא לר"נ קדשה במשכון מקודשת ואוקי' במשכון דאחרים דוקא היכא דאמר התקדשי לי במשכון זה דישראל הממושכן ביד ישראל והוא שמשכנו שלא בשעת הלואתו וכדר"י אבל משכונו של גוי הממושכן ביד ישראל לא קנה דהכי קיימא לן בפרק כ"ש דישראל מגוי לא קנה משכון אא"כ א"ל מעכשיו עכ"ל משמע להדיא דמשכון של גוי ביד ישראל אינו נקנה כלל אפילו לגבות החוב מיהו מאי דס"ל לראבי"ה ומהר"ם דמשכון של ישראל ביד ישראל אינו נקנה אלא במשכנו שלא בשע' הלואתו לא קיי"ל הכי אלא אפילו משכנו בשעת הלואתו כמ"ש ועמ"ש בסי' ע"ב דין ב' ועיין בב"י בטור זה סי' רנ"ג גבי שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני שכ' הגמי"י בשם הרא"ם דלא קנה הלואתו של גוי אפילו יש לגוי משכון ביד ישראל דישראל מגוי אינו קונה משכו' וכתב הב"ת שם דה"ד אם נתן החובות אבל אם נתן המשכון כדי לגבות החוב קנה במתנת שכ"מ גם החוב דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים הם וכי היכא דבריא אם הקנה לו משכון בא' מדרכי ההקנאו' לגבות בו החוב קנה הכא נמי בשכיב מרע קנה באמירה והביאו הר' כנסת הגדולה הגב"י אות נ"ה עיין שם ותמהני דמדברי בעל התרומות משמע דה"ד במשכון של ישראל משום דישרא' מישראל יש לו קצת קניה במשכון דאם קדש בו אשה מקודשת אבל משכון דגוי דאם קדש בו אשה אינה מקוד' אינו נקנה בחליפי' או באגב ושוב מצאתי בתשו' מהר"י בארקי בס' בני אהרן סי' מ"ד שכ' דאף על גב דלא קנה משכון מכל מקום יש לו שעבוד ויכול למכור אותו כמבואר בטי"ד סימן קס"ט ונדחק בדברי בעל התרומות שכתב הטע' ישראל מישראל קונה משכון מ"ד אמקדש אשה דה"ד לענין דאפי' מחלו אחר כך אינו מחול דאם