ערך השולחן חושן משפט חלק ג שו

י"א דין ב' לפיכך אם נתן המעות ע"י שליש וכו' מדברי הרשב"ש בתשובות סימן תרכ"א דאפילו למאן דאמר ירושה אין לה הפסק אפילו בלשון מתנה אם נתנו הנכסים ביד שליש מודה שיעשה שליש מה שהושלש בידו וכן דעת הרמב"ם וכו' עיין שם נרא' דגריס בהרמב"ם אם נתן המעות ביד שליש או שאמר וכו' וכן כתב הסמ"ג עשין פ"ב עיין שם אם כן משמע דביד שליש אפילו במתנה סתם יש לה הפסק והרשב"א בתשו' ח"ד סי' צ"ב כ' וז"ל ואפשר למידק הכי ממתניתין דקתני האומר תנו שקל לבני בשבת וכו' אם מתו ירשו אחרים תחתיהם וכולי אין נותנים אלא שקל וכולי דא"ל אפילו כי אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם מאי הוי והא א' ראוי ליורשו וכו' ואפשר לתרץ דכל שמסר ביד יכול להפסיקו וכו' עוד א"א שי"ל שאפי' אמר נכסי לפ' ואם ירשו אחרים תחתיהם ומסר ביד שליש אם א' ראוי ליורשו לא אמר כלום דירושה אין לה הפסק בשום צד וההיא דתנו שקל לבני וכו' אבל הר"י הלוי ן' מיגש תי' יפה יפה וכ"נ שאלו אמר נכסי לבני לתת לא' מה שקל בשבת אפי' אם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם לא אמר כלום אבל היכא דלא אמר אלא תנו שקל לבני בשב' אשתכח דלא אקני מנכסים אלא שקל בשבת ושאר להנהו אחרים הוא דאקני לאחר מיתת בניו וז"ש אם מתו ירשו אתרים תחתיהם עכ"ל

י"ב לפיכך אם נתן המעות ביד שליש וכו' הרשב"ש סימן תרכ"א כת' דאפילו למאן דאמר ירושה אין לה הפסק אפילו בלשון מתנה אם נתנו הנכסי' ביד שליש מודה שיעשה השליש מה שהושלש בידו וכן דעת הרמב"ם וכו' עיין שם נראה דגריס בהרמב"ם אם נתן המעות ביד שליש או שאמר וכו' א"כ משמע דביד שליש אפילו במתנה סתם יש לה הפסק וכתב ה' בית יהודה ח"ב סי' ק"א דה"ד כשבאו ליד שליש לשם כך אבל אם היו בידו ובשעת מיתה צוה שישארו הנכסים בידו לתת כך וכך אין לו דין שליש עיין שם והיינו כמו שפ' הטור ומרן בסימן רכ"ב מצוה לקיים דברי המת וכולי והוא שנתנו עכשיו לשליש לשם כך אבל אם היו בידו קודם ולא לשם כך וכולי עיין שם והכא נמי לא חשיב אלא כשנתנו בשעת צואה לשם כך וה' משפט צדק ח"א סי' ט"ז נסתפק בזה דאפשר דלגבי מצוה לקיים דברי המת הוא דבעי' שהושלש לכך אבל הכא לא עיין שם וקצת ראייה מדברי הטור בסימן נ"ה גבי נאמנות ושליש וכו' מיהו יש לדחות וכולי עיין שם אבל מהריט"ץ סי' ל"ח כ' דוקא שליש שהושלש לכך ופי' לו מה יעשה בהם ולא אפטרופוס עיין שם וכן כתב מהרש"ך חלק רביעי סי' ל"ג עיין שם

י"ג דין ג' הג"ה נתן לראשון נכסים לעשר שנים וכו' כתב הרמב"ם בפכ"ג מה' מכירה המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זה מכורה ומשתמש הלוקח כחפצו ואוכל וכולי וכתב הראב"ד וז"ל איני מוצא מוכר לזמן שיבנה ושיהרוס אלא באומר נכסי לך ואחריך לפ' ודבר זה אינו מיושב עלי במכר שאם אמר נכסי מכורים לך במאה דינרים ואחריך לפ' בעשרי' דינרי' שנאמ' בזה אין לשני אלא מה ששייר הא' מפסיד הב' מה שנתן לו בדמים ואפ' שהיה כן כי הספ' נתן השני דמים עכ"ל ונראה דסבירא ליה דמתנה לזמן קצוב בעין יפה הוא נותן להרוס ולבנות דומיא דנכסי לך ואחריך לפ' ודוקא במכר נסתפק ודעתו נוטה קצת דבמכר לא אמרי' אין לשני אלא מה ששייר הא' ואם כן במתנה אין חילוק בין זמן קצוב לעשר שנים לאומר נכסי לך ואחריך לפ' ועיין במשנה למלך שם והנה בר"פ המגרש דפ"ג ע"ב אמרינן אמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי כיון דפסקא פסקא וכתב הר"ן בחי' בשם הרא"ה וז"ל כתב הרא"ה דמהא שמעי' שהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום א' שזכה מקבל בקרקע לעולם וכולי עיין שם

י"ד דין ד' וכן אם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' בבתרא ד' קל"ז אמר ר"י ומודה רשב"ג שאם נתנו במתנת שכיב מרע לא עשה כלום וכ' רשב"ם שאם נתנו אותו ראשון במתנת שכיב מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא עשה כלום והשני מוציא אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנם דשתי מתנות הללו שוות כדאמרי' לעיל איזהו מתנת בריא שהיא כשכ"מ וכולי עיין שם וק' בבתרא דקכ"ה גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי אמרינן כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וכתב רשב"ם וז"ל וכיון דאמר ובתרא לירתאי דהיינו לבת היינו כמי שאמר מיד אני נותן גוף הקרקע לבתי אלא שזקנתי תאכל פירות בחייה ואחר כן תקח בתי או הבא מכחה או הנכסי' דחשיב לה רב הונא לגביה כמתנה מהיום ולאתר מיתה הילכך הויא זו הבת מוחזקת בחייה בהני נכסים וכו' מסתברא דטעמיהו דבני מערבא דחשבי להו ראוי לגבי בת ולא מוחזקת דל"ל כאומר מעכשיו דמי וכולי והילכך בעל לא ירית דאשתו לא הוי הוחזקה כלל בהני נכסי בחייה שהרי היתה הזקנה יכולה למכור לגמרי משא"כ במתנה מהיום ולאחר מיתה וכולי עיין שם הרי וכולי (א"ה עכ"מ והדבר מבואר)

ט"ו דין יו"ד נוטל כל כלי תשמישו וכולי הלח"מ בפ"א מהל' שאלה הק' מדין קרקעו' ודקלים דאמרינן דהוו ב' בסימן רי"ח ותי' דסבירא ליה לחלק בין מכר למתנה דנותן בעין יפה הוא נותן ע"ש וכבר כ' הראב"ד בס' תמים דעים סימן רכ"ה דמ"ד ע"ב חילק ביניהם עיין שם ובש"מ לבתרא בפ' המוכר את הבית כתב בשם ר' יונה והרשב"א אפשר אין חי' בין מכר למתנה וכן כתב ר' האי בס' המקח שער כ"ד וז"ל והיכא שמוכר מטלטלין הרי יש חילוק בין מי שאמר מטלטלין לבין שאמר כל מטלטלין כדגרסי' לענין המתנות אמר מטלטלי לפלניא כל מאני תשמישתם לבר מחטי ושערי וכולי עיין שם

ט"ז אבל לא חטים ושעורים וכו' כגון סחורות דל' מטלטלין מסתמא לא משמע אלא כלי תשמישו עד שיפרש כל מטלטלין טור בשם הרמ"ה וכתב מהרשד"ם חא"ה סימן קפ"א דכ"ש תכשיטין כסף וזהב עיין שם ודברי הרמ"ה בפ' מי שמת סי' ק"ד ומבואר שם דאם אמר כל מטלטלין הסחורות בכלל עיין שם וכ' הרשב"ץ חלק שני סימן קצ"ג דמעות ודאי אינן בכלל מטלטלין מק"ו דחטי ושערי עיין שם וכן כתב ה' פני משה חלק שני סס"י צ"א אע"ג דבכלל נכסי נקנה מטבע מ"מ אינו בכלל מטלטלין עיין שם וכן מצאתי להריטב"א הובא בשי"מ לכתובות סוף דף פ'"א שכתב דמעות דינן כמטלטלין אבל אינם בכלל ל' מטלטלי למי שנתן או מכר או שעבד מטלטלין עיין שם מיהו אם אמר כל מטלטלין דמעות בכלל וכן כתב בשו"ת נודע ביאודה סימן כ"ט דאין המעות בכלל כל החפצים דאין לך אדם חפץ יותר ממעות עיין שם משמע דאם אמר כל מטלטלין מעות בכלל ועיין בה' כנה"ג הגב"י אות כ"א ואות ס"ג

י"ז כתב המביט סימן ק"ה בא' שאמר כל מטלטלין הבית הנמצאים בתוך הבית דמטלטלין הבית