ערך השולחן חושן משפט חלק ג שד

והנחילו בה אבל בשתק ואמר אם מתו בניו ירש פ' זכה והכא נמי שלא הנחיל לבנותיו הנכסים אלא לנישואין ואם ימותו קודם הנישואין יהיו להקדש זכה ההקדש וזה כנדון הראב"ד

ה' כתב בתשו' הגאונים שער ג' מח"ד סימן כ"א וז"ל וששאלתם ראובן מת ובשעת פטירתו צוה ונתן לבנו קטן כרם ושדה ואמר תשב אשתי בביתי ותזון ותפרנס מנכסי כל ימי חייה ולאחר פטירתה יטול בני הקטן מתנה יתר על חלקו והשאר יחלקו בשוה דינם מאי הני אתחזיק לן מילתא במפ' דלא אקני ליה אבוה לבנו הקטן מתנה אלא לאחר מיתת אמו ובדין קאמרי ליה אחיו דלאו כ"כ אמנו למחול לך ולחוב לנו ואין לו לאכו' פירות מתנתו אלא לאחר מיתת אמו ואם אכל חייב להחזי' משעה שערערו עליו אחיו אבל מאי דאכל מן קמי הכי אית לן למימר דלא הוו ידעי דינא ואית לן למימ' דחשו לכבוד אמם הילכך מאי דאכל עד שעתה דערעור אחוה עליה לית עליה לאהדורי עכ"ל ונראה דס"ל כמ"ש הטור בסימן קנ"ד סל"ה וז"ל תשובה לגאון ב' אחים שירשו קרקע מאביהם ולאחד נפל חצי החיצון ובו אמת המים שממנו משקה כל הגן וכולי ומה שטען שלא ידע שהיה לו למחות לא מהימי' ליה ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכחא מילתא דבטעות הוא הוי מחיל' עיין שם הרי דסביר"ל דמחילה בטעות דמוכחה לא הוי מחילה אבל היכא דלא מוכחא שטעה הוי מחילה והכ"נ אף על גב דא"ל שטעה בדין כיון דא"ל דחשו לכבוד אמן אם כן לא מוכחא מילתא והוי מחילה ולכאורה נר' דבעל התרומות שער מ"ט ח"ד סימן ג' שכת' וז"ל ומסתברא כי שביק ולא תבע ניהליה בההיא יתרת הוא דאין חייב להחזיר אבל אי אתי בתר הכי ואמר טופיינא יתיר' יהבית לך וטעיתי אף על פי שהוא בכדי שאין הדעת טועה ויש לנו לומר דילמא מעיקרא יהביה ניהליה בתורת מתנה וכו' אפ"ה מחזירה לו דאיהו ברי ואידך שמא וקיימא לן ברי ושמא ברי עדיף עכ"ל אלמא אפילו בטעות דלא מוכח בכדי שאין הדעת טועה נאמן לומר טעיתי משום דברי ושמא ברי עדיף והכא נמי נאמן לומר שלא ידע שהיה לו למחות מה"ט

ו' נסתפקתי בנתן מתנה לא' ואמר אחריך לבניך ואחר בניך לפלוני מי אמרינן כיון דזיכה ליורשיו של מקבל ירושה אין לה הפסק א"ד לא אמרינן הכי אלא בראוי ליורשו לנותן אבל לא ראוי ליורשו למקבל והכי מסתברא ה' כנה"ג אות מ' עיין שם ונ"ל ראייה מדאמרינן בבתרא דקכ"ט ת"ש נכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחרי אחריך יירש פלו' וכו' וכ"ת הכא נמי בראוי ליורשו א"ה מת שני קנה ג' הא וכו' וירושה אין לה הפסק ע"ש וא"א אימא בראוי ליורשו למקבל וה"ק נכסי לך ואחריך יירש פלוני בנך דלא אמרי ירושה אין לה הפסק ביורש דמקבל ואפ"ה מהני ל' ירושה דגדולה מזה כתב מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן ע' באחד שנתן לאשתו כל נכסיו על מנת שאחר מיתתה יירשנה הנער נכדה וז"ל וא"ל דמ"ש לנער לאו כלום הוא שאין הנער יורשה אלא בתה יורשתה וכיון דנקט לשון ירושה דלא שייך בו לאו כלום הוא דא"ל כיון דנער זה אפשר לירש את זקנתו בהפקד אמו שפיר שייך בו לשון ירושה והסכים עמו רב אחר סימן ע"א דהא דבעי' ראוי לירש בשעת אמירה ה"ד בשכיב מרע שאמר פל' יירשני אבל זה שאמר ע"מ שהנער נכדה יירשנה מהני כיון שבשעת מיתתה שייך שיהיה הוא יורש בהפקד אמו ע"ש אלמא אפילו אינו ודאי יורש אחר מיתת זקנתו מהני ל' ירושה לגבי יורש דמקבל שאינו יורש של נותן כמבואר שם וכל שכן בודאי יורש למקבל אחר מיתתו דמהני לשון ירושה אבל מצאתי למהר"ם בתשוב' הקצרות סימן רפ"ג בזקן שנתן לשתי כנות בנו מתנה על תנאי שאם תמות אחת בלא זרע תירשנה אחותה שכ' וז"ל והא דקאמר ואחריה תירשנה אחותה הא לא מצי ירתה לה לא מכח המתה ולא מכח הזקן מכח המתה לא ירתה לה דאדרבה שמעון אביה הוא דירית לה דהאב קודם לכל יוצאי ירכו ומכח הזקן נמי לא ירתה דבבת בין הבנים לא אמר ריב"ב דבריו קיימים וא"כ כי אמר ואחריה תירש אחותה הו"ל כאלו אמר ואחריה יטול החמור דלא קנה אלא יורשי המתה דהיינו אביה עכ"ל אלמא לא מהני ל' ירושה בכה"ג

ז' נסתפק ה' כנה"ג בתשו' סי' קע"ו באשה שנתנה נכסיה לבנה ואחריו לפלוני מי אמרינן כיון דהבן ראוי ליורשה אן לאחריך במקום הבן כלום אף על גב דהבעל יורש ולא הבן מכל מקום כיון שיש לבן כתובת בנין דכרין אחר מיתת אביו מכח אמו ראוי ליורשו מקרי א"ד לא מקרי ראוי ליורשו אלא שבשעת המתנה ראוי ליורשו אבל בשעת המתנה אינו ראוי ליורשו אף שלאחר מיתת האב ראוי ליורשו לא מקרי ראוי ליורשו וזה נראה יותר עיין שם ונראה דכתובת ב"ד ירושה מן האב היא כמ"ש רש"י בר"פ מי שהיה נשוי עי' שם וכן הבכור ניטל פי שנים בכתובת ב"ד מה"ט שאינה ירוש' האם היא אלא ירושת האב כמבואר בירושלמי שם ואם אמר בן בני יירשני ובנות לא אמר כלום כמ"ש מהרשד"ם סימן שנ"ו וכן כתב הרמ"ה בפרק י"נ סימן ו' עיין שם ואם כן הכא נמי אם נתן לבן בנות ואחריו לפלוני לא מקרי ראוי ליורשו דהא טעמא משום דירושה אין לה הפסק ודוקא במתנת שכיב מרע

ח' הג"ה ואם עשה הצואה במקו' שנהגו לדון בערכאו' של גוים וכו' והרשב"ץ ח"א סי' ס"א חלק על הריב"ש עש"ב

ט' אבל הבריא וכו' נסתפק מהריב"ל ח"ב סי' ל"ה במתנה דמהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום והפירות לאח"מ אם היא כמתנת בריא ואמרינן ירושה יש לה הפסק ורשב"ם בפ' י"נ אדאמרי' ומודה רשב"ג שאם נתנה במתנת שכ"מ לא עשה כלום שכתב כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה א"נ כשהיה שכ"מ נתנה וכולי יש לדחות דלאו לכל מילי השוה אותם אלא להך מילתא לחוד עיין שם והרשב"ש בסי' ק"ץ כ' דהוי מתנת שכ"מ ואמרינן ירושה אין לה הפסק ודקדק מדלא כתב הרמב"ם ולא זכה בפירות עד לאחר מיתה או ולא זכה בו לאכול הפירות שהיה משמע שקנה הגוף מעכשיו אלא כתב בלשון הזה ואינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מיתה משמע דגם הגוף לא זכה בו עד לאחר מיתה כמתנת שכ"מ ממש עיין שם ותמהני עליו שהרי הטור סימן רנ"ז העתיק ל' הרמב"ם אע"פ שקנה הגוף מחיים אינו זוכה בו לאכול הפירות עד לאחר מיתה וסיים לפיכך הגוף קונה מיד ואינו יכול לחזור בו והפירות לאח"מ ע"ש וכן מבואר בדברי הרמב"ם פי"ב מה' זכייה דין ג' הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאח"מ הרי הגוף של בן מזמן השטר עיין שם ואף שי"ל דה"ד בבנו דדעתו קרובה אצל בנו ולא באחר וכה"ג קי"ל דאם מת האב והניח פירות מחוברים לקרקע הרי הם של בן לפי שדעתו קרובה אצל בנו משא"כ בכותב לאחר כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' רנ"ז עיין שם מ"מ בנדון שלו שהיא בת יורשת איך כת'