ערך השולחן חושן משפט חלק ג שב

סימן תצ"ג דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט פי כמסירה להדיוט דהיינו בקנין ובב"ד חשוב והכא נמי הכי פיר' דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו כמסירה המועלת וכו' עיין שם וכן מבואר בדברי הטור בסי' רנ"ג סמ"ב דאסמכתא קני בשכ"מ וראיתי בספר תומת ישרים סימן נ"ז בתשו' למהר"א ן' יעיש על שכיב מרע שצוה לתת לק"ק קושטא שתי אלפים לבנים ולקהל אחר ב' אלפים לבנים שכ' דבאמירה לבד היה קונה אם לא היה הקדש בטעות וכו' וה' המחבר סימן נ"ח הק' עליו דלא אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אלא בקדשי מזבח או בקדשי ב"ה אבל בהקדש עניים לא כמ"ש הרשב"א בתשו' עיין שם והרב כנסת הגדולה בתשו' סימן קצ"ב הקשה עליו דהרי הרשב"א עצמו סבירא ליה דבשכ"מ קנה ההקדש דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו אבל בשאר הקנאות דבעינן שימסור הממון עצמו ליד המקבל כגון המקדיש דבעינן שימסור ההקדש ליד הגבאי אפילו היה שכיב מרע לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט עיין שם ודבריו תמיהים דכבר כת' הרשב"א בתשו' ח"ד סימן צ"ב דהא דאמרינן דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו אינו כמסור עכשיו אלא קונה כאלו מסרם בקנין בעלמא ותדע לך דאלו כמסורים עכשיו לא היתה די תקי וכולי וכן לא היה חוזר אפילו עמד וכו' עיין שם מיהו מ"מ הוי כאלו מסרם בקנין וכל שהדיוט קונה בקנין בשכיב מרע קונה באמירה ואם כן שכיב מרע שהקדיש מעות כיון דהדיוט קונה בקנין אגב בשכ"מ קונה באמירה

וראיתי למהר"י מיוני בתשוב' מהרש"ך חלק שלישי סימן י"ב שכתב דמתשו' הרא"ש כלל ע"ט סימן ט' שכתב ואפילו אם הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון דראוי ליורשו וכו' נראה דס"ל דאפילו בלשון מתנה ליורש הוי ירושה ונדחק בתשו' הרא"ש כלל פ"ד דמיירי במתנת בריא דאפילו בראוי ליורשו יש לה הפסק עש"ב ועיין בהרב כנסת הגדולה אות ז' שכתב דהרא"ש והטור סבירא להו דאפילו במתנת בריא ירושה אין לה הפסק וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סימן פ"ה ומהר"י הלוי סימן ע"ב ובהגב"י אות כ"ב תמה על מהר"ש הלוי שכ' בפשוט דמתנת בריא יש לה הפסק ולא ראה דהרא"ש והטור חולקים ע"ש ולא זכר דברי מהר"י מיוני בתשו' מהרש"ך הנז' וכן כתב מהרימ"ט סימן מ"ח על תשוב' כלל פ"א וז"ל אבל ממ"ש שם באותה תשו' וז"ל כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי וכו' ואי במתנת בריא מיירי בזה לא אמר ריב"ב דירושה אין לה הפסק דהא במתנת בריא יהיב לה כדמוכח בפ' י"ן וכן כתב הרדב"ז דאין חולק בזה כמ"ש מיהו אפשר דס"ל להרא"ש כדעת הרמ"ה שכתבתי דאם אין יורש אלא הוא אפילו אמר ל' מתנה בהדיא הוי ירושה אבל אם יש יורשים אחרים ונתן לא' יותר על חלקו הוי מתנה ולכך בכלל ע"ט דמיירי באין יורש אחר אלא הוא כ' דאפילו הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון דראוי ליורשו וכו' אבל בכלל פ"א דמיירי שנתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה הוי ירושה אלא מתנה אבל מדברי המבי"ט חלק שני סימן קע"ו מבואר בהדיא דאפי' בריבה לזה ומיעט לזה ס"ל להרא"ש דל' מתנה הוי ירושה עיין שם וכן מצאתי למהרימ"ט סימן ע"ד שכתב דכשאין יורש אלא הוא אפילו במתנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק עיין שם ובזה ניחא מ"ש הרשב"א בתשוב' סימן אלף רמ"ו וז"ל ועוד נראה שאין לנותן הזה בן ובת זולת הבת הזאת ומיד שמת האב נתרוקן כל הזכות לבת שאין אני רואה שאמר האב במתנתו שאם מת האב ירשו אחרים קאמר ולא עוד אלא שאפי' אמר כן לא אמר כלום לדעת הראשונים שאומרים שאין ל' מתנה למי שראוי ליורשו אלא ל' ירושה וכו' עיין שם משמע לדעת החולקים על הגאונים ס"ל דבל' מתנה אפי' אין יורש אחר יש לה הפסק אבל לדעת הגאונים אפילו במתנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק ושם בסימן אלף ל"א כ' דבמתנת בריא דבריו קיימים וכ"כ במיוחסות סימן מ"ה עיין שם אלא דבסי' אלף ורמ"ז דמיירי באין לו יורש אחר אלא הבת דאפילו במתנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק

גם מ"ש הרדב"ז דרוב הפוסקי' הסכימו דדוקא כשאומר לא' נכסי לך סתם אבל אם פי' בהדיא בל' מתנה יש לה הפסק איברא שכן דעת רשב"ם והרז"ה והרמ"ה בפ' י"נ סימן ו' וסימן קכ"ו וכן כתב רש"י במ"ק והובא בש"מ פ' הכותב גבי נכסי לטוביה עיין שם אבל תמהני עליו דהרי הגאונים והרי"ף והרמב"ם ס"ל דאפילו אמר ל' מתנה בהדיא אין לה הפסק והרשב"ש סימן תרכ"א הביא תשו' הרשב"א דס"ל הכי עיין שם ובאמת דבתשו' הרשב"א חלק שני הימן שצ"ד מבוא' דנראין יותר דברי האחרונים דדוקא כשאמר בל' נכסי' לך וכן כתב בש"מ לבתרא דקכ"ט עיין שם ואפשר דבתשו' שהביא הרשב"ש מיירי כשאין יורש אתר אלא הוא דבלא מתנתו הוא יורש מאליו אבל הכא מיירי כשיש יורש אחר וכחי' הרמ"ה שכתבתי לעיל אבל מצאתי לשון הרשב"א שהביא הרשב"ש בתשובות חלק שלישי סימן קכ"ט כלשון הזה דכל שנתן נכסיו לראוי ליורשו בל' ירושה או אפילו בל נכסי לבני עיין שם אבל מ"מ דעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם והר"ן שם דאפילו אמר בל' מתנה בהדיא אין לה הפסק וכבר כתב הריב"ש דכיון שיש מחלוקת בין הראשונים מוקמינן הנכסי' בחזק' היורשי' ולא זכה ההקדש ונמשך אחריו סי' ק"ץ וסי' תרכ"א עיין שם

גם מ"ש דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא בירוש' דאוריית' אבל ירושת הבעל מדרבנן נראה לכאורה מלשון הטור שכ' אבל אם הוא ראוי ליורשו מן התורה שוב אינו יכול להפסיק ירושה דאורייתא וכו' אבל תמהני דהא דאינו יכול להפסיק הירושה משום דהוי מתנה עמש"ב כמ"ש רשב"ם דף קל"ג עיין שם והרמב"ם בפ' כ"ג מה' אישות ובפ"ו מה' נחלות פסק דירושת הבעל אע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואין התנאי מועיל בו אלא אם כן התנה עמה כשהיא ארוסה עיין שם במ"מ וה"נ אין לה הפסק וה"ט דהוי כמהנה עמש"ב דתנאו בטל וכן פסק הרמב"ם בספי"א מה' שמיטה ויובל דעשו חיזוק ואינו מחזיר וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סי' קכ"ד דבכל ספק שיפול הבעל מוחזק דדינו כדאורייתא וכן כתב המבי"ט חלק שלישי סימן ב' עיין שם ועיין בהרדב"ז סימן תתקי"ג וכה"ג כ' מרן הכ"מ בפי"ב מה' אישות דכמו שאם אמר פ' ירשני במקו' שיש לו בן אינו כלום ה"נ בירושת הבעל אע"פ שהיא מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריה' כשל תורה עיין שם וכן ראיתי למרן בתשובות חא"ה בדיני כתובה סי' יו"ד שכ' כיון שבת זו יורשת אין לה הפסק ומ"ש ואחריה לבניה אינו כלום שבעלה יורשה עיין שם הרי דס"ל דגם בירושת הבעל דרבנן אמרינן ירושה אין לה הפסק וגם המבי"ט סימן ש"ט שכ' דאחריה יירש פ' ולא בעלה היינו משום דמיירי במתנת בריא ומתנת בריא יש לה הפסק אבל במתנת שכ"מ מודה דבעלה יורשה משום דירושה אין לה הפסק כמ"ש ה' כנה"ג בחא"ה סי' צ"ג אות ך' עיין שם ושוב