ערך השולחן חושן משפט חלק ג שא

אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כאלו אמר ואחריך להקדש ובקנין מעכשיו עכ"ל מדברי ה' מוכח אפי' במקו' דליכא יורש אחר כנדון דידן דהבע' יורש הוא אם אמר בהדיא לשון מתנה יש לה הפסק ועיין במהרימ"ט סימן ו' שכ' דהיינו דוקא בן בין הבנים אבל כשאין לו אלא בן א' אפילו נתן לו בלשון מתנה לכולי עלמא אין לה הפסק והרב כנסת הגדולה הגב"י אות י"ב כ' דמכללות רוב גדולי האחרונים תראה שהם חולקים על זה עיי"ש ובאמת שהרמ"ה בפרק י"נ סימן ו' וסימן קכ"ו כ' דאם אין יורש אלא הוא אפילו אמר לשון מתנה בהדיא הוי לשון ירושה ואם יש יורשים אחרים ונתן לא' מהם הנוגע בחלקו בירושה הוי ירושה והיותר על חלקו בירושה הוי מתנה ויש לה הפסק עיין שם וכי האי גוונא כ' הרא"ש שם סימן ל"ה בשם אחד מהגדולים והם דברי ה"ר יונה בש"מ דף קל"ג עיין שם וכן נראה דעת מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ר"ס והובא במרדכי בפרק י"נ שכתב וז"ל וכיון דעל בן בין הבנים אמרי' הכי וכו' כל שכן בנדון זה בבן בין הבנות ומשום דאמר בהדיא פליגי בני יטול בית זה במתנה ל"ל וכולי כיון דאלו לא אמר מידי נמי הוה ירית ליה אלא וכולי דהורע כחו מאלו אמר בלשון ירושה אי סתמא נכסי לך וכו' דס"ל כשאין לו בן אחר ואפילו נתן לו במתנה הוי ירושה כיון דבלא מתנתו יורש מאליו אבל בבן בין הבנים שנתן לו כל נכסיו אם אמר בהדיא בלשון מתנה יש לה הפסק וכן ראיתי למהרח"ש ח"ב סימן ו' ומשמע שם דרשב"ם מודה דאם אין יורש אחר אפילו אמר בלשון מתנה הוי ירושה עיין שם אבל מדברי הרשב"א סימן אלף קמ"ז משמע דאפילו כשאין לו יורש אלא בת אחת איכא מאן דאמר דבלשון מתנה יש לה הפסק עיין שם גם מדברי הריב"ש סימן קס"ז על שכיב מרע שצוה מחמת מיתה והיה לו בן ושתי בנות ונתן לבן בתורת ירושה ספרים ידועים מספרי הקדש שהיו לו ושאר כל מטלטלין ונכסיו הניח בתורת מתנה בין הבן ושתי הבנות שיחלקום בשוה חלק כחלק ושאם ימות אח' מהם שירשו והשאר בחיים ואם חליל' וחם ימותו שלשתן יהיו הנכסים מחציתן להקדש כ' וז"ל גם בשאר הנכסים שנתן לבן ולבנות בתורת מתנה יש לספק בחלק הבן כי יש מן הגאונים והרי"ף מכללם אומרים שאפילו נתן בל' מתנה כיון שהוא ראוי ליורשו הרי הוא כאלו אמר בל' ירושה וירושה אין לה הפסק אבל ר"ש והרז"ה ואחרים סוברים דכל שאמר בלשון מתנה יש לה הפסק ולא אמרו שהוא כירושה אלא באומר נכסי לך וכו' וכיון שיש בזה מחלוקת בין הראשונים חלק הבן בנכסים בחזקת היורש הבא לירש הוא ואין לההקדש בחלק ההוא כלום שאין מוציאין מחזקת היורש על הספק כדי לתת להקדש עכ"ל משמע בהדיא דס"ל דאפילו בבן שאין יורש אלא הוא אם אמר בל' מתנה יש לה הפסק וכן מוכח בהדיא מדברי המבי"ט ח"ג סימן רכ"ג ומה הראד"ב בספר לחם רב סי' ר"ו עי' שם וכן הסכים הרב מחנה אפרים הל' זכייה סימן ט"ל עיין שם

ומ"ש הרדב"ז דאם אמר אחריך לפ' בקנין יש לה הפסק כמ"ש הנ"י וכיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כאלו אמר ואחריך להקדש בקנין מעכשיו והוא הפך תשו' הריב"ש שכתבתי דאפילו לגבי הקדש אמרינן ירושה אין לה הפסק וכן כתב הרשב"א בתשוב' הובא בב"י סוף סימן זה והוא בחלק שלישי סימן קכ"ב עיין שם וכ"כ בח"א סימן תש"ד ופסקו רמ"א ושאר אחרונים וכן פסק הרשב"ש סי' ק"ץ וסימן תרכ"א עיין שם אבל ראיתי להתוס' ביבמות דצ"ג בד"ה קנוייה וכו' שכ' וז"ל ואור"ת דהכא איצטריך מעכשיו וכולי דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמרינן קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' יום ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שים לקנין לחול דמהיום לאחר ל' יום כבר החזקה או הוחזר הסודר וכו' ובפירות ערוגה לא בעי' מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי וחשוב כאלו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנותו כשיגיע הזמן שקבע וכולי עכ"ל הרי אף ע"ג דהמקנה בסודר לאתר ל' יום לא קנה עד שיאמר מעכשיו המקדש לאחר ל' יום אפילו לא אחר מעכשיו זכה ההקדש משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכאלו אמר מעכשיו דמי וכן ראיתי להר"ן בנדרים דף ל' שכ' וז"ל ומהא שמעי' דהאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום דלא מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה גמורה להדיו' דמי אבל הרשב"א כתב דאפשר וכו' דנהי דאמיר' לגבוה כמסירה להדיוט ה"מ כמסירה גרידא בלא מעכשיו אבל במסירה דמעכשיו לא דא"א שתקנה יותר אמירה ממסירה וכולי עיין שם וא"כ לדעת התוס' והר"ן דאמירה לגבוה כמסירה גמורה הכא נמי ה"ל כאלו אמר ואחריך לפ' מעכשיו דיש לה הפסק אבל לדעת הרשב"א לא חשיבא אמירה לגבוה כמסירה דמעכשיו וכן מצאתי בתשו' הרשב"א חלק רביעי סימן צ"ב וז"ל ואפי' את"ל ככל האומר לבנו נכסי לך ואחריך לפ' ונתנם ביד שליש או ליד אותו השני יש לה עתה ירושה הפסק וכו' ואם כן כל שכן בהקדש שהוא כמוסר ממש ביד הגזבר ההקדש ובי גזא דרחמנא אפ"ה אין הנדון דומה לראייה שלא אמרו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לענין שיהא לכל דיניו כמסור ממש ליד הגזבר אלא לענין קנייה בלבד אמרו ולומר דאף על גב דבהדיוט לא קנה עד שימשוך או עד שיחזיק הקדש קונה באמירה בעלמא וכענין שאמרו בשכ"מ דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו שאינו כמסור עכשיו אלא קונה כאלו מסרם בקנין בעלמא ותדע לך דאלו כמסורי' עכשיו לא היתה דייתיקי וכו' וכן לא היה חוזר אפי' עמד ותדע לך עוד דאמירה לגבוה אינה כמסירה להדיוט ממש ליד גזבר דהא קיי"ל כב"ה דאמרי יש שאלה להקדש ואלו המקדיש ומסר ליד גזבר שוב אינו יכול לישאל עליו והביאו מהר"ב אשכנזי בתשו' סימן ט"ז עיין שם הרי שכ' אף על גב דאומר נכסי לבנו ואחריו לפ' ומסרו לידו יש לה הפסק בהקדש לא דאמירה לגבוה לאו כמסירה גמורה ממש ונר' דהרשב"א אזיל לטעמיה דסבירא ליה שם דאפי' אמר אחריך לפ' מעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק ואם כן אף על גב דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והוי כאלו אמר ואחריך להקדש מעכשיו בקני אלא קנה אבל לדעת הר"ן דאם אמר ואחריך מעכשיו לפ' יש לה הפסק הכא נמי בהקדש דאמירה דהוי כמסירה כאלו אמ' ואחריך מעכשיו ויש לה הפסק וראיתי להרב נתיבות משפט דף קל"ג שכתב דהרמב"ם שכתב שכ"מ שאמר לאשה פנויה וכו' וכן כתב ר' ירוחם ודוקא במתנת שכיב מרע וכולי סבירא ליה דבריא שנתן במתנה נכסיו לפ' ואחריו לפ' וקנו מידו כיון דסתם קנין הוי כמעכשיו הו"ל כאלו אומר ואחריך מעכשיו לפ' דאין הא' יכול למכור ועיין בספר מוצל מאש ח"א סימן כ"ז ונראה שכן דעת מרן שפסק בי"ד סימן רנ"ח נדר לצדקה באסמכת' כגון אם אעשה דבר פלוני אתן כך וכך לצדקה ועשאו חייב ליתן ע"ש וכן פסק רמ"א לעיל בסימן ר"ז עיין שם וה"ט משום דאמירה לגבוה כמסירה גמורה להדיוט כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם הביאו הב"י שם וז"ל מהר"ם בתשו' הארוכו'