ערך השולחן חושן משפט חלק ג ש

ו' נתן מתנה לחתניו וכו' והיה נו בנות נשואות ובנו' ארוסות בקידושין נראה דלא זכו במתנה אלא חתנות הנשואות שכ' בפרשת וירא וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו וכו' ופירש רש"י חתניו שתי בנות נשואות היו לו בעיר לוקחי בנותיו שאותם שבבית ארוסות להם וכתב הרא"ם דאם לא כן לוקחי בניתיו למה ליה הא אין נקראי' חתניו אלא לוקחי בנותיו ולמה ליה לוקחי בנותיו אלא הם הנשואות שכבר לקוחות מבית אביהם וכו' דלקיחת האשה בכ"מ היא קנין האשה לבעלה כמו כי יקח אשה ולקחה לאשה עכ"ל הרי דלא נקראו חתניו אלא הנשואות ואף על גב דנראה דאי מפ' לוקחי בנותיו הם הנשואו' שכב' לקחו מבית אביהם וכולי צ"ל משום דחתניו משמע נמי ארוסות לכך מצטריך לוקחי בניתיו למעט ארוסות כבר כ' הרא"ם דלקיחת האשה היא קנין האשה לבעלה בקידו' ולוקחי בנותיו היינו ארוסות ואי לא כתיב לוקחי בנותיו חתניו לא משמע אלא הנשואות ור' אפרים שם כ' וז"ל חתן ובניך הם אמרי חתן והוא וידבר אל חתניו נראה שלהרבה חתנים קורא חתן כמו ויהי אליעזר וכו' א"נ היה לו חתן א' עמו בביתו ואותו היה לבו נמשך אחר כלתו לפיכך אמרו חתן ובניך הם אמרו חתן ובניך כלומר אותו החתן שהוא עם בניך והוא דבר אפילו עם שאר חתניו שהיו נשואים שנאמר לוקחי בנותיו עכ"ל משמע דס"ל דגם ארוסות נקראים חתניו אבל בב"ר אמרו וידבר אל חתניו וכו' כעת היו לו שתים ארוסות ושתים נשואות לוקחים אין כתיב כאן אלא לוקחי בנותיו ע"ש במהרש"י הרי דלוקחי בנותיו היינו אריסות מדלא כתיב לקוחים וחתניו הם הנשואות ולא הכריח דאם לא כן לוקחי בנותיו למה ליה דא"ל חתניו אפטרופוס לכך כתיב לוקחי בנותיו ממעט ארוסות אבל מדלא כתיב לוקחים אלא לוקחי בנותיו לרבית ארוסות אם כן חתניו הם הנשואות ומהרימ"ט סי' צ"ג נראה דסבירא ליה דחתניו אפילו ארוסות ודוקא היו ארוסות ממעט דחתניו דהשתא עיין שם ויש להסתפק אם יש לו בת ארוסה ובת נשואה ואמר נכסי לחתני לשון רבים מהו דבח"מ סימן רמ"ז קי"ל דשכיב מרע שאמר נכסי לבני בלשון רבים ולא היה לו אלא בן אח' ובנות הכל לבן לבדו ואין הבנות בכלל וכן אין בן הבן בכלל עיין שם אלמא אף על גב דאמר בלשון רבים הכל לבן לבדו והכא נמי אף על גב דאמר לחתני כמו דקרו לבן א' בני שנאמר ובני פלוא אליאב ובני דן חשים הכא נמי קרו לחתן א' חתני וכיון דארוסות לא נקרא חתן לא זכה אלא הנשוי דחתן א' קרי חתני ור' אפרים בפ' חתן ובניך וכו' כ' הם אמרו חתן והוא וידבר אל חתניו נר' שלהרבה חתנים קורא חתן כמו ויהי אליעזר וכו' סימן רמ"ח

א' דין א' ואחריך לפ' וכו' דוקא למי שהוא עכשיו בעולם אבל למי שאינו עכשיו בעולם לא הרא"ש בתשובו' הביאו הטור בסימן רפ"ב עיין שם ז"ל מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ר"ה והובא בתשו' המיימו' דשייכי לסד' משפטים סימן ז' נראה שאין להאלמנה על היתומים כלום וזכו היתומים במתנה שנתנה זקנתם לאביה' ואחריו להם כמו נכסי לך ואחריך לפ' דכשמת הא' קנה שני ובלבד הבנים שנולדו כבר בשעת המתנה זכו בכל המתנה אבל הנולדים אחר כך לא דהא אין אדם מקנ' לדבר שלא בא לעולם דבשעה שנולדו הדר סודר' למארי' וכו' עיין שם ונ"ל ראייה מדפרכי' בפרק י"ן גבי כתוב' בית דין בין למאן דאמר יסבון בין למאן דאמר ירתון הא אין אדם מקנה לדבר שאינו בעולם אלא תנאי בית דין שאני וכו' והא דמיא לנכסי לך ואחריך לפלוני ודוק' תנאי בית דין מהני

ב' אין לשני אלא מה ששייר הא' וכו' ואפילו מכרם א' ומאותם מעות קנה אחרים אין לו בהם כלום לפי שאלו נכסים שלא היו בעולם ולא קנה הרשב"א ח"ב סימן ל"ו והביאו הרב כנסת הגדולה אות ח"י עי' שם ובפרק י"ן דף קל"ז דתניא נכסי לך ואחריך לפלו' וירד א' ומכר ואכל וכולי כתב רשב"ם אורחא דמילתא נקט שמכר והוציא המעות בהוצאה עיין שם משמע דאפי' הם בעין אין לשני בהם כלום והרמ"ה בפרק מי שמת סימן ח"י גבי יתומים שקדמו ומכרו וכו' כתב וזה לשונו ואתמ' בתשו' לרב האי גאון דהא דאמרי' מה שמכרו מכרו לאו דמפסדי בנות לגמרי אלא בזוזי הוא דמשלמי ליה יורשים וכולי ומסתברא כוותיה דאי לא תימא הכי מה הועיל חכמי' בתקנת' ועוד אי לא מחייבי' לאהדורי זוזי אדאשמעי' מכרו לישמעי' נתנו אלא מדלא אשמעי' אלא מכרו ש"מ דוקא מכרו דאפשר דמהדרו להו לב"ד ואי נמי אכלנהו וליתנהו דליהדרי בשעת אכילה הוא וכו' אבל נתנו דמעיקר' קר' איכא פסידא לבנות לא וכו' עכ"ל ונראה דהכא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל וכי' ודאי לאו דוקא מכר דהוא הדין מתנה כמו שכ' הרא"ש בתשו' כלל פ"ד ואין חילוק בין מכר למתנה דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה ועוד אפילו לא עבד נייח' לנפשיה הוי מתנה כדאיתא בפרק י"ן ההיא איתתא דהו"ל דיקלא בארעא דרב ביבי וכולי ומרן הב"י גבי אם נתן א' במתנת שכיב מרע כתב מהכא משמע בהדיא דאם נתנו במתנת בריא הוי מתנה ואין לשני אלא מה שמשייר הראשון ותמה על הרא"ש עיין שם וכבר כתב הדרישה שם דהרא"ש לא בא אלא לחדש לנו אפי' נתן לאיש דלא עבד ליה ניח נפשיה הוי מתנה וכולי עיין שם באורך ואם כן ברייתא נקט מכר לרבותא דרב' דאפילו עבר ואכל מוציא מיד הלקוחות וכל שכן מתנה אבל לרשב"ג אפילו ראשון נתן במתנת בריא אין לב' כלום וכן במכר אפילו המעות בעין אין לב' כלום ובא"ה סימן קי"ב גבי מזונות הבנות מבואר דאם הבנים מכרו או משכנו או נתנו אינן ניזונת מהם

ג' הג"ה ואפילו הקדישו וכו' כתב הרדב"ז ח"ב סי' ס"ז באשה שהיתה יודעת בטיב משא ומתן והרויחה ממון ולא היו לה בנים ונתנה הכל במתנה לבעל' ואחריו להקדש וז"ל ולפי ששמעתי כבעל דין רוצה לדמות נדון דידן לההיא דאמרי' בפרק י"ן נכסי לך ואחריך לפ' אם הא' ראוי ליורשו אין לאחריך כלום דירושה אין לה הפסק הכא נמי כיון דבעל ראוי לירש אין להקדש אחריו כלום ודאי בורכא וכו' דדוקא בשכיב מרע אבל במתנת בריא לא אמרי' דאין לה הפסק אלא יש לשני מה ששיי' הא' כן כתב הר"ן בלי חולק וכן כתב הרמב"ם וכו' הילכך בנדון דידן שהקדישה בעודה בריאה יש לה הפסק ותו דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא בירושה של תורה אבל ירושת הבעל אינה מן התורה וכו' ותו דרוב הפוס' הסכימו דדוקא כשאמר לא' נכסי לך סתם או בל' ירוש' אבל אם פירש בהדיא בלשון מתנה יש לה הפסק וכולי ותו דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא כשאמר נכסי לך ואחריך לפ' סתם אבל אם אמר ואחריך לפ' בקנין כראוי אין אומרים אין לה הפסק וכן כתב הנ"י בשם הריטב"א ודברים של טעם הם ובנ"ד נמי כיון דקיימ"ל