ערך השולחן חושן משפט חלק ג רצט

חי' בין נדון הר"י דא"ל נכסיך למאן דילמא לפ' לנדון תשובת הגאונים כששאלו לו ואשתו מה תהיה עליה עכ"ל וליתא דז"ל תשו' הגאונים שער ג' סימן א' וא"ת שלא התחיל לומר שאר נכסי לאשתי אלא לאתר ששאלו אשתך מה תתן לה דצ"ל הכי כיון שהשיב דשאר נכסי הכל לה שכבר קנתה במתנה אלא אפילו א"ל תתן שאר נכסיך לאשתך ואמר הן הרי זו מתנה גמורה כדאמרינן וכולי אלא נכסיך למאן וכו' וא"ת שלא פטר בתו הגדול' ושמא אפטרופ' עשה את אשתו אלא וכו' עיין שם הרי שכת' דאצ"ל וכו' אלא אפי' וכו' והביאו ראייה מההיא דנכסיך למאן וכו' בכולה ס"ל דבבנו ובאשתו אמרי' דלא עשאו אלא אפטרופוס והרי הרמ"ה והטור סימן רנ"ג סבירא להו בההיא דנכסיך למאן וכו' דאם היה בנו לא עשאו אלא אפטרופוס ואם כן נראה שכן דעת הגאונים: סימן רמ"ז

א' דין א' ינתנו לבנים ולבנות וכו' אבל מהר"י ן' מיגש בתשוב' סימן ל"ב כתב וז"ל דכי אמרי הראוי וכו' ה"מ במאן דשדר סתם ולא פי' למאן שדרנהו וכולי אבל היכא דפריש ואמר אילו ליהוו לבני ביתאי מכי אמר הכי הא ודאי זכו להו כולהו בני ביתיה בההוא מידי והו"ל כמאן דפריש ואמר אילו ליהוו לבנאי ולבנתאי דהא בני ביתאי בני ובנותי משמע וכיון שכן בין הראוי לבנים בין הראוי לבנות פלני להו בשוה וליכא הכא הפרש בין מתנת בריא ובין מתנת שכיב מרע עכ"ל

ב' דין ג' וכן אין בן הבן בכלל וכו' כת' הריטב"א בספ"ג דנדרים אע"ג דבל' תורה מקרו בני בנים בנדרים הלך אחר ל' בני אדם וכו' ומסתברא דנודר הנאה מזרעו אפילו בני בנים בכלל דהכי מקרו אפי' בל' בני אדם עיין שם וכתב ה' קהלת יעקב דק"ץ ע"ג ונראה פשוט דס"ל דבלשון זרע בנות נמי בכלל דבל' בני אדם נמי זרע מקרו עיין שם וכבר כתב הרשב"ש בתשו' סי' י"ב וז"ל ואם אמר לו ולזרעו הכל בכלל בן הבת ובן הבן ובת הבת כדאמרי' במס' סנהדרין מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך אלמא זרעו משמע כלל ואפילו זרע זרעו וכן כתב הרמב"ן בחידושיו עיין שם וכן הוכיחו התו' בבתרא דקט"ו וכתב וז"ל ול"ל דהתם מיתירא דריש דא"כ הו"ל למידרש איפכא דקרא דמזרעך כתיב ברישא וכולי עיין שם ונראה דס"ל דזרעך משמע אפילו בנות כדמוכח מדברי התוס' בקידושי' דס"ו ע"ב בד"ה ולזרעו וכו' וכן אמרינן התם דף ע"ז אלא מעתה בתו של כ"ג תשתרי מי כתיב בנו זרעו כתיב וכו' אלמא אף על גב דאיכא ג"ש למעט נקבות לא ממעטינן בת של כ"ג משום דזרע משמע אפילו נקבות עיין שם ואם כן אי מיתורא יליף בני בנים הו"ל למדרש איפכא דקרא דמזרעך כתיב ברישא וקרא דמעביר בנו ובתו באש יתירא הוא דמזרעך משמע נמי בנות וע"כ אתא לבני בנים אלא משמע דזרעך כלל אפילו זרע זרעו והא דפרכינן התם בקידושין בת בנו תשתרי וכולי היינו משום דאיכא ג"ש למעט נקבות וזרעו משמע אפילו נקבות לכך מוקמינן רבוייא לבתו ומיעוט' לבת בנו ועיין בס' בית דוד סי' קכ"ד שכתב דאין הבנות בכלל והרב פנים מאירות חלק ראשון סימן ל"ז כתב דהאומר נכסי לזרעי אין הבנות בכלל עיין שם וליתא כמ"ש מיהו מ"ש הריטב"א דבל' תורה בני בנים מקרו בני' וכ"כ הרא"ש בתשו' עי' שם ק' מהך דסנהדרין מוכח דאי לאו קרא אין בני בנים בכלל וכן תניא בפרק קמא דקידושין ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בנים בני בנים מנין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך עיין שם אלמא אי לאו קרא אין בני בנים בכלל ובס"פ אלמנה לא אמרינן הכי אלא משום דזרעו משמע כלל אפי' זרע זרעו כמ"ש התוס' בבתרא והר"א ממיץ בספר יריאים סימן ע"ט עיין שם ועמ"ש בספר ווי העמודים שם

ג' אם אמר נכסי לקרובי לקרוב שלו יותר נותנים כגון אחיו ובן אחיו אף על גב דלענין ירושה כי הדדי נינהו נותנים לאחיו הרמ"ה בפרק ח"ה סימן נ"ג עיין שם:

ד' כתב מרן בתשוב' חא"ה מדיני כתובה סימן א' על תנאי כתובה שאם תתאלמן ולא יהיו לה בנים ממנו תקח מאתים פרחים ואם יהיו לה בני' תקח כתובתה משלם ונתאלמנה והי"ל בת תטול כתובת' דבת היא בכלל בנים ודוקא כשהיו לו בנים אין הבנות בכל והא דתנן הריני נזיר כשיהיה לי בן נולד לו בת אינו נזיר התם שאני דמן הסתם אינו נודר אלא על בן זכר ולא על נקבה דהכל עצבים בה והביאו המבי"ט חלק א' סימן ק"פ והסכים עמו עיין שם וכבר כתב הרב יוסף אומץ סימן ק"א דהרע"ב שם כתב דבל' בני אדם לא מקרו בן אלא זכר ולא נקבה ולא טומטום ואנדרוגינוס ע"ש ועוד דהמרדכי בפרק מי שמת בשם מהר"ם הביא ראייה דבת אינה בכלל בנים מדתנן בנזיר וכו' וכן כ' מהרימ"ט סימן ה' עיין שם ורש"י בפ' ויקומו כל בניו כל בנותיו וכולי וכל בניתיו רי"א אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ונשאום ר"נ אומר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו שאין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו לכלתו בתו עכ"ל ונראה דה"ד כשאין לו אלא בת אחת ואמר כל בנותיו כלתו בכלל כי התם וכל שכן אם אין לו בת ואמר לבתי היינו כלתו

ד' ויש מי שאומר וכו' אבל מהר"ם בתשו' הקצרות סימן קפ"ט כ' אפילו היכא דליכא בנים אלא בני בנים מותר בבני בנים עיין שם ועיין בס' בית דוד כ' דלא קיימא לן כסתם אלא אם הזכיר בפי' הפרט שחולקים בו אבל אם נקט הש"ע בסתם ואחר כך וי"א וכו' דעתו לפסוק כי"א אבל בסימן ר"י כתבתי סתירה לכלל זה עיין שם גם בטור והב"י לא נמצא חולק וכבר כתב הסמ"ע בסימן ל"ה סק"י דכעין זה שכ' מרן בשם יש מי שאומר לא משום דאיכא פלוגתא

ה' כתב מרן הב"י בשם תשו' המיי' שאם כ' שט' מתנה לבן אשתו וכתבו בו תנו לבני ש"ד וכ' הרב קהלת יעקב דהתוספות בפסחים דף נ"ד בד"ה אלא וכו' כת' דלא מצי' בכל התורה שיקרא לבן אשתו בנו ונראה דלשון תורה לחוד ולשון הדיוט לחוד ומ"ש דבן אשתו אינו קורא אותו בנו היינו בלשון תורה ע"ש ונר' דאם אין לו בן אלא בן אשתו ודאי דבן אשתו קאמר ותשובו' המיי' מיירי בהכי אבל התוספות מיירי כשיש לו בנים דלא מצינו שיקרא לבן אשתו בנו בכלל בניו כי התם ושוב ראיתי בשאלת יעב"ץ סימן קס"א שם מבואר דמיירי שאין לו בנים ועיי"ש עוד

ועיין שו"ת חיים שאל ח"א סי' מ"א שהסכים דמהר"ם מודה דבן אשתו לא מקרי בנו ונדונו בבן אשתו נתגדל בביתו כמו שכתב הרב בני אהרן עיין שם וא"נ כן שהרי מהר"ם בתשו' המיי' סיים ועוד דהבעל כאשתו וקרי' ביה לא יומתו אבות על בנים: