ערך השולחן חושן משפט חלק ג רצה

אויר מורישו ליורשיו ע"ש ועיין במח"א ה' זכייה ומתנה סי' כ"ג וכן כתב ה' בית יאודה ח"א סי' ל"ו בשם רבו בנ"ד שאמרו המשכירים לו ולבאי כחו פי' מיד היו בניו שותפים בשכירות זה האב נוטל מחצה ובאי כחו נוטלי' מחצה וצל"ע בזה דודאי לא נתכוונו אלא לבאי כחו אחריו ולא בעודו בחיים עיין שם ולא זכר דמהריט"ץ הכי ס"ל אבל המבי"ט ומהריק"ש ס"ל דלו ולבניו מחצה לו ומחצה לבניו כדעת רבו ועיין בס' גנת ורדים חח"מ כלל ג' סימן ל"ח וט"ל

ומאי דפשיטא ליה למהריט"ץ כיון דלבנו אחריו מתנ' ממש קאמר לו נמי מתנה ממש כן כתב ה"ר יונה הובא בשיטה מקובצת לבתרא דקל"א ע"ב וז"ל וק"ל הא דאמרי' לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסים לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וכולי לומר שאם אמר אחריך לפ' אין לשני במקום א' כלום דירושה אין לה הפסק לפום הך מסקנא ק"ל כיון שאמ' בלשון מתנה ושטר נמי דכתב ליה אמאי לא אמרינן לא עשאו אלא אפטרופוס ונראה בעיני כיון שאמר אחריך לא שייך למימר לא עשאו לא' אלא אפטרופוס אף ע"פ שהא' א שהרי לא כתב לו כל נכסיו כיון שנתן אחריו ואחר וכולי עכ"ל הרי דס"ל דמתנה לבנו ואחריו לפלוני לא אמרי' דעשאו אפטרופוס כדברי מהריט"ץ ולא מטעמי' אלא משום דלא כתב לו כל נכסיו שנתן אחריו ואחר והגמ"ר כ' בשם ריב"א כדברי הרב עיין שם אבל נעלם ממנו מה שכ' הטור בסימן רנ"ג סי"א וז"ל שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני וכו' אם הוא ראוי ליורשו זוכה בהם משום ירושה ונפקא מינה שאם אמר ואחריו יהיו לפלוני אינו כלום וכו' בד"א שנוטלו משום ירושה כבת או אח או אחד משאר יורשים אבל אם הוא בנו לא עשאו אלא אפטרופיס כדפירי' לעיל עכ"ל הרי מבואר דמתנה לבנו ואחריו לפ' אמרי' דלא עשאו אפוטרופוס וכן כתב בעל העיטור דף צ"ה ע"ד וז"ל והלכה נכסי לך בראוי ליורשו ל' ירושה הוא וירושה אין לה הפסק לבד מבן אצל הבנים דעשאו אפטרופוס וכו' עיין שם וכן נר' מדברי הרמב"ם ושאר פוסקים וכבר האריך בזה הרב פרח מטה אהרן סימן ט"ל והרב פני משה ח"כ סימן צ"ט ע"פ

ז' או שפירש מטלטלי אג"מ וכו' הרמ"ה בתשובו' סי' רמ"ד על א' שנתן לאשתו כל מה שהיה לו בעול' משוה פרוטה מטלטלין אג"מ והאמינה בכתובתה ומתנתה שתגבה אותה בלא שבועה בנאמנות גמורה עליו ועל יורשי וכו' וז"ל אם יעקב זה נתן ללאה אשתו לא שייר לעצמו כלום וכמו שנראה משאלת המתנה היא בטלה בקרקעות שיש בנכסים לפי שאמרו הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס וכו' בעי רבא בבריא היאך ולא איפשטא וכלל בידינו בדיני ממונות בעיא דלא איפשטא חומרא לתובע וקולא לנתבע לפיכך וכולי קרקע בחזקת בעליה עומדת ומה שהיה בנכסים מטלטלין כי הוא ברשו' מה שהיה הוא בידו וכולי עיין שם הרי בהדיא דסביר"ל דאפילו כתוב בשטר מטלטלין אג"מ ונאמנות גמור' שתגבה בלא שבועה דמוכיח דלמתנה גמורה נתכוון אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופוס

ח' כתב הרב כנסת הגדולה הגב"י אות ל"ג דאם כתוב בשטר מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וכולי מורה דלמתנה גמורה נתכוון מהר"א מוטל בתשו' כ"י ולדעת מהרש"י פלוגתא דרבוותא ע"ש והרשב"ש בתשו' בסימן קע"ג בשטר מתנה לאשה קרקע ואגבו כל אשר לו כל זמן שלא אחזור זו כתבוה בשוקא וכולי י"ל מתנה זר יש בה שיור שהרי לאשתו כל מה שיצטרך וכו' וגם יש שיור אחר שהרי יש לו חובות וכו' ל"מ להקנות חוב באגב מתנה במקצת ואינה בכלל הכותב כל נכסיו לאשתו עיין שם לכאורה נראה דס"ל דאפילו דיש בשטר כתבו בשוקא וכולי אם לא יש שטר אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופוס מיהו כבר סיים הרב ועוד דהכות' כל נכסיו לא עשאו אלא אפטרו' משום דאזלי' בתר אומדנא ואם אנו רואים דעתו שלא נתכוון לאפטרופוס הוי מתנה גמורה וכולי עיין שם ואם כן אפשר דמהאי טעמא אם כתוב בשטר כתבו בשוק' וכו' הוי הוכחה דלמתנ' נתכוון ולא אפטרופוס

ט' דין ט' הכותב כל נכסיו לאחד מבניו ולאחר זה האחר קנה חצי הנכסים במתנה וכו' כ' הרמ"ה בפרק י"נ סימן קמ"ג וז"ל ל"מ למאן דאמר קני את וחמור קנה מחצה אלא אפילו למאן דאמר את וחמו' לא קנה כלום דלהכי אקני לו בהדדי הדדי דלא ליקנו אלא כהדדי וכיון דחמור לא קנה בר דעת נמי לא קנ' התם דברירא לן דחמור לאו בר מיקנא הוא אבל הכא בנו בר מיקנא הוא וספוקי דמספקא ליה גביה אם האי לישנא גביה לשון הקנאה הוא ואי לישנא דאפטרופוס הו' ואפ"ל דהאי ניתן לא שנא גבי בנו ולא שנא גבי אחר להקנאה גמור' הוא דאכוון וכיון דאלו איתברר גבי תרוויהו להקנאה גמורה איתכוין הוה קני מר פלגא ומר פלגא השת' דלא איתברר גבי בנו דשייך ספיקא לא קני אלא כי דיניה למהוי עליה אפטרופוס ואחר דלא שייך ביה ספיק קני וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דהא דאמרי' דעשאו אפטרו' אינו אלא ספק דאומד' דעת הוא ולכך קנה האחר ראם היה ברור דלאפטרופוס נתכוון גם האחר לא קנה וכה"ג פירש"י בפרק הא"מ גבי הרי כולכם ואחת משתי אחיות וכו' דהשתא לאו את וחמור הוא דהא אין אחיות מקודשו' משים ספיקא הוא וכולי עי"ש

יו"ד דין י"ב הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרו' וכולי דעת הרז"ה לא אמרו לא עשאה אלא אפטרופ' אלא דוקא כשיש בנים קטנים וכתב מהריב"ל ח"ב סי' ס"ז דרוב הגאונים ס"ל דאפילו לגבי גדולים אמרינן עשאה אפטרופ' ולא מהניא תפיסה והביאו הכנ"ג חא"ה סימן ק"ז אות ה' עיין שם אבל הש"ך בס' תקפו כהן סימן קי"ט כ' דיכול המוחזק לומר קי"ל כס' בעל המאור ונר' דגם הרמב"ן שהוא איש מלחמו' השיג במ"ש דבעיא איפשטא אבל מה שחי' בין יתומים קטנים לגדולים לא השיגו משמע דמודה לו בזה וגם שאר פיסקי' אפשר דס"ל דהדין אמת וסברא נכונה דבגדולים לא שייך לומר שעשאה אפטרופ' וקצת ראייה לזה מדאמרינן בפ' המפקיד אפטרו' לדיקנני לא מוקמינן וגם כיון דהוי הילכת' בלא טעמא א"כ הבו דלא לוסיף עלה ומה שלא תי' כן משום דמשמע להו דמתני' סתמא בקטנים נמי מיירי עש"ב והרשב"א בתשובו' ח"ב סי' רס"ה כ' וז"ל ומה ששאלת מה אני במ"ש בעל המאו' וכו' דע שאין דבריו מחוורים בעיני שאפי' באשה ובן אצל בנים הגדולים י"ל כי להחשיבה הוא מתכוון כדי שישמעו דבריה דאי לא מ"ש בנו ואשתו אפי' אחר נמי נימא דלהנא' בניו קטנים מתכוין וכו' ועוד מדבעי רבא בבריא היאך ואי דוקא כשצריכים אפטרופוס הא קאי איהו ופשיטא בבריא לאו לאפטרו' נתכוון דהא לא צריכים עכ"ל וכ"כ בס' א"ז לבתרא בפ' י"נ עיין שם וכן כתב בעל העיטור דצ"ה איכא מ"ד דוקא דאיכא אחרים קטנים אבל גדולי' לא ולא נ"ל עיין כם הרי דבעל העיטור והרשב"א דחו