ערך השולחן חושן משפט חלק ג רצד

עיין שם ולא ראה דברי הרמ"ה וכן ראיתי להש"ך בס' תקפו כהן סי' ע"ב שהסכי' דאם תפס אין מוציאין מידו כיון דהא"ז ור' שמואל וראבי"ה סבירא להו הכי וגם הרבה פוסקים דבתיקו מהני תפיסה עיין שם באורך

וראיתי בס' פני משה חלק ראשון סימן פ"ב דר"ג ע"ד נסתפק בשכיב מרע שנתן כל נכסיו כדין מתנ' בריא אי אמרינן ודאי דלא עשאו אלא אפטרופ' כיון דשכיב מרע הוא וירא שמא ימות וה' המחבר דר"ח ע"ד דעתי נוטה כיון דשכיב מרע הוא וירא שמא ימות ודאי דלא עשאו אלא אפטרופוס ודוקא בבריא ממש בעי רבא ע"ש וכן נראה לכאור' קצת ראייה מדברי הרשב"א בתשו' חלק שני סימן רס"ה שהוכיח הפך הרז"ה דס"ל דלא אמרו לא עשא' אלא אפטרופוס אלא דוקא כשיש בנים קטני' מדבעי רבא בבריא היאך ואי דוק' כשצריכי' אפטרופוס הא קאי איהו ופשיטא הבריא לאו לאפטרפוס נתכוון והא לא צריך עיין שם וא"א משכחת לה בשכיב מרע שנתן כל נכסיו במתנת בריא דצריך לאפטרופוס אבל מצאתי לר' יונה בש"מ לבתרא דף קל א עמוד שני שכתב וז"ל ובהא דאמרינן לאחר במתנה איכא דק"ל כיון דבנו אפטרופוס אחר נמי היכי קני הו"ל מתנת שכ"מ במקצת דצריכה קנין ויש להעמידה במצוה מחמת מיתה דקני במקצת ואין צריך קנין ואיכא מאן דמוקי לה בקנין או בשטר הקנאה דמזכי ליה מחיים דקני בשטרא ואני אומר לא מיפרשא שמעתא שפיר אלא במצוה מחמ' מיתה דהא אבע"ל בבריא וכו' מיהו לענין דינא נ"ל דבנו ואחר בקנין או בשטר הקנאה אף על פי שאינו מצוה מחמת מיתה אחר קנה ובנו אפטרופוס וכגון שהוא מייפה את כחו דאמר אף כתבו וחתמו והבו ליה דכיון דאבע"ל בבריא היאך ולא איפשטא אוקי ממונא בחזקת יורשי' ולא עשאו אלא אפטרופוס ואחר קנה בקנין או בשטר אבל אם אינו מייפה את כחו אחר נמי לא קנה דשמא נתכוון להקנות חף לבנו הקנאה גמורה דהא לא תלי שעשאו אפטרו' אלא מספק הילכך כיון דא"ל לבנו נמי להקנא' נתכוון הו"ל מחלק כל נכסיו ולא הוי קנין אלא מחמת מיתה ושמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה עכ"ל הרי דס"ל דשכ"מ שנתן כל נכסיו בקנין או בשטר הוי כבריא ואם נתן לאחר ולבנו אחר נמי לא קנה דשמא אף לבנו להקנאה גמורה נתכיון והו"ל מחלק כל נכסיו בקנין דלא קנה וכן כתב ה' פרח מטה אהרן חלק ראשון סימן ט"ל דמתנת שכ"מ בקנין הוי כבריא עיין שם ועיין בספר פני משה חלק שני סימן צ"ט דף קפ"ז ע"ד

ג' אם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלי וכולי עיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סימן ש"א של"ז

ד' אפי' היה בן קטן וכו' אבל אם נתן לבנו עובר כל נכסיו קנה דלעובר לא מיקרי איניש אפטרופוס הרב עדות ביעקב סימן ע"ד דף קפ"א ע"ב עיין שם

ה' ואפי' היה בן קטן וכו' ואע"ג דקי"ל בסי' ע"ר דאם נתנו אחרים מתנה לבן הרי היא לאביו וכן אם נתן לו אביו מתנה לא קנה דאין לו יד לזכות לעצמו כמבואר בהנ"י פ"ק דמציעא נראה דאם זיכה לו על ידי אחר קנה הבן ה' בית שלמה סי' ל"ה עיין שם ועיין בס' גנת ורדים סי'

ו' הכותב כל נכסיו לא' מבניו וכולי כ' מהריט"ץ סימן קפ"ב בשכיב מרע שאמר נכסיו לו ולבניו דזכה מדקאמר ולבניו ובודאי לבניו אחריו קאמר והתם מתנה ממש קאמר ולא אפטרופוס אם כן לו נמי מתנה ממש עיין שם וא"נ דלו ולבניו מחצה לו ומחצה לבניו כדלקמן סימן רמ"ז עיין שם והא דאמרינן בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל על מנת שהמעשר א' לי ולבני ומת יתן לבנו ולא אמרינן מחצה לו ומחצה לבניו וזכה במחצה בחייו כבר כת' מהריק"ש בספר אהלי יעקב סימן א' דשאני מתנה שנותן מה שלא היה שלהם דשניהם זוכים יחד אבל התם דשיורא הוי למי שהיה שלו מעיקרא לכך לא זכו בניו בחייו עיין שם והמבי"ט ח"ב סימן קי"ח נשאל בנדון הריק"ש וכ' וז"ל והכא בנ"ד שאמר לו ולבנותיו משמע לבנותיו מהשתא בחייו דאי לאחר מיתתו אפילו לא הזכיר בנותיו הם יורשיו ולא תימא דלעולם אימא ולבנותיו אחר מותו ואיצטריך להזכיר לו דדוקא לבנותיו אחריו ולא ליורשי' אחרים שלה אם תמות אחת מהבנות בחייו וכן דוקא להם אחריו ולא ליורשיהם אחריהם כמ"ש דלא היא דלעולם לו ולבנותיו משמע מהשתא מדלא קאמר ואחריה וכההיא עובדא דנכסי לך ולבניך וכו' ואע"ג דגבי מעשר וכו' ונ"ל דה"ט דמעשר משום דאכתי אית ליה לקינה השדה מן הלוי ע"מ שהמעשר א' שלו זכות במעשר שנותן ללוי שהיא פוטר את טבלו מן המעשר וכולי ע"ש הרי דס"ל דאפילו במשייר לו ולבניו משמע מחצה לו ומחצה לבניו וזכו בניו בחייו וחולק על מהריק"ש בזה אבל במתנה לו ולבניו לכולי עלמא מחצה לו ומחצה לבניו ונראה דמהריט"ץ לא אמר אלא בנדון דידן דלא היו בשעת המתנה לבני בנים דכיון שלא היו בעולם אמרי' דלא מחצה לו ומחצה לבניו קאמר דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעול' ואין אדם מוציא דבריו לבטלה אלא ודאי לבניו אחריו קאמר אבל אם היו בעילם מודה דלו מחצה ולבניו מחצה והרמ"ה בפרק המוכר את הבית סימן כ"ז כתב וזה לשונו ושמע מינה טעמא דאמרי לי ולבני הא לאו הכי אם מת אינו מחזיר לבניו וכולי והני מלי גבי מעשר דכי שייריה למקום מעשר לאו לגמרי שייריה דא"כ במאי נפיק האי לוקח י"ח מחובת מעשר וכו' אלא שעבוד' בעלמא הוא דשייר ביה וטובת הנאה דאית ביה הוא דשייר לנפשיה וטובת הנאה אינה ממון להורישה לבניו אלא היכא דשייריה נמי בפי' אבל היכא דשיור מידי לגמרי הו"ל ממון להורישו לבניו ואע"ג דלא אמר לבני אם מת ירתי ליה בני וכו' וכן כת' בסימן ל' עיין שם הרי דס"ל דדוקא גבי מעשר דטוב' הנאה אינה ממון להורישה לבניו אבל אם שייר ממון מורישו לבניו אפילו לא אמר לבני וכ"נ דעת הרמב"ם שכ' גבי מכירת פירות סתם דמשמע לי וליורשי כדעת הרמ"ה ומ"מ משמע דאפילו אמר לי ולבני דוקא אם מת מורישו ליורשיו ולא מחצה לו ומחצה לבניו והטור ומרן סי' ר"ט שכ' וז"ל מכר שדה לשמעון וכו' אם שייר מהפירות לעצמו מהני וכו' ואם מת המוכר הא' אין לבניו כלום אפילו מת בעוד ליקח הא' אא"כ פירש לי וליורשי עיין שם ונראה דס"ל לאו דוקא גבי מעשר אלא ה"ה בכל מכר לא זכו בניו אלא אחר מיתתו ובירושלמי פ"ו דדמאי אמרי' לי ולבני לי וליורשי יש לו במעשרו' ולבניו במעשרו' וליורשי' במעשרו' ר"י בעי קמיה דר"י עד כדון ביורשים שהם ד"ת אפילו ביורשים שאינם מד"ת עכ"ל ולכך הטור נקט לי וליורשי דכולל בניו ושאר יורשים וכן כתב הרשב"ש סימן רע"ו דאפי' בשיור בעי' ששייר לו וליורשיו אבל כשאמר לו ולא אמר ליורשיו דוקא לו עיין שם ושוב ראיתי למהר"ח הלוי סימן נ"ד שחי' לדעת הרמב"ם בין מעשר לדבר אחר ופסק שם דמשייר