ערך השולחן חושן משפט חלק ג רצב

אותם אחרים לזכות בהם אף על פי דאין לו כח להפקי' עכ"ל וליתא דחזקה כל מה שביד האדם שלו הוא ומגו במקום חזקה זו לא אמרי' כמו שכ' המ"מ בפי"א מה' מלוה בשם הרמב"ן עיין שם וכן כ' הרשב"א בתשו' סי' אלף ומ"ז ובתשו' חלק ב' סימן רמ"ה וסיים דהוי כמגו במקום עדים עיין שם וכבר כתבתי בסימן מ"ז דסבי"ל דאף על גב דמגו במקום חזקה בעיא היא וקי"ל קולא לנתבע מכל מקום בחזקה אלימתא ודאי לא אמרי' מגו כמו שכ' הרשב"א עצמו בתשו' ח"ג סימן ש"ע עיין שם והכא נמי חזקה זו דכל מה שביד אדם שלו הוא אלימת' היא והוי כמגו במקום עדים וכ"כ בתשו' ח"ג סי' קל"ד בהדיא עיי"ש

יו"ד דין י"א זיכה לו על ידי אחר וכו' כ' המ"מ בשם הרמב"ן מהא שמעי' דכי אמרי' זכין לאדם שלא בפניו דוקא כשנתרצה כששמע אבל אם לא נתרצה לא וא"כ בדבר שהוא חובה אין חבין לאדם אלא בפניו אפילו נתרצה כששמע וכ' המח"א הל' זכייה ומתנה סימן ו' דאם הוא ודאי זכית גמור ואח"כ כששמ' צווח וטען שחוב הוא לו אם נאמן או לא דמהכא ליכא ראייה דאיכא צד חובה משום דשונא מתנות יחיה אבל אם הוא זכות גמור אפילו צווח כששמע א"ל דמתחלה היה רוצה ועכשיו חזר בו וכן נראה מדברי הר"ן בפ' הא"מ גבי קטנה נתקדשה שלא לדעת אביה וכו' עיין שם גם הריטב"א בחי' לקידושין בפרק הא"מ גבי מנין ליתומים שבאו לחלוק וכו' כ' וז"ל והא דאיתיה הכא מעיקר בחלוק' הארץ מדין זכייה והשתא הדרי למימר דהוי מדין אפטרו' לאו למימר' שאין אפטרופוס מדין זכייה וכולי אלא ודאי מדין זכייה הוא אלא הכתוב בזכייה זו יותר מזכייה בעלמ' דבעלמא אין זכייה אלא בזכות גמור שאין בו חובה כלל לא בתחילתו ולא בסופו אבל הכא מהני לחוב על מנת לזכות כיון שאינו חובה ממש ואלו מדין זכייה יכול למחו' ושאינו רוצה בזכייה זו אפילו בלא טעות וכו' עכ"ל משמ' בהדיא דזכות גמור שאין בו חובה אינו יכול למחו' שאינו רוצה בזכייה זו ועיין בתשובות בשמים ראש סימן רס"ח דמשמע שם דיכול לחזור מהאי טעמא דאיכא צד חובה ואם הוא אדם חשוב ואין דרכו לקבל מתנה אומר אני שאינו זכות אפילו נתרצה אחר כך והתוס' בכתובות דף י"א בד"ה מטבילין וכו' כ' וז"ל ואף על גב דזכייה הוי מטעם שליחות אין לו שליחות מן התורה הנ"מ בדבר שיש בו קצת חובה וכולי אבל הכא שזכות גמור הוא יש לו שליחות עיין שם נראה דסביר"ל דזכות גמור אינו יכול למחות ולכך יש לו שליחות דאין המשלח יכול לחזו' ודוק' בדבר שיש בו קצת חובה כיון דהזוכה יכול למחות אין לקטן זכייה ולא שליחות והר"ן בר"פ הא"מ כתב דזכייה מדין שליחות ונדחק בשמעתא דהתם למאי דס"ד דרב מוכח מהך קרא דזכין לאדם שלא בפניו זכין לקטן מדאורי' ולא מדין שליחות אבל לבתר דאקשי' ותסברא וכו' ואוקי כדר"נ דאמר מנין ליתומים שבאו לחלוק וכו' לא תפשוט מינה דזכין לאדם שלא בפניו וזכין לקטן מדאורייתא עי' שם באורך ואפשר לומר דדבר שהוא זכות גמור יש זכייה לקטן מדאורייתא ולמאי דס"ד דהוי זכית גמור גמרי' מינ' דזכין לקטן מדאורייתא דבר שהוא זכות גמור וזכייה לאו מדין שליחות ולכך פרכי' ותסברא וכו' והוא יש קצת חוב' ואין זכייה לקטן מדאורייתא אלא וכו' ולפ"ז מוכח דאפי' זכות גמור זכייה לאו מדין שליחות הפך דברי התוספות וגם מדברי הר"ן שם שכ' ומיהו לא תקנו שליחות משו' דשליחות מילתא אלימתא היא דמשהגיע ליד השליח אין המשלח יכול לחזור לא אלמוה זכות הקטן כולי האי עיין שם משמע קצת דאפילו זכייה גמורה שאין בה חוב' יכול למחות שהרי תקנו זכייה לקטן כמו לגדול והרשב"א בחי' לקידושין דכ"ג גבי עבד שיוציא בשטר ע"י אחרים אפילו בע"כ נמי ומתנת ממון שאני דלאו זכות גמור הו' משום דשונא מתנות יחיה אבל גט שחרור דזכות גמור הוא דמתירו בב"ת ומכניסו בכלל מצות כישראל זכין לו ואפילו עומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם ואף ע"ג דבמציאה ובנכסי הגר ובלקט שכחה ופאה דזכות גמור הוא וכולי הכא שאני דאלו איתיה לעבד כאן כייפין ליה לקבל בע"כ כי ליתיה נמי מזכין לו בע"כ וכו' עיין שם הרי דסביר"ל דהשחרור זכות גמור ואפילו עומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם והיינו דוקא בעבד דזכות גמו' הוא וגם יוציא בע"כ זכן לו בע"כ אבל בעלמא אפילו זכות גמור אין זכין לו בע"כ והתוס' שם ע"ב בד"ה מהו וכולי כתב וז"ל וי"מ דהכי קמ"ל מהו שיעשה שליח הא דאמר דארשב"א בשטר על ידי אחריות בתורת שליחות קאמר וכולי ולמ"ד דזכות הוא לו יכול לקבל גיטו שלא מדעתו כ"ז שאינו מוחה וכולי ואם כן אם עומד וצווח כיון דאינו מטעם שליחות עכ"ל ומהר"ם הקשה כיון דטעמא משום זכות אם עומד וצווח היכי מהני ונדחק ע"ש ונראה דסביר"ל דשחרור זכות גמור הוא ואפי' עומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם כדעת הרשב"א אלא דאי מטעם שליחות אם עומד וצווח לא מהני דליכא שליחות אבל אם אינו מטעם שליחות זכין לו בע"כ ואם כן למאי דפשיט שם דעושה שליח אם עמד וצווח אין זכין לו בע"כ וכן דעת הרמב"ן והריטב"א והר"ן שם מיהו אפשר דס"ל דלאו זכות גמור הוא ועי' בס' דברי אמת בקו' ז' סי' ד'

י"א הרי זה ספק וכולי אבל מדברי הרא"ש יראה שזכה בו המקבל כמ"ש הטור וכתב מרן הב"י וכן יש לדקדק שגם היא פלוגתא דרשב"ג ורבנן ולא הכריע ומסתמא משמע דהלכה כת"ק עיין שם וכן כתב הר"ן בש"מ לבתרא וז"ל ולענין הלכה כ' הרמב"ם וכולי אבל הרי"ף כתבה סתם ונראה שהוא פוסק כרבנן וכ"כ הראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ט דנ"ח ע"ג וז"ל דכתב הרב דקי"ל כרבנן דאמרי מדאשתיק קנינהו וכולי ומשמע שכן דעת הראב"ד והר"ן עיין שם וז"ל רבי' האי בס' המקח שער ט"ו אדם יכול ליתן מתנה לחבירו ואע"פ שאין מקבל מתנה באותו מעמד אלא שבין המתנה והמכר יש ביניהם חילוק שאלו היה נותן מתנה כיון שנתנה לא שייר לעצמו שום שיור בעולם דאין שם קבלת ממון לבעל המתנה כמו שיש במכר ולכן אנו צריכין לראות דעת מקבל בשעה שבאה המתנה לידו או בשעה שידע שנתנה לו זאת המתנה שאם שתק באתה שעה ולא אמר כלום הרי זה קנה מיד ובשתיקתו נשלמה הקנין כדגרי' וכו' עכ"ל הרי שכ' דאם שתק בשעה שידע שנתנה לו אפילו לא באה לידו קנה מיד כרבנן וכן פסק הרמ"ה בפ' י"נ סי' קצ"ד וראב"ן דק"ח ע"ב ע"ש וקצת תימא על מרן דבהקדמתו כ' דג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש במקום ששנים מהם מסכימי' לדעת א' הלכה כמותם ע"ש וה"נ הרי"ף והרא"ש ס"ל דקנה הו"ל לפ' כמות' נגד הרמב"ם וכ"ש דגם רב"י האי וראב"ן והרמ"ה והרשב"א ס"ל הכי וכ"נ דעת הראב"ד והר"ן כמ"ש וכה"ג פסק מרן בסי' צ"ז דכל שעושים בהם אוכל נפש אינו אסור למשכנו אלא שלא בשעת הלואתו וכתב בב"ה משום דהרמב"ם יחיד נקטי' כדברי החולקים עליו עיין שם וכ"ש הכא דלדעת הרמב"ם הוי ספק דראוי לפסוק כודאי דכל הפוסקים