ערך השולחן חושן משפט חלק ג רצא

שליחו' לגוי ולא זכה בשבילו כמבואר בתשו' הריב"ש וה' מח"א ה' שליחות סי' ט"ו בגוי ששלח לישראל להשכיר לו בית ועשה הגוי שלוחותו ונתן המעות למשכיר כדי שיקנה הגוי כתב דל"ץ שליחות וזכייה כיון דאין ישראל זוכה במידי לגוי אלא מעשה קוף הוא דעבד שנתן המעות למשכיר וממילא זכה הגוי ע"ש: סימן רמ"ד

א' דין א' וכן אם אמר לשנים וכו' כתב הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ט דס"ב ע"ג תימה דהא עד מפי עד הוא ואיך יאמרו העדי' אעח"מ שא"ל פ' כך וכך ותי' דאין עד מפי עד פסול אלא בעדות ע"פ שהעדות מתקיי' ונגמר על פיהם אבל עדו' בשטר שאין עדות נגמר אלא במסירת השטר לא קפדינן שהרי הבעלים מוסרים אות' או השלוחי' במצותו וכולי ע"ש ואפשר דלכך כ' הרמב"ם ומרן אמר לשלשה אמרו לפ' וכו' וכיון דאמר לשלשה עשאם ב"ד כמ"ש הראב"ד שם וסיפא וכן אם אמר לשנים וכולי רוצה לומר דאין יכולים לומר לסופר לכתוב והם יחתמו אלא הם עצמם גם כן כותבין דקפיד על הכתיבה כמ"ש הט"ז ע"ש: סימן רמ"ה

א' דין א' הכתוב בשטר וכולי היינו משום דקרקע נקנה בשטר וה"ה אם אמר הרי היא שלו וילך ויחזיק והלך והחזי' קנה וכ"כ בתשו' הגאונים חלק שני שער ג' סימן מ"ב ע"ש וה"ה במטלט' אם אמר הרי זה שלו כיון שזכה בו שהגביהו או משכו קנה המבי"ט ח"א סימן ש"ן ע"ש ועיין בס' בית דוד סי'

ב' האומר יש לפ' בנכסי החצי לא אמר כלו' אפי' כ' ומסר לו לא מהני אפילו בקרקעות ואפילו היה שכיב מרע כשאמר כן מרן בתשובות בספר אבקת רוכל סימן פ"א ודלא כהמבי"ט בסימן ש"ט והיא בח"ג עיין שם

ג' הכותב בשטר וכו' הא דבעינן שטר ה"ד במתנ' בריא אבל במתנת שכיב מרע אפי' באמיר' בעלמא קנה הרב כנסת הגדולה בשם מהר"ם מטראני סימן שכ"ב עיין שם וכן כ' מהרשד"ם סימן שכ"ח והם דברי רש"י והר"ן בפרק השולח עיין שם וכ' מהרשד"ם דדוקא קרקע אין נקנה באמירה אפילו הוא בתוכו אבל מטלטין אפשר שיזכה באמירה אם היו בידו בשעת נתינ' השכיב מרע או אפילו הבריא עיין שם וכן מוכח בהדי' מדברי הרא"ש בתשו' ופסקו מרן בסימן ע"ג ועיין שם בהסמ"ע סק"ן וכן כ' בהדיא הרמב"ם ומרן סימן רמ"א דין ב' ע"ש

ד' הג"ה אבל בדבורא בעלמא לא קני אלא אם כן קנו ממני וכו וכן כ' ר"ח גאון בתשובות הגאונים ח"ב שער ג' סימן מ"ב עיין שם ועיין בתשו' הרשב"ש סימן קט"ו וסימן רפ"ח ע"ש

ה' או הרי היא שלו וכו' כ' מהראד"ב בס' לחם רב סי' רכ"ג באחד שאמר לחבירו למה אינך מקדי' קרקע פל' והשיב דבעודו בחיים אני אוכל הפירות אבל אחר שאמות קדש הוא וז"ל אבל יש ללמד זכות מטעם אחר דלא אמר יהיו קדש אלא קדש הם ואם כן אינו מקדישו עכשיו דאין זה למן הבא דאף על גב דאמרינן בגט דהיכא דאמר בטל הוא דמשמע להבא וכו' ומתנה אמרי' איפכא דהיכא דאמר בטלה היא משמע לשעבר כי היכי דליהוי דבריו קיימים דאי במתנה אמרי' דלהבא משמ' לא אהנו דבריו מידי וכן בגט אי אמרי' דלשעבר משמ' לא מהני אבל בנ"ד לא שייך האי טעמא משום דאפילו דנאמר לשעבר משמע לא הוו מילי דכדי דזה משיב למה ששאלו ממנו למה אין מקדישו ועל זה השיב דכבר הם קדש וכו' מכל מקום הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והרי הוא הודה על עצמו שהם קדש לאחר מיתה מיהו לזה יש לו' דהודאה בפני עד אחד איכא פלוגת' דרביות' וכו' וכיון שהיה מוחזק יכול לומר קים ליה כמאן דאמר דלא הוי הודאה וכולי ע"ש

ו' הג"ה ואפילו קנו מידו דהוי קנין דברים וכו' דברי הרמ"ה והם בפרק השותפין סימן כ"ו ע"ש באורך וכן כת' בספר ראב"ן סוף דף צ"ט וז"ל שמעינן מהכא דהמקנה לחבירו חפץ או כסף ליתן לו דלא קנה דקנין דברים הוא אבל אמר הריני מקנה לך כסף או חפץ פ' שיש לי בביתי קנה שהקנין חל על הכסף או על החפץ וכו' עיין שם ע פ' הרשב"ש סימן תנ"ה ע"ש והרמב"ם פרק י"א מהלכו' מכירה שכ' דתנאי דהוי אסמכתא אם היה כך אתן לך מנה או אבנה לך בית דזה לא קנה לכאורה נראה דאם לא היה תנאי דהוי אסמכתא קנה אף על גב דהוי קנין דברים (א"ה עכ"מ)

ז' דין ב' ויש אומרים שאם קנו וכולי נראה דדעת מרן דאפילו קנו מידו לא מהני ולפי הכלל שכת' הרב בית דוד דלא קיימא לן כסתם אלא כשכתב בפי' הדבר שחולקים עליו אבל אם לא הדין בפי' בסת' רק עיקר הדין וכו' דעתו לפסוק כן ע"ש נרא' לכאורה דהכא קיימ"ל כיש אומרים בקנין מהני באתן דלא הזכירו בסתם אבל כבר כתבתי בסימן ר"י דגם בכה"ג קיי"ל כסתם עיין שם וכן כ' הב"ח בתש' סימן י"ד שכן דעת מרן והסכים הוא כן ואם תפס אין מוציאין מידו אבל כשלא תפס לא מהני קנין עיין שם באורך ועיין בספר זכרון יוסף סימן ז'

ח' דין ה' והנותן אוכל פירות וכו' הריטב"א בחידו' כ' וז"ל פירש רבי' בשם אחיו ה"ר פינחס הלוי דאם האבות נחלקו כשהם קיימים שז"א נתתי וזה אומר לא נתן משלשין את הפירות עד שיודו הא' לחבירו אבל כשמתו האבות בעודם במחלוקתם זכה בהם בן הנותן בשדהו דאין בבן המקבל כח להוציאם מידו שהרי אינו זוכה אלא מכח אביו ואביו כבר הודה שלא זכה בה מעולם אבל בן נותן שהיתה של אביו אלא שהיא ספק אם נתנה אם לאו מעמידים אותה בחזקתו ואפילו אם מת מקבל בחיי נותן ונותן מודה לבן מקבל שנתנה לו בב"ד ואפי' הכי איני זוכה בה בן המקבל שהרי הוא לא נתנה לבן המקבל אלא למקבל ומקבל הודה שלא נתנה לו וכו' והיכ' שמת נותן ולא מקבל ואתר מיתת הנותן חזר המקבל ואמר שנתנה לו נר' שאינו זוכה דמיד שמת הניתן ומקבל לא חזר בו מיד זכה בה הנותן בקרקע ושוב אין כח במקבל להוציאה מידו וכולי עכ"ל

ט' דין יו"ד הג"ה ואם יש לו בעל חוב גובה ממנו כ' הסמ"ע נר' דמיירי בבעל חוב שיש לו על המקבל שטר בעדים דאז כל נכסיו משועבדים לו וכו' והט"ז כ' ולע"ד דה"ה במלוה על פה כיון שאין לו במה לשלם אין בידו להפקירו ולהזיק בידים לחבירו ויש הוכחה לזה ממה דקיימא לן דאין אדם נאמן לומר על מה שתחת ידו של אחרים כמ"ש בסי' צ"ט ואם יכול להפקירו יהא נאמן במגו דהיה עכשיו מפקירו שיוכלו