ערך השולחן חושן משפט חלק ג רצ

מסקינן במציעא דף ע"א אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית וכולי אנן נמי לדידהו מה אתם בני ברית וכולי אם כן אפילו ישראל לא נעשה שליח לגוי לענין משא ומתן דילפינן מתרומה וכל שכן דאין הגוי עושה שליח לישראל ונראה פשוט דעבד עושה שליח לישראל רבו כדאמרינן בפרק השואל אמר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו תיבעי למ"ד שלוח' של אדם כמותו ה"מ שליח דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה הוא לא או"ד אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו ה"מ שליח אבל יד עבד כיד רבו אמר רבא מסתברא יד עבד כיד רבו דמי והכי קי"ל בסי' שמ"ו ס"ו עיין שם וק' דבפ"ג דתרומו' תנן הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתן תרומה עיין שם אלמא אף על גב דגוי שתרם אפילו ברשות אינה תרומה דאין שליחות לגוי לא ממעטי' עבדו אף על גב דלאו בר מצוה הוא ואמאי לא פשיט רבא מהכא ושוב ראיתי להרמב"ם בס' פאר הדור בסי' ע"ב שכתב וז"ל וממ"ש המשנה תרומת דנכרים תלמוד משם כי העבדים יכולים לתרום שהם ברשות אדוניהם מפני שאמרו אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית והעבדים כאשר נכנסו בברית מדטבלו לשם עבדות יכולי' לתרום ואמרו במשנה הרשה את בן ביתו או את עבדו וכו' ע"ש הרי שכ' דעבדים בני ברית מקרו ולכך יכולי' לתרום וק"ק מפרק השואל דמ"ל דעבד דלאו בר מצוה לא אלא דמסיק רבא מסברא דיד עבד כיד רבו דמי

ח' כתב הרב דרכי נועם ח"מ סימן ב' דגוי יכול לזכות לישראל ע"י ישראל חבירו מדאמרינן נכסי הגוי כהפקר וכל המחזיק בהם זכה וכו' והוא הדין מתנה דהוי כמכר דמכי נתן הגוי לישראל נסתלק מיד והוי כהפקר וזוכה בו ישראל זה לישראל חבירו כדקיי"ל המגביה מציאה לחבירו אפילו לא אמר לו כלום זכה בה חבירו עיין שם

ט' וכשם שאין ישראל נעשה שליח לגוי וכולי אבל גוי לגוי נעשה ונ"מ לענין מכירת חמץ הרב משאת בנימין הביאו הרב שפתי כהן ע"ש ומצאתי למהר"י ברונא סימן רמ"ה שכתב ומ"ש הא דאין שליחו' לגוי ה"מ גוי לישראל אבל גוי לגוי יש שליחות תמהני מנ"ל הא דבפ"ב דקידושין מצרכי' קראי שליחות וכו' ולא גמרינן חד מחבריה כלל אם כן מהיכא תיתי שליחות לגוי ודרשינן נמי שולחי' אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וה"ה נמי איפכא מה שלוחכ' בני ברית אף אתם בני ברית ואפשר דאפי' ישראל לא נעשה שליח לגוי לענין מו"מ וכל שכן גוי לגוי דלא נעשה שליח מדאורייתא אף ע"ג דיש זכייה לישראל והכי דריש ר"מ ק"ו בפרק כל שעה עכ"ל הרי שדחה מאן דס"ל הכי דגוי לגוי יש שליחות דק"ו הוא אם ישראל לא נעשה שליח לגוי וכל שכן גוי לגוי ומ"ש אפשר דאפילו ישראל וכולי הכי איתא בהדיא במציעא דע"א אמר רב אשי כי אמרי' אין שליחות לגוי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הו"ל שליח והא דרב אשי בדותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברי' וכו' אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית קאמר וכו' הרי דאפילו ישראל לא נעשה שליח לגוי לענין מו"מ דילפינן מתרומה עיין שם וכתב המג"א בסימן תמ"ח וה' משנה למלך בפ"ב מהלכות שלוחין הק' על המ"ב מהירושלמי עיין שם באורך אבל הר' הלכות יום טוב דף ל' ע"ג הוכיח דהש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי דבפ' השוכר את הפועלים ד' ע"א מבואר דכליו של גוי קונה לו ובפ"ק דב"מ מבואר בדברי הראשונים דכליו של אדם קונות לו הוא מדין חצר וא"א דאין שליחות לגוי כלל א"כ אפילו קנין חצר וכליו אין לו אלא ש"מ דגוי לגוי יש לו שליחו' ולכך יש לו קנין חצר וכליו עיין שם

ובתשו' בשמים ראש סימן רכ"ד כ' שאל ר"ת בהא דאמרינן שליחות מנ"ל ושחטו אותו וכו' דהא קרא בפ' בא כתיב ואכתי לא קבלו ישראל את התורה ואינן בני שליחות דאין שליחות לגוי ל"ק כלל דליטעמיך איך הקריבו את הפסח אלא התורה ניתנה להם עכשיו מצוה זו ועמה השליחות וזאת היתה מצוה א' וכו' ע"ש וא"א אפילו לא קבלו התורה הוו גוים גוי לגוי נעשה שליח אלא נראה דס"ל דאפילו גוי לגוי אין שליחו' ונראה דס"ל דלא יצאו ישראל מכלל בני נח אלא משקבלו התורה ולדעתו משעה שיצאו ממצרים אבל הרמב"ן ס"ל דמשעה שנמול אברהם אבינו ע"ה יצא הוא וזרעו מכלל בני נח ונעשו ישראל גמורים בכל דיני ישראל בין להקל בין להחמיר

יו"ד כתב המבי"ט חלק ראשון סי' קמ"ה וז"ל דהא דאמרי' אין שליחו' לגוי היינו שאינו יכול לזכות לחבירו על ידי גוי ולא לזכות הוא מחבירו על ידי שליחות גוי ויכול לחזור וליקח מיד גוי מה שנתן לו שיזכה בשביל חבירו אבל אם השליח הגוי עשה שליחותו ונתן לחבירו מה שנתן לו כבר זכה כיון שהגיע לידו ושליחות גוו הוי מעשה קוף בעלמא וכן הא דאמרינן אין שליחות לגוי היינו בינו לבין ישראל אחר אבל ישראל שמנה שליח לגוי שיקנה לו או ימכור לו וכולי כיון שקנה או מכר כדין הראוי עם הגוי או עם ישראל הרי הוא קנוי וכו' עכ"ל וכן כתב הריטב"א בפ' אז"נ דגוי מזכה הוא לישראל על ידי ישראל וכבר ה' מוצל מאש שבסוף ס' אש דת סימן כ"ו הביא דברי הריטב"א והמבי"ט וה' דרכי נועם והסכים כן עש"ב ומ"ש המבי"ט דאם השליח הגוי עשה שליחותו וכולי מבוא' דה"ד אם הגיע ליד המשלח קנה דשליחו' גוי הוי כמעשה קוף בעלמא אבל אם לא משך השליח רק לרשותו אמרינן אין שליחות לגוי ולא יזכה השליח בשביל חבירו וכן כתב הריב"ש סימן ת"א בישראל שקנה חמץ לגוי דאין שליחות לגוי ולא זכה בשבילו ע"ש ומהר"י עייאש בס' מטה יאודה א"ח סי' תמ"ח שכ' על נדון ה' משאת בנימן דאפי' על ידי שליח ישראל דאין שליחו' לגוי מהני לפי שעיקר האיסור שלא ישאר החמץ ברשות ישראל דעדיין מקרי שלו אבל כל שיצא מרשות ישראל לרשות גוי אפי' הוי השליח מעשה קוף בעלמא הרי אהני מעשיו ואין הגוי המשלח יכול לחזור כיון שנמשך החמץ לרשותו מדעתו ולא אמרינן אין שליחות לגוי אלא בדבר שצריך שליחו' וכן מצאתי שכ' כעין זה המבי"ט ז"ל הביאו הכנה"ג חלק שני סי' קפ"ח עיין שם לא דק דדברי ה' משאת בנימין כשמשך השליח לביתו של השליח וז"ל בתשו' דהאי עובדא שקנה י"ש קודם הפסח מישראל ואמר לשלוחו נכרי חבירו שימשוך היי"ש לביתו של השליח קודם הפסח וכן עשה הנכרי שליח וכו' אי משום דהאי נכרי הלוקח עצמו לא לקח היי"ש רק נכרי אחר שלוחו של לוקח לקח היי"ש לביתו קודם הפסח ונסתפק לך משום דקי"ל אין שליחו' לגוי אי משום הא לאו מילתא היא וכו' עיין שם הרי בהדיא דמיירי כשמשך השליח לביתו של השליח אבל אם הגיעו לביתו של המשלח מודה ובהכי דוקא מיירי המבי"ט דאם לא משכו רק לביתו של השליח אמרי' אין