ערך השולחן חושן משפט חלק ג רפט

קנה בשטר וכן בק"ס דקונה בבת א' מהני דבקנין סודר יכול לקנות שניהם כאחד וכן הסכים הרב אורים גדולים למוד קפ"ו והביא ראייה מתשובות הרשב"א שהביא מרן בב"י סימן ר"ז עיין שם ולע"ד ליתא דבתשובו' הרשב"א ח"ב סימן ל"ו וסימן ת"ה וח"ג סימן קי"ד מבואר דגם במקנה בשטר ובקנין סודר אין קרקע נקנית אגב קרקע עיין שם וכבר תמה מהר"י עייאש בתשו' ח"א סי' ש"א על המבי"ט מתשובות הרשב"א שהביא מרן הב"י בסימן רמ"ח דמיירי בשטר ואפי"ה לא קנה ומשמע נמי דהקנה בקנין סידר עיין שם וכן מבואר בתשובו' הרשב"א ח"ב סימן ל"ו וח"ג סימן קי"ד דגם בשטר ובקנין סודר אין קרקע נקנה אגב קרקע עיין שם לכן העיקר כתי' אחר שכ' מהר"ש צרור דדוקא בקנין שכתוב בסיף השט' מתקן קניית הקרקע וכן כ' מהרא"ש סימן קל"א עיין שם וכן כתב מהרש"ח סימן י"ג ומהר"ש הלוי סימן ל' עיין שם וכת' מהרא"ש ומהר"ש צרור שם דאם נזכר הקנין בסוף אפילו נזכר גם כן בתחלה מהני עיין שם וכן בתשובות הרשב"א ח"ב סימן ש"א דמיירי בשטר שכתוב בו מתחלה וקנו ממני בקנין גמור וכו' ובסוף וקנינא עכמ"ד ומפ"ל וכו' ואפילו הכי כתיב דהקנין שבסוף מתקן עיין שם ואם כן בנדון דידן נקנה הקרקע לאשתו ולבניה בקנין שבסו' בבת א' דמגו דזכתה לעצמה תזכה לבניה אבל כבר כ' מהר"ש צרור שם דרש"י חולק על הרשב"א ואין חי' בין קנין אחד לשני קניינים וכן הסכים הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן ט' ועיין בהרב כנס' הגדולה סימן ר"ב הגב"י מחלוקת אחרונים ואם כן המוציא מחבירו עליו הראייה אבל ראיתי למרן בתשו' בספר אבקת רוכל סי' צ"ח שכ' וללמד זכות על מתנה כעין זו שלא לבטל השטר וזה לי על מה שהקנית' שליש אגב ארבע אמו' ואין קרק' נקנ' אג"ק יש לומר אף על פי כן קנתה מפני שמלבד לשון זה של הקנאת אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשט' זה ויש לי' דלא קיימי אקנין אגב אלא אקנין סודר שכ' בסוף השטר קאי שהרי כ' והחזיק והוא לשון מתנה וכו' ועוד מדכ' שנתתי א מתנה גמורה ושרירא ודאי דה"ק אי קניא מדין אגב תקני ואי לא תקני מדין אגב קנין סודר וכיוצא בזה כ' הריב"ש סימן שמ"ו עיין שם וה"נ כיון שכתוב ותזכה זכייה גמורה והיא לשון מתנה כמבו' בסימן רנ"ג עיין שם אמרינן דלא קאי אקנין אגב אלא אקנין סודר שכ' בסוף דאם לא כן מתבטל השט' לגמרי ולא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אלא בדבר שאין השטר בטל לגמרי וכן הרי הוא נתן לה מתנה גמורה ושרירא וכולי מהני כמבואר ברס"י רמ"ה הכותב בשטר וכו' נתתיה לו וכו' וכתב הסמ"ע דבאשירי כתוב נתינה וכן מצאתי מדוייקת וכו' דאם לא כן מה חי' בין נתתי לנתתיה ה וכו' עיין שם הוא הדין באמירה אם קנו מידו ומה שהקנה לבניו הנולדים אף על גב דבלשון בני אדם משמע העתידים ליולד דהנודר מן הנולדים ר"מ סביר"ל דמותר בנולדים שנולדים כבר ורבנן סבירא להו שאסור בכל הנולדים שנולדים כבר והעתידים ליולד נראה דה"ד בנדרים משום דחל הנדר עליהם שאדם אומר על עצמו דבר שלא בא לעולם ועיין בהש"ך י"ד סימן רי"ז אבל במתנה דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם אפי' לבנו אם לא היה בעולם כלל שלא הוכר העובר א"כ מסתמ' לא הקנה אלא לנולדים כבר ולא לשלא היו בעולם דלא שייך הקנאה כדאמרי' בבתרא דף קכ"ח גבי האומ' תטו' אשתי כאחד מן הבנים ובנכסי' של עכשיו וכו' וכ' רשב"ם בנכסים של עכשיו שאם נתרבו הנכסים בשעת חלוקה אינה נוטלת אלא באותם שהיו לו בשע' אמירה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ במפרש אבל בסתמא אין אדם מעלה על דעתו דבר הראוי לבא להקנותו אלא בדבר שהוא מוחזק בו ולכך הך אשה ידה על התחתונה וכו' עיין שם אלמא אפילו לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"ד במפרש אבל בסתמא דעתו על המוחזק בו ואם כן המקנה לדבר שלא בא לעולם דלכולי עלמא לא קנה דאמר דלא נתכוון אלא לנולדים כבר דבני הקנאה מיהו נראה דהא דאמרינן גבי אשתו אין דעתו לדבר שלא בא לעולם היינו משום דיד בעל השטר על התחתונ' כמו שכ' רשב"ם לכך הך אשה ידה על התחתונ' דספק מיהא הוי דאם לא כן הכא נמי בנדרים נימא אף על גב דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם במפרש אבל בסתמא דעתו על הנולד כבר בעולם כמו לר"מ דקנין דבר שלא בא לעולם במפרש אבל בסתמא דעתו על דבר שבא לעולם אלא דלא אמרי' הכי אלא משום דיד בעל השטר על התחתונה אבל ספק מיהא הוי לכך גבי נדרים אסור בשניהם ועיין שם בפרישה שכת' דזה מקרי דבר שבא לעולם כיון דודאי יבא דדרך העול' בכך והש"ך בי"ד סימן רי"ו ס"ק מ"ב כ' דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם עיין שם ואי אמרי' דדב' שלא בא לעולם אינו אסיר אלא דוקא במפ' אבל מסתמ' דעתו על דבר שבא לעולם כבר צ"ל דזה מקרי דבר שבא לעולם מיהו כבר כתבתי דלא אמרי' הכי לר"מ בממון אלא משום דיד בעל השטר על התחתונה הוי ובנדרים אסור בשניהם מספק ואם כן מקנה לבניו הנולדי' אמרי' יד בעל השטר על התחתונה ולא קנו הנולדים כבר אלא מחצה דהאומר לבנו קני את ועובר שלי שתתעבר אשתי נוטל הנולד כבר מחצה ואחר כך חולקים הוא והעובר כשיולד המחצה כמבואר בדברי רשב"ם בפ' מ"ש וכמ"ש הסמ"ע בסוף סימן ר"י עיין שם והכא נמי לאומר לבניו הנולדים הוי כקני את והעובר כלי כיון דאין אדם מקנ' למי שלא בא לעולם המקנה לבניו סתם אמרי' אין דעתו אלא לנולדים כבר דבני הקנאה נינהו כמו שכ' המרדכי בפ' י"ן סימן תקע"א וז"ל קבלתי ממורי מהר"י ממגוצא דאפילו אם יהיו לו בנים זכרים אחר כך וכו' לא יהיו יורשים כי אם הבת יורשת לאחר שבשעה שאמר נכסי לירתי לא היה שם יורש כי אם אותה הבת דאין אד מקנה לדבר שלא בא לעולם ואני דנתי לפני רבותי וכו' ורמזו מרן הב"י סי' רמ"ת והד"מ דקדק כן מדברי הטור שם דאין כוונתו אלא ליורשים שהיו בשעת המתנה ולא זכר בדברי המרדכי עיין שם הרי דאמרי' דאין דעתו אלא לבת שהיתה בשעת המתנה וכן כ' הרמ"ה בתשו' סימן רס"ז דמסתמא אקני למאן דשייכא ביה הקנאה וכו' עי' שם ואם כן אף על גב דלשון נולדים כולל נמי הנולדים אח"כ כיון דלאו בני הקנאה נינהו אמרי' אין דעתו אלא לנולדים כבר וכבר כ' מהראנ"ח חלק ב' סימן ל"ו דכל שאנו יכולים לפרש דברי האדם בלשון המועיל וכל שכן כשקנו מידו אפילו רבנן מודו דאמרי' אין אדם מוצי' דבריו לבטלה והביאו ה' כנסת הגדולה בסימן רנ"ג הגב"י או' י"ג עיין שם באורך וכן הסכים ה' ברכי יוסף י"ד סי' רנ"ח דף ל' ודף ל"א והביא קצת ראייה עיי"ש באורך וא"כ הכא נמי כיון דאין אדם מקנה למי שלא בא לעול' אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואין דעתו אלא לנולדים כבר

ז' וכשם שאין ישראל עושה שליח לגוי וכולי הכי