ערך השולחן חושן משפט חלק ג רפח

דהתם במכירת הכרם כדין החזיקו המוכר ונתקיי' המכ' זה עד שעה שהמוכר יחזיר ויתן הדמים ללוקח

ב' יכול הנותן לחזור בשדה וכולי ר"ת כתב דוקא בשטר מתנה יכול לחזור בו אבל בשטר מכר כותבין לו בע"כ וקשה לדבריו מה מזיקו כתיבת השטר ושמא ר"ל בשטר מתנה שיש בו אחריות הרשב"ש בספ' תקון סופרים שער י"א עיין שם ולא ראה מ"ש התוס' בבתרא דע"ז בד"ה חוזר וכולי וז"ל ור"ת מפ' דבשטר מתנה דוקא מיירי דלא ניחא דליפוש שטרי עילויה דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה אלא יסברו שהוא שט"ח או שטר מכר ושעבוד קרקעותיו ולא יקנו ברצין ממנו לפי שיראים שיטרפו מהם אבל בשטר מכר אין יכול לחזור בו דמסתמא אדעתא דכתב ליה שטרא זבין ליה עכ"ל הרי שכתב דה"ט דהעולם יסברו שהוא שט"ח או מכר ושעבוד קרקעות והרשב"ש כ' אתר כך דר"ת בכל מתנ' משמע עיין שם ונראה דמתנה באחריות לדעת ר"ת אינו יכול לחזור דכיון דשעבד נכסיו מסתמא אדעתא דכתבי ליה שטרא כמו במכר דהא טעמא דיכול נחזור לפי שיסברו העולם שהוא מכר ושעבוד קרקעות ולא יקנו ברצון ממנו שיראים שיטרפו מהם וה"ד במתנה שלא באחריות אבל במתנה באחריות ששעבד נכסיו וכדין טורפי' מהם אינו יכול לחזור כמו במכר וע"ש בהרא"ש

ג' יכול הנותן לחזור בו בשטר וכולי הטור כ' אע"פ שהקנה לו שדה ע"י קנין אע"ג דקי"ל דסתם קנין לכתיבה עומד ה"ד כל זמן שימחה בעדים וכולי הסמ"ע וכן פירש"י בפ"ק דקידושין זכו בשדה זו והחזיקו לצרכו וכולי ולכאורה נראה דס"ל דע"י קנין סודר אינו יכול לחזור בשטר משום דסתם קנין לכתיבה עומד וכ"כ הלח"מ ע"ש מיהו רש"י בר"פ אע"פ גבי אמר לעדים כתבו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה פירש"י אם עדיין עומד בדיבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם קנין לכתיבה עומד עיין שם משמע דאם חזר בו אין כותבין לו ואפשר דס"ל דבקנין לא קנה עד שיכתוב שטר ואם כן כל שלא נכתב השטר אפי' המוכר יכול לחזור בשדה כדמוכח בפ"ק דקידושין דדוקא אי פריש אי בעינא וכולי אין המוכר יכול לחזור מפני התנאי אבל בלא תנאי שניהם יכולים לחזור ע"ש ואם כן חוזר גם בשדה אלא ע"כ מיירי בחזקה דאפילו במקום שטר קנה בחזקה בלא כתיבת שטר אבל בפ' אע"פ מיירי במתנה אע"ג דבק"ס לא קנה עד שיכתבו שטר ה"ד במכר אבל במתנה קנה מיד כמ"ש הריטב"א בחי' שם ומהר"ם בתשו' הארוכות סימן תתק"ז עיין שם אם כן אינו חוזר בשדה אלא בשטר יכול לחזור אלא דאם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו כיון דקנו מניה סתם קנין לכתיבה עומד

ד' דין ז' א"ל זכו לו בשדה ע"מ וכו' שמעי' מהכא דהנותן ע"מ ואותו תנאי הוא להנאת המקבל אם לא נתקיים נתבטל' המתנה ואין המקבל יכול למחול אותו תנאי דהא כתיבת השטר הנאת מקבל הוא ואפ"ה חוזר בו הנותן במתנתו כשלא נתקיים התנאי הריטב"א בחי' לקידושין עיין שם וזה כדעת הרא"ש והטור והא דקי"ל בסימן רנ"ג סי"ב דשכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' וישא בתי הרי זה כמי שנתן לו שני מתנות כל איזה מהם שירצה יקח וכו' התם משום דלא אמר בלשון תנאי אפי' אמר ישא בתי אם יקח מאתים זוז דהתנאי ודאי לטובת המקבל אם לא קיים התנאי לא ישא הבת

ה' ואפי' כתבו לו השטר וכו' בטלה המתנה אבל הרמ"ה בפ' הספינה סי' כ"ט וסי' ל' כ' דאם כתבו לו השטר ולא הגיע ליד הקונה חוזר בשטר ואפי' א"ל זכו בשטר בההיא שעתא ליתיה שטר בעלמא ואין אדם מקנה לחבירו דשלב"ל ואינו חוזר בשדה דלא תלה זכיית השדה אלא בכתיבת השטר והו"ל כתיבת השטר תנאי לזכיית השדה וכיון שנכתב השטר אע"ג דלא מסרו לקונה נתקיים התנאי ע"ש ועמ"ש בסימן ק"ץ ס"ז

ו' דין י"ד הג"ה או מבעלה אלא במקום דזכייה לנפשיה וכו' שט' מתנ' עמד בפנינו הר"ף וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"ם בדל"ב וכתבו וחתמו ותנו ביד אשתי פ' להיות בידה לראייה ולזכות וכו' אני מודה בפניכם הו"ג וכו' שהקניתי לה דא"ק ואגבן ואגב ק"ם ייחדתי לה חצי החצר הידועה לי לגבות ממנה כתובתה כמש"ו אחרי העדרה מ"ה ואם היא שוה יותר מסך כתובתה הרי הוא נותן לה במ"ג שרירא וכו' מהיום ולאח"מ וגם אני מודה בפניכם הודאה גמורה שחצי החצר הנשאר הרי הוא נתון במתנה מהיום ולאח"מ לבני הנולדים לי מאשתי הנז' והרי אני מזכה להם על ידה המתנה הנז' וכולי כל מה שקניתי ושעתיד אני לקנות מטלטלי' אגב מקרקעי הרי הם במתנה גמורה מהיום ולאח"מ לבני הנ"ז ומעתה תלך האשה פ' ותזכה במתנ' לה ולבניה זכייה גמורה מהיום ולאח"מ וכך א"ל הר"א האי שטר מתנתא כתבוה בברא וכו' וקנינו מיד הר"ף בקש"ם בדל"ב עכמ"ד ומפ"ל דלא וכו' וכתי' חז"ל והיה זה בערב לח' ניסן ש' התקנ"ו לפ"ק והכל קיים ע"כ

נראה דאב המזכה לבניו הקטנים על ידי אחר קנה כמ"ש מהרש"ך ח"ב סי' רי"א מדאמ' אקנייה לבנו קטן וכן פסק הכנה"ג בסימן זה אות כ"ז הלכה למעשה וכן דעת מהר"ם אלשיך סי' נ"ח ע"ש גם מהר"ש ן' חסון בס' בית שמואל סימן ל"ה הביא עוד ראייה מפ' י"נ הכותב נכסיו לבנו אפי' הוא קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפטרופ' בעי רבא בבריא היאך וכולי וא"א איך אפשר לזכות הבן במתנה הרי הכל לאביו אלא ודאי אם זיכה לו על ידי אחר מהני עיין שם ואף שי"ל דה"ד דזיכה לו על ידי אחר ע"מ שאין לו רשות מ"מ כמ"ש בסי' קי"א עיין שם מ"מ דעת אחרונים דאפילו אב המזכה לבניו קטנים סמוכים על שלחנו על ידי אחר קנו וכן כתב מהראד"ב בתשובות סימן קי"ז וז"ל ומ"ש השואל אם יכול ליתן נכסיו במתנה לבניו הקטנים פשיט' ופשיט' דיכול וכו' ואם קנו מידו העדים על כך העדים הרי הם זוכים לקטן וכו' עיין שם הרי שכתב בפשוט דאב מזכה לבניו והעדים שקנו מידו הם זוכים לקטן

אבל זה לכאורה דמה שנתן לאשתו חצר הידוע' אגב ד' אמו' קרקע ואגב קנין סודר וכו' איני כלום דקיימא לן דאין נקנה אגב קרקע ואם כן גם מה שנתן לבניו כיון שזיכה להם על ידי אשתו אינו כלום דאין הבע' יכול לזכות לאחרים ע"י אשתו אלא במקום דזכי' לנפשה דמגו דזכי' לעצמה זכינן לאחרים כמבואר בסימן רמ"ג סי"ד עיין שם והרשב"א בתשו' ח"ב סימן ש"א כ' וז"ל ומה שטען שאין המתנה מתנה מפני שלא נקנה אלא באגב ואין קרקע נקנה באג"ק אין טענתו טענה שהרי כתוב בסוף השטר וקנינא עכמ"ד ומפ"ל ואין לאחר קנין כלום וכו' וכ' מהר"ש צרור בתשו' סימן ך' אפשר דמ"ש בתשו' אחרת דאין קרקע נקנה אגב קרקע לא היה קנין סודר רק א"ל חזק בקרקע זה דקנה בחזקה ואגבה קנ' שדה פל' אבל בקנין סודר קנה עיין שם והמבי"ט ח"א סימן רמ"ט כ' דהא דאין קרקע נקנה אגב קרקע היינו דוקא באמירה אבל אם כתב לו שטר שהקנה לו באגב