ערך השולחן חושן משפט חלק ג רפה

שנתן לו מה שאמר עליו שהוא מתנה אין אנו מוציאין אותו מידו אף על פי שאמר לעדים איטמרו וכתבו ליה כל שכן מה שאמרו בו מתנה סתם עכ"ל אבל הרשב"א בתשוב' סימן תתקצ"ח כת' דאי כתוב בשטר ילך ויחזיק מעכשיו אף ע"ג דלא כתוב בו חתמו בפרהסיא וכתבו בשוקא כשר שהרי זה פרסום והביאו מרן הב"י עיין שם ואפשר לומר דאם א"ל איטמרו בעי' החזיק' אבל בסתמ' אפילו לא החזיקו ממש אלא שאמר ילך ויחזיק מעכשיו הוי פרסום והרשב"א מיירי בסתמא וכן משמע בתשובו' הרשב"א חלק שני סי' שנ"ג וז"ל שאלתם על שטר מתנה שאין כתוב בו כתבו בשוקא אם היא מתנה או לא תשו' ראיתי נוסח שטר המתנה וכתיב בה מעכשיו ילך ויחזיק וכולי ואם כן הרי נתן ורצה לפרסם אחר שאמר שילך עכשיו ויחזיק ומ"ש דאפי' סתמא הוי מתנה טמירתא ה"מ באומר שדה נתונה לך או באומר לעדי' כתבו וחתמו לי שאני נותן לו שדי או נכסי שכל שלא אמר וכתבו בשוק' הרי לא רצה לגלות מתנתו אבל זה שאמר מעכשיו שילך ויחזיק אין לך גילוי יותר מזה וכולי עכ"ל הרי בהדיא דמיירי באומר כתבו סתם דאף על גב דחיישי' לסתמא זה שאמר ילך ויחזיק מעכשיו אין לך גילוי יותר מזה אבל באומר איטמרו וכתבו לו לא אפילו אמר ילך ויחזיק מעכשיו לא חשיב גילוי וכה"ג חי' הרמ"ה בפרק חזקת הבתים סימן ק"ב גבי קנין עיין שם באורך והרדב"ז ח"ב סימן תק מ כתב דאפילו החזיקו לא מהני דדוקא בסתמא אם גלה דעתו כגון שהחזיקו או שהחזיק בפניו ולא מיחה בו אמרינן לאו טמירתא היא אבל אם אמר איטמרו אפילו החזיקו אינו כלום עיין שם ודבריו תמוהי' שהרי הרמב"ן והר"ן דקדק' כן מדאמרי' האי מתנת' טמירת' לא מגבי' בה ומדאמ' לא מגבי' בה ולא אמרינן לאו כלום היא משמע דאנן הוא דלא מגבי' אבל אם החזיקו הוא קנה ואמרינן עלה ה"ד מתנתא טמירתא אר"י דא"ל לסהדי זילו איטמרו וכו' אלמא אפי' א"ל זילו איטמרו אנן הוא דלא מגבינן אבל אם החזיקו קנה ול"ל דלאיכא דאמרי דלא א"ל כתבוה בשוקא וכולי דוקא בסתמא דר"י לא מגבי' בה ואם החזיקו הוא קנה אבל אם אמר איטמרו אפילו החזיקו אינו כלום דא"כ מאי קאמר איכא בינייהו סתמא אם כן איכא בינייהו נמי א"ל איטמרו והחזיקו דלל"ק קנה ולל"ב לא קנה כמבואר בדברי רב האי בתשו' שכתבתי וכן בתשו' הרי"ף סי' ח' עיין שם מיהו מלשון בעל העיטור דף צ"ג ע"ד שכתב דבמתנה מעכשיו קמה ברשותיה ומפרסמת מילתא ולא חיישינן לסתמא וכו' משמע דוקא לסתמא לא חיישינן אבל אם א"ל איטמרו לא מהני וכן מבואר בדברי הרמ"ה בפ' ח"ה סי' קי"ב עש"ב

ומ"מ אע"ג דאם כתיב בשטר מעכשיו ילך ויחזיק וכו' לא חיישי' לסתמא כמ"ש הרשב"א בתשו' ומדברי מרן הב"י משמע דהרמב"ן והר"ן לא פליגי עליו שכתב אחר דברי ה' וכבר כתבתי בזה לעיל וכולי ולעיל הביא תשו' הרשב"א עיין שם אפשר דה"ד במתנה דחלה מעכשיו ובידו להחזיק בה אבל בנ"ד לא חלה המתנה עד לאחר מיתה וכל זמן שהוא בחיים יכול הוא למכור הכל ולא נתן לה אלא מה שישאיר לאחר מותו

ומ"ש ומעכשיו זכתה אשתו במתנה וכולי נראה שהיא במתנה דמעכשיו אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה כמה שכתב הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קי"ד בנדון כזה עיין שם באורך וכיון דאין המקבל יכול להחזיק בנכסים מעכשיו חיישינן לה ומצאתי להרשב"ש בתשובה סימן קי"ד שכתב במתנת מטלטלין לאחר מיתה וז"ל ואפילו לסברת הרי"ף ז"ל שכתב משמו שכל שהמתנה היא מיד אין צר ק בה שתהיה גלויה במתנה זו ואם כ' בה מעכשיו אינה אלא מעכשיו ולאחר מיתת האם ולא קנה שום גוף עדיין שאינו קרקע, שנתן לו שנאמר גופא מהשתא ופירא לאחר מיתה כדאיתא בפ"ק דמציעא עכ"ל הרי דס"ל דאפילו במתנה דמהיו' ולאחר מיתה אם היא קרק' אין צריך לימר כתבו בשוקא וכולי כיון שקנה הגוף מהיום אבל במטלטלין לא שייך לומר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה והוא הפך דברי הני' בפ' י"נ ופסקו מור'"ם בסי' רנ"ז עיין שם אבל במתנה לאחר מיתה כה"ג דבידו למכור הכל ולא יוכל המקבל להחזיק בה מעכשיו חיישי' לה

אמנם נלע"ד בנ"ד שכתב בסטר שא"ל כתבו בכל לשין של זכות ויפוי כח וקנינו מידו וכו' כחומר וכחוזק מתנות דשטרי דנהיגי בישראל ותי' חכמים דמ"ש של זכות וכולי לא מהני כבר כ' מהרש"א סי' דנהי דכתבו בכל לשון לא מהני כמ"ש הרמב"ן אע"ג דכתבו בכל לשון של זכות לא מהני וכן כתב הרשב"ש סי' קי"ד והרדב"ז סימן תק"מ עיין שם מ"מ כשכתוב כתי' חכמי' מהני כמ"ש מהרש"א סימן י"ג וכ"כ המרדכי בפ' מ"ש בשם ר' ברוך גבי פירות דקל דתי' חכמים מהני כאלו אמר דקל לפירות ופסקו מור"ם בסימן רי"ב עיין שם וכן להריטב"א בחי' לכתובות פ' אע"פ שכ' גבי מקדי' מעשה ידי אשתו וז"ל אבל אי טעמא דר"מ משו' דנעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהם אפשר דהילכתא כוותיה ואע"ג דלא קי"ל כוותיה במעריך פחות מבן חדש התם הוא שאתה משנה לשונו מערך לדמים אבל כי אמר שהוא מקדיש מעשה ידי אשתו י'"ל דה"ק שהוא מקדיש אותן כדין חכמי' וכדין תורה דהוי כאילו אמר בפי' יקדשו ידי לעושיהם ואלו המוכר פירות דקל לחבירו שיזכה כתי' חכמי' הוי כאלו אמר גוף לפירות עכ"ל הרי שכתב דמוכר פירות דקל לחבירו כתי' חכמים הוי כאומר גוף לפירות וקנה ומקדיש מעשה ידי אשתו נמי למסקנא דטעמא דר"מ משום דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קיימא לן כוותיה ולא חל ההקדש אלא אם כן הקדיש כדין חכמי' ודין תורה ול"ל דהיינו דוקא בלשון הנותן שא"ל כתבו כתי' כמים אבל בלשון העדים עשו הדבר בתקנת חכמי' לא מהני דכבר דחה זה הרב פני משה חלק ראשון סימן ס"ו דמסתברא דטפי עדיף כח העדים כשמדברים בעדם ממ"ש בשם הנותן עיין שם וכן מוכח בהדיא בתשובות מהרש"א סימן י"ג עיין שם ואם כן ר' ברוך והריטב"א ס"ל דבתי' חכמים מהני בין בלשון העדים בין בלשון הנותן וכן תפסו הרדב"ז ח"א סי' רנ"ב וח"ב סי' קע"ז והמבי"ט ח"א סימן שפ"ט דברי ר' ברוך ע"ש ומהרשד"ם סימן רע"א שכתב דלא קי"ל כר' ברוך ע"ש אלו ראה הריטב"א אפשר שהיה פוסק כר' ברוך והריטב"א מיהו אפשר דה"ד בפירות דקל דאינו אלא תיקון מלה בעלמא וכה"ג כ' התוספות בפ' המדיר בד"ה אלא וכו' וז"ל לא הומ"ל דמתני' דהכא ר"מ וכולי דודאי משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה יש לנו לתקן דיבורו כמו התם דמקדיש מעשה ידי אשתו דאמרי' דבעי למימר יקדשו ידי לעושיהם דאינו אלא תקון מלה בעלמא אבל לה הוסיף על הדבור מה שלא אמר כלל אין לה וכו' עיין שם ועיין בהר"ן בנדרי' די"ו ע"ב וה"נ א"ל לדידן דלא מהני כתי' חכמי' אלא לתקן הדבור ולא להוסיף על הדבור ולא מהני בקנין שטרות כאלו אמר אגב קרקע וקני לך וכולי מיהו א"ל דמהני בקנין שטרות לשון כתי' חכמים כאלו אמר קני לך וכו' שהרי כתב מרן הב"י סי' רנ"ג גבי שכ"מ שנתן