ערך השולחן חושן משפט חלק ג רפד

באחרונה והרמב"ם פ"ז דשבועו' פסק כת"ק דאפי' אמר שבועה בא' קאי על הכל עיין שם וכבר הוכיח מהר"י באסן בתשוב' סימן פ"ב דמ"ש בשטר שלמעלה קאי על כל הנז' למטה שהוי"ו מערבת בפ' המגרש גבי ה' שכתבו איש פ' גרש פ' וכו' דהזמן הכתוב בראש הגט קאי על כל הה' דוי"ו מוסיף על ענין א' עיין שם באורך וה"נ מעכשיו שכתוב בתחלה קאי על הכל וכתב הטור בסימן רנ"ג בשם הרמ"ה דיחלוק פ' בנכסי' לא מהני בבריא עיין שם וגם לא מהני ל' מתנה לל' ירושה בבריא אפי' באדם אחד ושני שדות כמ"ש הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קכ"ד עיין שם ואם כן בנ"ד שאמר יתחלק לב' חלקים חלק א' לאשתי וכולי כיון דמעכשיו קאמר דהוי מתנת בריא ל' מתנה שאמר בבית ובמטלטלי' לא מהני ללשון יחלוק אבל נראה דהא ליתא דבמתנת שכיב מרע הוא שנתן לה השאר דומיא דחלק א' של היורשים וכן משמע מדחלק ואמר ושאר נכסי וכו' הוו עלי עדים וכו'

י"ד (א"ה תחלת השאלה ותחלת התשו' לא מצאתי אותה וזה אשר מצאתי כתוב על שטר מתנה שלא כתו' בה כתבוה בשוקא וכו' האריך כת"ר בכל הפרטי' ואכתו' מה שנלע"ד)

הנה מרן הב"י הביא לשון הרא"ש שכ' והאידנא דלא חיישי' לסתמא וכו' ופי' דה"ק האידנא כי נפיק שטר מתנה כתוב בו סתם בלא כתבו בברא וכו' ועי"ל דה"ק האידנא דלא חיישינן לסתמא כלומר אין אנו חוששין אם הנותן אמר סתמא כתבו ואין מצריכין איתו שיאמר כתבו כשהוא וכו' משו' דנהיגי למכת' וכו' הילכך כשמצוה דעתו שיכתבו כמנהג הסופרים ופי' זה נראה יותר שכך הם דברי התוס' שם וכו' עיין שם והדרישה הכריח לפ' גם דברי התוס' כפי' הא' ומחק מלת עתה מדברי התו' ע"ש ולע"ד נראה עיקר כפי' מר"ן דז"ל מהר"ם בתשו' דשייכי לס' קנין סי' ד' ושכתבת דזמנין דלא חתימי אלא תרי סהדי ויכתוב הסופר בקנין ובב"ד חשוב ולכל הפחות ליבעי ג' חשיבי העיר הא ל"ק ה"נ ברוב פעמי' גבי מתנות כתוב בהם וכך א"ל פ' מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא תהוי מתנה טמירתא אף ע"ג דלא א"ל הכי אלא י"ל כמ"ש התוס' בח"ה לפי שנוהגי' עכשיו לכתוב בשטר א"ל מתנה זו כתבו בשוקא וכו' עיין שם באורך הרי בהדיא דקאי הנותן סתמא ולא אמר כתבו בשוקא אבל הסופר כתב בשטר כתבו בשוקא וכו' והביא מ"ש התוס' לפי שנהגו עכשיו וכולי ובודאי גם הרא"ש בשיטת מהר"ם רבו אמרה וכן מצאתי לראב"ן בס' דף ק"ג רע"ד וז"ל כיון דהכי האידנא דכל מתנות סתם הם היכי כתבי' בהו וכן א"ל פ' כתבוה בשוקא וחתמוה בברא והוא לא אמר הכי אלא סתם אמר ונר' דאהכי סמכינן דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד אדעת' דהכי מקני דליכתבו כתי' חכמים והרי הוא כמפרש כתבו לי כתי' חכמים כדאמרינן בעלמא נמי כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הכא נמי מקני לכתוב אדעתא דרבנן עכ"ל הרי דק"ל עמ"ש בשטרות כך א"ל פ' כתבו בשוקא וכו' והוא לא אמר אלא סתם ותי' כיון דסתם קנין לכתיבה עומד אדעתא דהכי הקנה שיכתבו כתי' חכמים ומשמע דוקא אם כתבו העדים כן בשטר ומהרימ"ט בסי' כ"ט נסתפק בקנו מידו ולא א"ל כתבו שטר אי הוי כצוה לכתו' שטר דאמרינן דעתו לכתוב כמנהג או לא הביאו הרב כנסת הגדולה אות כ"א עיין שם ומדברי ראב"ן נראה בהדיא דבקנין סגי משום דסתם קנין לכתיבה עומד והוי כאלו א"ל כתבו כתי' חכמים והרמ"ה בפרק חזקת הבתי' סי' קי"ב כתב דבקנין ולא א"ל כתבו שטר לא חיישי' למ"ט דאף על גב דקיימא לן דסתם קנין לכתיבה עומד לאו למימרא דהו"ל כמאן דאכוון לאקנויי ליה בשטר אלא דאי בעו סהדי כתבו שטר לקונה ולא צריך לאמלוכי ביה וכו' עיין שם אבל ראב"ן סבירא ליה דסתם קנין לכתיבה עומד וכאלו א"ל כתבו דמי ומה"ט בקנין נמי צ"ל גלו וכו' כמ"ש הטור דאפי' קנו מניה כיון דסתם קנין לכתיב' עומד כמאן דא"ל כתבו דמי ואי לא א"ל כתבו בשוקא וכו' כמאן דא"ל כתבו ולא כתבו בשוקא דלא מגבי' ביה עי' שם והכא נמי האידנא בקנין סגי מה"ט דסת' קנין לכ' עומד דהו"ל כאלו אמר כתבו בשוקא וכו' וכן ראיתי לה' פני משה סימן ס"ד הכריע כן מדברי הטור ע"ש ולע"ד מבואר כן בדברי ראב"ן כמ"ש מיהוי מהר"ם בתשו' שם סיים וז"ל כדהתם סמכי' אסהדי שמעידים שהקנין היה בב"ד חשוב וכולי כיון דטופס השטרות כך הוא לכתוב בב"ד חשוב וכך נהגו כולם לכתוב והוא אמר לסהדי לכתוב שטר וכו' אבל היכא דסהדי כתבו השטר על ידי קנין שבפניהם אע"ג דלא א"ל כתבו לי שטרא וכותבים כך היה בבית דין חשוב והקנין לא היה בבית דין חשוב אם היה נודע לנו דבר זה על פי שני עדים שלא היה בבית דין חשוב ושלא צוה לעדים לכתוב שטר זה לא היו מוציאין ממנו ממון בזה השטר כתרי ותרי נינהו והיכא דליכא סהדי אחריני שאומרים שלא היה בבית דין חשוב או שלא צוה לכתוב אנו העדי' סמכי' שכתבו וחתמו והעידו שהקנין בב"ד חשוב ולא שלא כדין ויהא קולר תלוי בצוארם עכ"ל הרי אם לא צוה לכתוב השטר אלא שהם כתבו השטר על ידי קנין שבפניהם אם יש עדים שלא צוה לכתוב הו"ל תרי ותרי ואין מוציאין ממון ודוקא אם אין עדים בדבר סמכינן על ידי העדים שבשטר והכא נמי אפי' כתבו וא"ל כתביה בשוקא וכו' אם יש עדים שלא צוה לכתוב השטר אלא היה קנין לבד אין מוציאין ממון אבל אם אין עדים בדבר סומכין על השטר ומשמע דאפי' צוה לכתוב השטר דוקא אם העדים כתבו כך א"ל כתבו בשוקא וכולי סמכינן עלייהו וכן פסקו אחרונים מהר"ם גאלנטי סימן ס"ו ומהר"ם די בוטון סימן כ"ה ומהרימ"ט סימן נ"ד ומהריב"ע בתשו' מהרש"א סי' ל"א וסי' מ' דאם לא כתבו כך א"ל כתבו בשוקא וכו' חיישי' דילמא גלי דעתיה דמתנתא טמירתא היא והרב כנסת הגדולה הגב"י אות י"ד שהביא דברי מהרח"ש וה' משפט צדק סבירא ליה דכמי שנכתב דמי ושכן הסכמתי בתשו' ע"ש הרואה בתשו' ה' בס' בעי חיי חלק שני סי' נ"ז ובתשו' בס' עדות ביעקב סימן ע"א דקצ"ב הסכים שם כיון דפלוגתא דרבוותא היא אין להוציא מיורשי המוחזק וכן הסכים מהר"י קצבי בתשו' סי' ס"ג דף קע"ב עיין שם אבל יש להסתפק בנ"ד שכת' בשטר מעכשיו זכתה אשתי במתנה וכו' דמדברי הר"ן ור' ירוחם שהביא מרן הב"י משמע דוקא אם החזיקו בנכסים והן ברשותו לא חיישינן למתנת' טמירתא וכ"כ הרמב"ן בתי' וז"ל מדאמרי' דלא מגבי' ביה נ"ל לדקדק מ"ש רבינו הגדול שאם נתנו לו מתנה מעכשיו והחזיקו בה מעתה לא חיישינן בה מתנתא טמירת' שהרי ע"כ גלויה היא שברשותו היא וכו' עיין שם וכן לשון הרי"ף בתשו' סי' ח' שהמתנ' כשהגיע ליד המקבל הרי היא מילתא דעבידא לאגלוי וכולי עיין שם משמע בהדיא דדוקא כשהיא ברשותו כשהגיעה בידו וכן מצאתי לרב האי בתשו' הגאונים חלק שני שער ג' סימן נ"ה שכ' וז"ל ועוד שדבריהם כשידוע שהיא מתנה טמירתא נאמר דלא מגבי' ביה אבל אם נתן הנותן למי