ערך השולחן חושן משפט חלק ג רפ

כמ"ד דאפילו לעניים מתנה טמירתא בטילה עיין שם

ו' הג"ה ואפילו תפס וכולי מרן בב"י כתב דמשמע מדברי הטור שדעת הרמ"ה דבמתנה טמירתא גמורה נמי אם תפס לא מפקי' מיניה אבל פשט דבריו מוכיחים דדוקא כשטוען דבמתנה גמורה יהיב שא"ל כתבוה בשוקא וכולי אבל כשהלה מודה דסתם א"ל כתבו מודה הרמ"ה דמפקי' עיין שם ומהר"ם מינץ סימן ס"ו כתב דס"ל דבסתם לא מפקי' אבל כשאמר בפי' אטמירו וכו' מפקי' עיין שם ובדברי הרמ"ה בפ' ח"ה סימן קי"ב מבואר בהדיא דאפילו באומר אטמירו וכולי אם תפס מטלטלין לא מפקינן מיניה עיין שם הטעם אבל הרא"ש ס"ל דבסתם נמי אם תפס מוציאין מידו כמו שהסכים מרן הב"י וכן פסק הלבוש ע"ש וכן כתב בש"מ בשם הרב יונה וז"ל ואע"פ שאמרו סתמא חיישי' והדברים מראים כי מתורת ספק מבטלין אותה כיון שהיא עומדת בחזקת בעלים הו"א אפי' תפס מקבל מתנה את המטלטלין מוציאין ממנו דקי"ל אוקי ממונא בחזק' מריה קמא כל זמן שלא תפס ברשות וכולי עכ"ל וכן פסק הרדב"ז ח"ב סימן תק"ם עיין שם:

ז' מיהו אם החזיקו וכולי ה"ד בסתם אבל אם אמר לעדים תתחבאו אפי' החזיקי לא קנה הרדב"ז בתשובות שם וכן מצאתי לרב האי בתשובות הגאוני' ח"ב שער ג' סימן נ"ה שכתב וז"ל ועוד שבדבריהם כשידוע שהיא מתנה טמירתא נאמר לא מגבי' ביה אבל אם נתן הנותן למי שנתן לו מ"ש אליו שהוא מתנה אין אנו מוציאין אותו מידו אע"פ שאמר לעדי' איטמרו וכתבו ליה כ"ש מ"ש בו מתנה סתם עכ"ל וכן כתב הרב כנה"ג אות י"ז דלדעת הר"י אפילו אמר בפי' אל תגלוה אם היא בקנין קנה דלא כמהר"י מינץ ומדברי מהר"י הלוי בפ' חוקת משמע אפילו אמר בפי' אל תפרסמו איכא מ"ד דקנה אבל הוא הסכים עם איכא מ"ד דאם לא אמר פרסמו חיישי' והתימא על הטור שכ' בשמו דבקנין קנה מיהו בדברי הרמ"ה סי' קי"ב מבואר דדוקא בסתם לא חיישי' עיין שם ועיין בתשובות מהר"ש צרור סימן ו' שכתב דנראה פשוט דהיינו דוקא בשהחזיקו הניתן בפני העדים אבל בלא"ה אין להאמינו מאחר שצוה לעדי' שלא יגלו וכולי עיין שם

ח' דין ו' שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו וכולי ה"ד במתנת בריא אם בשעה שחלה יש רשות לעדים לגלות המתנה קיימת כגון בריא שנתן מעכשיו ולאחר ל' יום ולא תגלו עד כ"ח יום כיון שביום ל' שחלה ונגמר הקנין יש להם רשות לגלות ש"ד מהרש"א בתשובות סימן מ' עיין שם אבל במתנה מעכשיו וצוה שלא לגלות עד יום וכולי בטלה כיון דבשעה שחל הקנין טמירתא היא וה"ה בשכ"מ שצוה שלא יגלו עד זמן פ' אחר המיתה כיון דאחר המיתה מיד שחלה המתנה אין להם רשות לגלות בטלה וכן כתב בעל העיטור דצ"ג ע"ד וז"ל והיכא דא"ל לסהדי לא תגלו האי מתנתא עד דמטי זמן פ' מתנת' טמירתא היא והא דכ' רבוותא שכ"מ שאמר לא תגלו האי מתנתא עד לאחר מיתה לאו מתנתא טמירתא היא משום דמתנת שכ"מ לאחר מיתה ובעידנא דקא מקניא ליה מתנתא טמירתא היא עכ"ל הרי בהדיא דמתנה דחלה מעכשיו ואמר לא תגלו עד זמן פ' בטלה כיון דבשעה שחל הקנין טמירתא היא ומתנת שכ"מ שצוה שלא תגלו עד לאחר מיתה דקנה משום דאינה חלה עד לאחר מיתה ובאותה שעה יש רשות לגלות אבל שכ"מ שצוה לא תגלו עד זמן פ' אחר המיתה כיון דבשעה שחלה המתנה מיד לאחר מיתה טמירתא היא בטלה ומהר"ש דוראן בס' חוט המשולש סימן ו' כ' אפילו צוה לא תגלו עד לזמן פ' אחר המיתה עיין שם וליתא

ט' מתנת שכ"מ וכולי כתב הטור והרמב"ם ומרן בסימן רנ"ב מתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה לפיכך מוציאין מיד מקבל המתנה למזון האשה וכתובה וכולי שהרי וכולי כתב המ"מ פי' כתובת אשה היינו כתובת בית דין שאינה טורפת ממשועבדים אחרים וטורפת ממתנת שכ"מ וכולי וכתב בדרישה מיהו סתם רבי' משום דמצינו ג"כ כתובה שאינה טירפת מנ"מ והיינו כשהם מוקדמין לנישואי האשה ואפ"ה היא גובה ממקבל הקודם לה וכגון שנתן לו בחייו ואמר לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ובה"ג דינו כמתנת שכ"מ לגמרי ומשום הכי גובה כתיבתה ממנו אף שהוא מוקדם דהו"ל כאלו מכר מתנתו קודם מיתתו דהוי חזרה וה"ה שעבוד ששעבד לאשתו בנכסיו וכולי ע"ש ונראה דאין השעבוד ששעבד לאשתו הוי חזרה כאילו מכר דא"כ אפילו היא מתנת בריא דאם לא חזר דקנה למפרע מהיום כיון דאמר אם לא אחזור בי והרי חזר המתנה בטלה אלא כיון שהיה יכול לחזור בו חל השעבוד וכן מצאתי בא"ז בפ"ק דמציעא די"ט ע"ב שכ' בשם תלמידי הרי"ף וז"ל האי כתבא לא יהבינן ליה דדילמא יהבתיה את לאיניש אחרינא וא"ת תיפוק ליה אפילו לא יהבה לאיניש אחרינא מ"מ איכא חששא למיתן ליה להאי דדילמא להכי הוא אומר שהוא שלו משום דהוא חייב לב"ח אי לכתיבת אשתו או למזונות מאותו זמן של שטר מ"ה אומר שכבר נתן במתנה לזה מקודם שעבוד כדי שלא יטרפו ממנו וי"ל דלפר"י ניחא דפי' מהיום ולאחר מיתה רוצה לומר מהיום אי לא יהיבנא לאיניש אחרינא דהשתא ליכא למיחש למיתב לקמא דאם היה מחוייב לב"ח או לכתיבת אשתו או למזונות כיון דמ"מ אינה נגמרת עד לאחר מיתה כדפי' שפיר יטרפו מינה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאינה נגמרת עד לאחר מיתה עכ"ל עיין שם

יו"ד על א' שנתן מתנה לבנו קרקע שלו מהיום ולאחר מיתה וכל ימי חייו יכול למשכן או למכור ואחר כך נשא אשה ומת ולא הניח נכסים רק קרקע זה

כתב מרן בסימן רנ"ז דין ז' כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאתר מיתה היא לגמרי כמתנ' כ"מ ויכול לחזור בו כל ימי חייו אף מהגוף עיין שם ואם כן נראה דמוציאין לכתובת ב"ד ולמזון האשה והבנו' כדין מתנת שכ"מ בסימן רנ"ב עיין שם ואם כן נראה דה"נ שכתב שיכול למשכן או למכור עד לאחר מיתה הוי כמתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ שהיא כמתנת ש"מ לגמרי והרשב"א בתשובות הביאה מרן הב"י בסימן ר"ז מחודשי' ט"ו שכתב וז"ל ויכול הוא ליתן מהיו' ולאחר מיתה ובכך קנו מקבלי מתנה גוף הנכסים מהיום ופירו' לאתר מיתה וכולי מיהו אם כתב כן אם רצה לחזור בו אינו רשאי ואפילו וכו' אבל אם רצה לשייר ישייר בפירוש כן שאם רצה למכור שיהא רשות בידו או שיכתוב בשטרי המתנות מהיום וכשלא אחזור בי וכולי והיא בתשובות הרשב"א ח"ג סימן קי"ח עש"ב ונראה דס"ל דמתנה דמהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה דינה כמתנת בריא וכל שלא חזר בו אם שייר שיכול למכור אבל לדידן דמתנה מהיום אם לא אחזור בי דינה כמתנת שכ"מ וה"נ כששייר שיוכל למכור הוי כאומר שיוכל מאן דלא קנה